דבר תורה לפרשת וישב - עצה בפרשה
בס"ד כ' בכסלו התשע"ב עצה בפרשה – וישב "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען"(לז, א) ומה רצה הכתוב לרבות בפסוק זה שהרי כבר נאמר בפרשה הקודמת(לה, כז)ויבא יעקב וגו' היא חברון וכן למה הוצרך לכתוב יעקב שהרי קראו ישראל שנאמר(לב, כט):ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וגו' ואפשר אולי לבאר ב' סיבות עיקריות: האחת שיעקב הבין שצריך לתקן את אי קיום מצוות כיבוד אב ואם במשך כ"ב שנה שלא היה במגורי אביו וכנגד כך פרש יוסף ממנו כ"ב שנה מעת היותו בן 17 שנה כי מידה כנגד מידה(שבת קב) וזה 'וישב' מלשון תשובה שעשה על מצוות כיבוד אב ואם ובה עסק בקביעות לכן נאמר יעקב ולא ישראל רמז לדבר שקבע לעצמו לתקן מצווה יקרה זו בשלמות כ"ב שנה עד לסוף ימי אביו יצחק ע"ה. השנייה שרצה לשבת בשלוה אחרי כל מה שעבר עם אחיו עשו, עם חמו לבן, בתו דינה והמלחמה של שמעון ולוי עם בני שכם, וע"י כך לקיים את ירושת הארץ ולכן נאמר 'וישב יעקב' מלשון התיישבות קבע ואולי זה גם יסביר את הכפילות 'בארץ מגורי אביו ארץ כנען' כי ארץ כנען היא כלל וארץ מגורי אביו, הינו חברון, היא פרט ובזה גילה דעתו כבר כאן שברצונו להיקבר עם אבותיו וכך יקבע התיישבות קבע לדורות בעיר חברון. "אלה תֹלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה...וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זְקֻנִים הוא לו..."(לז, ב-ג) וצריך לשאול למה רק יוסף הוא בחינת תולדות ולא שאר השבטים ואפשר להסביר ע"פ מה שבארנו בפרשת תולדות שהבן דומה לאב בעת שממשיך בדרכו של אב מבחינת מעשים וכו' ע"ש. ורז"ל(ב"ר פ' פ"ד) אמרו כי כמו שאירע לזה אירע לזה זה נולד מהול וזה נולד מהול וזה וכו' ולא ששאר השבטים לא היו צדיקים חס ושלום אלא שיוסף הוא היורש העיקרי של אביו שהרי לא עבד יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל אמנו ע"ה כי ברגע שנולד יוסף אמר ללבן(בראשית ל)שלחני ואלכה. ישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא ותרגם אונקלוס בר(בן) חכים כי כל מה שלמד בישיבה של שם ועבר מסר לו(רש"י שם)ויש להבין למה לא מסר להם באותו אופן שמסר לו ואפשר לבאר על דרך שאמרו רז"ל(סוטה לו) שראוי היה יוסף להעמיד י"ב שבטים כיעקב אלא על ידי מעשה פוטיפר ויפוזו זרועי ידיו עשרה המה הצדיקים יצאו מעשרה אצבעותיו ולא נשארו לו אלא ב' אפרים ומנשה כי יוסף הוא בחינת צדיק יסוד עולם דהיינו שהוא שורש וכללות נשמות ישראל. ורק צדיק כנ"ל יכול לקרב את הנשמות הרחוקות לעבודת ה' באמת ולהעניק להם יותר יראת שמים שהרי כך עשה יוסף עם בני השפחות כפי שפירש רש"י ז"ל שהיה רגיל אצל בני בלהה לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן. ודע שכבר בגיל צעיר קנה את חכמת התלמוד והצליח להוציא דברים מהכח אל הפועל וזאת ע"י כיסופין והשתוקקות ודיבורים בינו לבין קונו להשיג זאת החכמה. כי יסף(כתיב חסר)הוא מלשון כסף שהאות י' מתחלפת עם האות כ' שהם מאותו מוצא פה - שפתיים 'גיכק' וזה בחינת מה שנכסף ללמוד מאביו את חכמת התלמוד יותר מאחיו וכן הייתה בו מעלת אמו בעניין הדיבור עם ה' שנאמר ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רֹעה הִוא(כט, ט)ועליו נאמר(לז, ב:)יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו, וידוע שכל האבות היו רועים ובדרך זו היו מתבודדים ומפרשים שיחתם בינם לבין קונם. לכן אהב ישראל את יוסף יותר מאחיו והעניק לו כתונת פסים מיוחדת ממשי ואחיו קנאו בו ומכרו אותו למצרים וזאת הייתה עילת העילות וסיבת הסיבות לקיים את נבואת ברית בין הבתרים שבישרה לאברהם "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם"(טו, יג). פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב אך כדי שתצא נפשו מכח אל הפועל, צריך לדבר בפה הכסופין וההשתוקקות שלו, וע"י זה פועל שיהיה נעשה בקשתו, ויזכה להגיע למה שהוא נכסף. וזהו מעלת השיחה בינו לבין קונו שצריכין לשיח ולדבר בינו לבין קונו בכל יום, ולדבר בפה מלא הרצונות והכסופין שלו הטובים, דהיינו מה שחסר לו בעבודת השם שהוא רוצה ומשתוקק שימלא לו השם יתברך, ומבקש ומתפלל ומתחנן לפני השם יתברך על זה שירחם עליו למלֹאת רצונות וכסופים שלו הטובים; וע"י זה יזכה להוציא מכח אל הפועל, לפעול מה שצריך(סימן רצון וכסופין, אות ב). "נר ה' נשמת אדם" מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה ולע"נ דנה טובה רחמוט בת דייזי ע"ה, נלב"ע בט"ו בתמוז התשס"ה, תנצב"ה ולהצלחת תמר עמר, זיווג הגון ותשובה על תשובה בע"ה ליאור עמאר - 050-6262044 שבת שלום! © כל הזכויות שמורות, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה
