chiddush logo

לקט מביאור אלשיך לתורה – פרשת תזריע ומצורע

נכתב על ידי אורן מס, 24/4/2020

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"התורה שבכתב היא המחייבת את כל עם ישראל, דתי וחילוני."
אורן מס (‏יום שני ‏24 ‏אוגוסט ‏2015)

 

לקט מביאור אלשיך לתורה – פרשת תזריע ומצורע

 

תזריע

יב,ה: וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ: אלשיך: "לבקש איזה טעם אל היות טומאה כפולה בלידת נקבה על לידת זכר? ... כי הכול תלוי בעוון, כי בזכר משמחתה בו יותר - מתחרטת בקרוב משבועתה לבלתי תזדווג לו, מאשר תתחרט בלידתה נקבה, על כן יארכו לה ימי טומאתה לפי אריכות זמן תשובתה וכפרתה". מעניין כי לידת נקבה מכונה בפי אלשיך 'עוון'.

 

יג,ב: אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת: אלשיך: "למה נסמכה פרשת היולדת אל שאת או ספחת או בהרת? ... כי אם מיום היוולדו אמו טמאה לידה והוא בערלה הטמאה עד יסירנה ממנה, וגם בגדלו ינוגע נגעים גדולים - שאת או ספחת או בהרת ודומיהם, וטמא יהיה עד עת בא דברו וירפאנו. ולמה יקרנו טומאה לגוי קדוש עודנו חי, מה שלא יקרה לכל מין בהמה חיה או עוף טהורים, האם בן אדם נגרע מערכם?". אלשייך רואה את השאת והבהרת מעין פרס לאדם להצילו מטומאה.

 

יג,ד: וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים: אלשיך: "אשר יצוה עליו להסגירו שבעה ימים. כי הלא לא זו הדרך ישכון אור תרופתו, כי אם יצא ייצא ומטייל אל הגנות למצוא מנוח אל דמו בנפשו ותתום חלאתו ולא יסגירנו, פן נפשו עליו תאבל מצער היסגרו כאסור אל בור ובשרו עליו יכאב? ... שיסגיר את הנפש בנגע אשמתה תוך חומר אחר ... והסגר הוא שבעת ימים, משל אל שבעים שנה ימי שנותינו". ובמקום אחר מסביר אלשיך: "גם תרופתו בדרך השגחה להכניע כוח הטומאה ההוא, בל ישלוט בו ליכנס פנימה רק יצא יצוא מעליו. הנה כי ההדרגה אשר תבוא הצרעת בה תעיד על זאת". לא מספיק יום אחד של סגר, צריך הדרגה, ובכך תבוא מנוחת נפש. מעניין.

 

יג,מב: וְכִי-יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת, נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם--צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא, בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ ... טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן, בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ: מה משמעות הצבעים אדום ולבן ודווקא בראשו? אלשיך: "נגע לבן והוא אדמדם, שהוא צבוע לרמות את הבריות בהוראת שיפלות ... כי הלא 'בראשו' הוא אבר הראשיי, שם נגעו, כי אחריו כל איבר ימשוך, וזהו 'בראשו נגעו'". הראש והמחשבה מוליכים את חיינו.

 

מצורע

יד,ב-ג: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן: האם המצורע הובא אל הכהן, או הכהן יצא אל המצורע אל מחוץ למחנה? אלשיך: "זה חסדו יתברך, כי אל זה יביט, אל שובו מרשעו, וטהרת צרעתו ומקראי כפרתו ... שעל ידי כן תיגמר טהרתו על גדר ש'והובא' פנימה 'אל הכהן' .....'ויצא הכהן'  ... לומר, אל תביטו בעין רעה ... כי הלא צרעתו הייתה הבאת טובתו ... ביום שובו מרשעו ונתגלתה טהרתו". הכהן בא לראות בעצמו את פלא החזרה בתשובה ולהראות זאת לעם. מעניין.

 

יד,לד: וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: מדוע צרעת הבית באה בלשון 'נתינה' ואילו צרעת הבגד בלשון הוויה: וְהַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת (יג,מז)? אלשיך: "נגע צרעת בקירות הבית ... מתנה טובה וחסד גדול ייחשב ... כי אם שגם אם לא נשוב עד ה' על נגעי הבית לא יטה ידו עליו עד יכה תחילה את הבגד אשר הוא לובש". יש תופעות הנראות לנו כפגעים (כגון קורונה) והן למעשה חסד גדול מאת ה', ובדרך כלל החסד הזה נסתר מעיני בן-אנוש.

 

שבת שלום, שבת של שלווה נפש, קדושה, אמת, תשובה, לזכות בחסד, ה', אורן.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע