chiddush logo

מדוע מכת בכורות היא היחידה שמופיעה לפניה תיבת "מכת" בהגדה של פסח?

נכתב על ידי ברוך עינב, 12/4/2020

בס"ד


ההגדה של פסח מונה את עשר המכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. ונשאלתי מדוע רק לפני מכת בכורות מופיעה תיבת "מכת". וחשבתי בעה"י על כמה תירוצים:

א. כשהבכורות שמעו על אופי המכה ושהם עתידים למות במידה ופרעה לא יסכים לשחרר את עם ישראל ממצרים עד אז, הם ניסו לשכנע את פרעה שיפעל לכך, ומשנתקלו בסירובו המוחלט הם פתחו במלחמה נגד השוטרים והחיילים המצריים כדי להציל את נפשם, וזה גרם לחללים רבים במצרים מעבר למכה עצמה שבה מתו הבכורות, ומכאן שזאת היתה המכה היחידה שהיתה כפולה ומכופלת וגרמה נזק למצרים מכמה כיוונים, ויש כאן מידה כנגד מידה, שהקב"ה אומר להם מה אתם פגעתם בבני בכורי ישראל גם בכוריכם יפגעו, והם לא רק גרמו לרצח של תינוקות ומבוגרים כאחד אלא גם החטיאו אותם בעבירות חמורות, כדברי רבי שמעון, שכל המחטיא את האדם יותר (חמור) מן ההורגו, שההורגו הורגו בעוה"ז ויש לו חלק לעוה"ב, והמחטיאו הורגו בעוה"ז ולעוה"ב (מדרש תנוחומא, פינחס ד).

ובנוסף לכך היו לא מעט נשים שנרצחו ע"י בעליהן לאחר שנדהמו לגלות, שחוץ מבניהם הבכורים מתו עוד כמה ילדים שלא היה להם ספק אודות היותם בניהם עד אז, אלא שמכת בכורות חשפה עבורם את האמת המרה, שנשותיהם זנו תחתיהם עם גברים אחרים, לא גילו לבעליהן שאלו לא בניהם ושמרו על כך בסוד, וכשבעליהן גילו זאת זה הם איבדו את דעתם מרוב זעם וכעס והוסיפו חטא על פשע, וכשהצטערו על כך זה כבר היה מאוחר מדי.

ואפשר לומר ששלוש האותיות בתיבת "מכת" רומזות לנזק המשולש שנגרם למצרים ממכת בכורות - א. המכה עצמה. ב. מלחמת הבכורות ברשויות האכיפה המצריים. ג. המצרים שהרגו את נשותיהן.

ב. "מכת בכורות" בר"ת מ"ב, בדיוק כמו שם ד' בן מ"ב האותיות שמתקבל מפיוט "אנא בכח" שמורכב משבע שורות שכל אחת מהן מורכבת משש תיבות, שיוצרות סה"כ מ"ב תיבות שהן רה"ת של אחד משמותיו יתברך, ולכן אומרים "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" לאחר מכן, וזה רמז לכך ש-ד' יתברך היה זה שהרג את בכורי מצרים והיה מי שהנחית את כל שאר המכות על מצרים אלא שבמכת בכורות הוכיח לכולם שהוא שולט לא רק בים, באויר וביבשה אלא גם בכל נשמות הברואים, הדבר העליון ביותר בעוה"ז, היינו שהוא שולט גם בצד החומרי וגם בצד הרוחני, גם במה שגלוי וגם במה שסמוי מכל החושים והחב"ד של האדם, כדכתיב: "וַ-ד' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה" (שמות יב, כט), וגם: "וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג ד' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה" (שם יג, טו), וכדברי מדרש חכמים: "ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור, אני ולא שרף, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא השליח, אני ד' אני הוא ולא אחר".

ג. הוספת תיבת "מכת" מגדילה את כמות התיבות ברשימת עשר המכות ל-11, רמז לשתי רגלי האדם שמסמלות את העובדה שהוא נקרא הולך ונדרש ללכת בעוה"ז מחיל אל חיל ולהתעלות ממדרגה למדרגה, ולא להיות תקוע במקום וכל שכן שלא לעשות חטאים ועוונות שגורמות לו ולכל מציאות החיים שסביבו להתדרדר מטה, כדברי הרב הגאון זמיר כהן: "אם קשה לך אתה בעליה, אם קל לך אתה בירידה ואם אתה עוצר אתה עלול ליפול". ע"כ.

וזה בדיוק מה שהיה במצרים שהמצרים היו נגועים בתאוות אסורות והרבו לחטוא וכך הביאו את כל העונשים האלה על עצמם במו ידיהם, כשהקב"ה הפעיל כלפיהם את הנהגת מידה כנגד מידה בכל המכות שהנחית עליהם ביחס לחטאים והפשעים שעשו כלפי ישראל. ואפשר שהעובדה שבמספר 11 שני המספרים שוים קשורה לפסוקים: "שִׁוִּיתִי ד' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח), וגם: "ד' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (שם קכא, ה), וגם: "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז, טז), היינו שלאן שהאדם הולך הוא לוקח את ד' איתו, בכל זמן, מקום ומצב, ואם הרגלים שלו הובילו אותו בעוה"ז לחטאים ועוונות הוא יבוא על עונשו בהתאם לחייו המופקרים אלא אם השכיל לעשות תשובה ולתקן את מעשיו, אך אם השתמש בהם כדי ללכת איתם לשיעורי תורה, מצוות, תפילות, תיקונים ושאר דברים שבקדושה אין השכל האנושי יכול לתפוס את השכר שהוא עתיד לקבל בעוה"ב שהוא אינסופי לנצח נצחים ולעולמי עד.

ד. כמות התיבות הכפולה מכל אחת משאר המכות ממחישה את העובדה שזאת היתה המכה הקשה מכולן, והראיה לכך היא שלאחר המכה הזאת שבה מת גם בכורו של פרעה, הוא בעצמו ביקש ממשה רבינו לצאת ממצרים עם עמו, ויתכן וחשש לחייו שידע שאף הוא בכור ולכן גם חייו בסכנה, וגם אם לא ימות במכה הזאת כנראה שחשב שאם לא יסכים לשחררם הוא יהיה זה שימות במכה הבאה כדי להביא לשחרורם של ישראל.

אלא שבאמת פרעה לא מת במכת בכורות משום הכרת הטוב, שסוף סוף הוא זה שגידל את משה בביתו במשך שנים רבות, ומאותה סיבה הוא היה המצרי היחיד שמכת הדם לא מנעה ממנו לשתות וליהנות מהמים מבלי לקנותם מהיהודים למעט העובדה שהוא התחלחל ממראות הדם המחרידים שלכלכו את ארמונו המפואר. מפאת אותה הכרת הטוב היה זה אהרן הכהן שהכה במטה על היאור ולא משה רבינו, שחייו ניצלו דרכו כשהיה בן שלושה חודשים והושם בו ע"י מרים אחותו בתיבת גומא בתקופה שבה חייהם של כל התינוקות הזכרים היו בסכנה לאחר שפרעה ציוה: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), ומאותה סיבה אהרן הכהן היה זה שהיכה במטהו גם על האדמה מאחר וגם היא הצילה אותו כשקברה תחתיה את אותו מצרי רשע שנהרג ע"י משה לאחר שראו מתנכל לאחד מאחיו העברים. ומאותה סיבה בחרה התורה שלא לקרוא למושיעם של ישראל יקותיאל כמו השם שבחרו לו הוריו אלא משה, השם שבחרה לו בתיה בת פרעה כהכרת הטוב על כך שמשתה אותו מן היאור והצילה את חייו כשירדה לטבול בו מגילולי אביה וע"פ אחת הדעות רצתה להתגיר.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע