"כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּמִּקְרָא וּבַמִּשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ, לֹא בִמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד): 'וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק'. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַמִּקְרָא וְלֹא בַמִּשְׁנָה וְלֹא בְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב... אמר רבי יוחנן: ופסול לעדות"

(קידושין מ, ב)

ידועה האמרה: "דרך ארץ קדמה לתורה". האם "דרך ארץ" היא דרגה או מידה טובה שהאדם רשאי לבחור בה, או שהיא חיוב לכל אדם. במאמר חז"ל שלפנינו ננסה להסביר על חשיבותה ונחיצותה של מידה זו בכל אדם ואדם.

צריך להבין מדוע מחברת המשנה בין שלושת הדברים: מִּקְרָא, מִּשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ. מה הקשר בין אלו השלושה?

ועוד, מדוע אמרו חז"ל על אותם אנשים שאין בהם מקרא, משנה ודרך ארץ - שהם אינם מן הישוב או אף פסולים לעדות. מהו המעשה שפוסל אותם?

אלא שהסבר העניין כך הוא: בבריאה ישנן שלוש דרגות של חוכמה:

מִּקְרָא, הדרגה הראשונה - היא החוכמה האלוקית הצרופה. זו החוכמה שלא התערב בה מאומה מחוכמת האדם. חוכמה זו מתגלמת במקרא, בתורה הקדושה. התורה היא השכל האלוקי הטהור ללא עירוב וצירוף של חוכמת אדם.

מִּשְׁנָה, הדרגה השנייה - המשנה בנויה ומבוססת מעיקרה על חוכמת התורה אך מצורף בה גם מחוכמת האדם, חוכמתם של חז"ל.

דֶרֶךְ אֶרֶץ, הדרגה השלישית - היא חוכמת האדם, ואין הכוונה לסתם חוכמות שהמציא ושיכלל האדם, אלא למוסכמות החברתיות שקיבלו עליהם בני האדם להתנהג בניהם בצורה זו או אחרת כדי ליצור מצב של חיים תקינים ושלווים. המוסכמות האלו נקראים "דרך ארץ".

אדם שנמצא במקום ישוב בני האדם חייב לעמוד בתקנות השונות שקיבלו עליהם בני האדם, ולא - מקומו מחוץ לישוב. אדם שהוא משולל מכל סוגי החוכמות השונות שנמצאות בבריאה: הוא לא "בַּמִּקְרָא" (חוכמת התורה), ולא "בַמִּשְׁנָה" (חוכמת התורה בשילוב חוכמת האדם), ולא "בְדֶרֶךְ אֶרֶץ" (חוכמת האדם) - אדם כזה אין מקומו בחברת בני האדם אלא במקומות השוממים, המקומות בהם אין בני אדם ואין בהם חיוב גם להתנהגות בדרך בה כל אנשי הארץ מתנהגים.

מסיבה זו אדם כגון זה גם נפסל לעדות - אדם שמשולל מעצם הזכות לחיות במקום שבני האדם חיים, ואף את החוכמה הבסיסית, "חוכמת האדם", אין לו - כיצד יוכל הוא ללכת ולהשתתף עמם בעדותו? כיצד יוכלו להכריע או לפסוק דין ע"י עדות של אדם שמן הראוי היה שיחיה במקום הבהמות והחיות...

מכאן מתחדדת ההבנה שדרישה זו של "דֶרֶךְ אֶרֶץ" לא פוסחת על אף אחד מאיתנו והיא נדרשת בעצם מכל אדם הבוחר לעצמו את מקום ישובו בין בני האדם, ולא משנה באיזו דרגה הוא נמצא, וכל אדם באשר הוא נדרש להתנהג במידה זו של "דֶרֶךְ אֶרֶץ".

הרב ישי שלום, מהספר: המהר"ל על התורה - חידושים וביאורים על פרשיות השבוע מספר "נתיבות עולם"