chiddush logo

"מתו כל האנשים" - נעשו עניים

נכתב על ידי יניב, 8/1/2020

 "ויאמר ה' אל משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד,יט). 'ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד כו': מ"ט דרבי אליעזר? אמר רב חסדא: דאמר קרא (שמות ד, יט) "כי מתו כל האנשים", והא מיתה דנולד הוא, מכאן שפותחין בנולד. ורבנן מאי טעמייהו? קסברי הנהו מי מייתי? והא אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: כל מקום שנאמר "נצים" ו"נצבים", אינן אלא דתן ואבירם! אלא אמר ר"ל: שירדו מנכסיהן... ותניא: ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא ומי שאין לו בנים. עני, דכתיב "כי מתו כל האנשים" … תניא: המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. מנה"מ? אמר רב נחמן: דכתיב (שמות ד, יט) "ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים", אמר לו: במדין נדרת, לך והתר נדרך במדין, דכתיב (שמות ב, כא) "ויואל משה", אין אלה אלא שבועה, דכתיב (יחזקאל יז, יג) "ויבא אתו באלה"' וכו' (נדרים סד,ב-סה,א). לכאורה לא מובן, מצד אחד מובא שצריך להתיר את הנדר בפני המדיר כמו במשה, ומסביר רש”י: 'אין מתירין לו – לנודר אלא בפניו של מדיר. במדיין לך – מהו במדין לך? אלא הכי קא"ל: במדין נדרת לפני יתרו, לך והתר בפני יתרו. שאין מתירין לו לאדם אלא בפניו, ויתרו הדירו למשה שלא לשוב מצרים מפני אותן אנשים המבקשים להורגו. ואמר רבי: תלמיד חכם מיפר לעצמו' (רש"י). הרי שמשה נדר ליתרו משום החשש שיהרגוהו אותם אנשים. מצד שני מובא שהם לא מתו אלא ירדו מנכסיהם. אמנם לר"א הם מתו ממש, אולם לתנא ולר"ל הם לא מתו. אז מה מועיל בכך שירדו מנכסיהם לעניין שלא יהרגוהו, הרי עדיין יכולים להרגו? כשפעלו אותם אנשים להרגו – שלכן נאלץ לברוח, נאמר: "ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי" וגו' (שמות ב,יד). לכאורה דבריו לא מובנים, שהיה מספיק לומר "מי שמך לאיש שר ושופט" – מי הסמיך אותך לדון, מה זה "עלינו"? לכן נראה שבא לומר על עצמם שהם אנשים חשובים, ולכן לא רק שאינו שר ושופט, אלא גם בוודאי שאינו יכול לדון אותם בשל מעלתם, ולכן מדגיש "עלינו". לכן נראה גם שהתורה מספרת שראה "שני אנשים עברים" (פס' יג), שזה מלמד שהם היו חשובים: 'כלם אנשים" – כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות' (רש"י. במדבר יג,ג). לכן גם במחלוקת קרח נאמר במפורש שדתן ואבירם היו חלק מהמחלוקת, ואילו היו סתם אנשים רגילים, לא הייתה התורה מציינת אותם במיוחד, לכן מוכח שהיו אנשים בעלי מעלה. (במדרש רבה [שמות א,כח] מובא שהנוגש המצרי שמשה הרג נתן עינו באשתו של שוטר עברי ובא עליה, ושוטר ממונה על עשרה מישראל, ובהמשך מובא שהמצרי בא על אשתו של דתן. ממילא יוצא שדתן היה שוטר שממונה על עשרה מישראל, ולא סתם אדם פשוט. [וכן דתן ואבירם הם שפגשו את משה ואהרן בצאת השוטרים מפרעה (שמו"ר ה,כ) כך שמוכח שהם היו מהשוטרים]). לכן נראה שכשה' אומר למשה שהם מתו, אמנם הכוונה שירדו מנכסיהם, אלא שכיון שירדו מנכסיהם אז גם מעלתם פחתה, ולכן השפעתם בטלה. ממילא עכשיו כבר לא יכולים לבא לפני חשובי מצרים ולהלשין ולהסית נגד משה כמו שעשו פעם ("וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה" [שמות ב,טו]. '"וישמע פרעה את הדבר הזה" שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו' [תנחומא "שמות" סימן י' (ובב"ר א,לא)]) כי לא יתייחסו אליהם, כיון שעכשיו הם כאנשים בזויים. לכן מצד השפעתם הם כמו מתים ממש, ולכן עכשיו כבר אין את הטעם של הנדר שהיה בשל החשש שיפנו לשלטונות מצרים בכדי להרוג את משה. רש"י כשמפרש מיהם אותם שני אנשים אומר: '"שני אנשים עברים" – דתן ואבירם הם, שהותירו מן המן' (רש"י. שמות ב,יג), ולא מובן מה בא רש"י להגיד בזה, הרי אם רוצה לומר מיהם הרי יכל לומר בפשטות שהם אלו שחלקו יחד עם קרח, למה לומר שהם חטאו שהשאירו את המן? במדרש מובא פירוט גדול יותר: '... "והנה שני אנשים עברים נצים" זה דתן ואבירם, קראם נצים על שם סופם. הם הם שאמרו דבר זה, הם היו שהותירו מן המן, הם היו שאמרו (במדבר יד ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה", הם שהמרו על ים סוף' (ב"ר א,כט). במדרש זה מובן, כיון שבא לומר שהם היו רשעים, כמו שמשה קרא להם רשעים. אמנם משה קרא "רשע" על אחד מהם, בשל שהרים יד על חברו, אולם למדו חז"ל מדברי משה ששניהם היו רשעים: '"רעך" שהוא רשע כיוצא בך, מלמד ששניהם רשעים' (שם). לכן מובן שהביאו את חטאיהם הרבים. וכך נאמר בצורה ברורה יותר בתנחומא: '"ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים". מי היו? דתן ואבירם. והם שאמרו: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, ד), שהמרו על ים סוף. והן שהותירו מן המן, דכתיב: "ויותירו אנשים ממנו עד בקר" (שמות טז, כ). והם שיצאו ללקוט ולא מצאו. והם היו במחלקתו של קרח, שנאמר: "הוא דתן ואבירם” שהן עמדו ברשעתן מתחלה ועד סוף. "ויאמר לרשע למה תכה רעך" למה תכה רשע כמותך' (תנחומא שם). אבל רש"י מביא רק שחטאו במן, מדוע? נראה שרש"י בא לרמוז שהם אלו שחטאו במן, שלמדו חז"ל שגם ההמשך שיצאו ללקוט זה הם (כנראה בשל שהם המרומזים שחטאו במן ["אנשים", כמו שנאמר כאן], אז גם ההמשך זה המשך חטאם במן), ומדוע יצאו הרי נאמר להם שלא יהיה מן? אלא שעם המן ירד גם ממון: '(שמות לו, ג) "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר" מאי "בבקר בבקר”? א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מדבר שירד להם בבקר בבקר. מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן' (יומא עה,א). ממילא נראה שדתן ואבירם היו רודפים אחר הממון, שלכן יצאו בשבת בשל המחשבה שאולי בכ"ז ימצא להם מן – ואיתו אבנים טובות ומרגליות. לכן רש"י כאן בא לרמז שהם חטאו במן, כדי לומר שהיו רודפים אחר הממון. אמנם אמר שחטאם היה שהשאירו מהמן, אבל זה בגלל ששם נאמר "אנשים" [שמות טז,כ], שמשם המקור שאלו היו דתן ואבירם (שנאמר בהם "אנשים" כמו כאן כשרבו, והכוונה לאנשים רשעים), כך שזה המקור שמלמד על קשרם לחטא במן. ונלמד ברמז שנאמר כמו כאן "אנשים", לחבר ביניהם, לומר שהסיבה לכך שהצליחו להלשין על משה זה היה בשל קשרם לממון.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע