chiddush logo

יום ירושלים - "צִיּוֹן" ו"יְרוּשָׁלִַים"

נכתב על ידי אלון, 17/5/2020

 "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַים לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר" (ישעיהו סב, א)

 

מרן הרב קוק זצ"ל היה רגיל לומר שדברי נביאים אינם מליצות, ואין בהם מילים נרדפות. המושגים "צִיּוֹן" ו"יְרוּשָׁלִַים" שבפסוק אינם מקריים, וכל אחד מהם קובע ברכה מהותית לעצמו. אם נזכה להתבונן בצורה עקבית על דברי הנביאים בהם הם נוקטים בלשונות ציון וירושלים, נגיע להבנה של הדברים.

כתב הרב קוק (מאמרי הראי"ה עמ' 333): "מאז ראשית תולדותינו, התבלט שם 'ציון' אצל ההבטאה של מלכותינו כוחנו העולמי... אמנם 'ירושלים' מבטאת בהבלטתה את המטרה של קדושתנו מצד עצמה בתור המגמה היותר-גבוהה באידיאליותה של הווייתנו הישראלית".

כלומר, לירושלים יש כמה בחינות: מצד אחד היא עיר המלוכה, ובחינה זו מבוטאת ע"י השם "צִיּוֹן - המבליטה את הפן המדיני, המציאותי והחומרי - הציונות היא הבונה את הגוף של ארץ ישראל ושל עם ישראל. מצד שני ירושלים היא מקום המקדש, מקום ישיבת הסנהדרין ומקום התפילה לכל העולם, והפן הזה מבוטא בשם "יְרוּשָׁלִַים" - המבליטה את המימד הרוחני, המקום שממנו יוצא דבר ה'.

הרב קוק מסביר שהציונות לקחה לה את השם "ציון", המסמל את מטרת הציונות - הקמת מדינה יהודית בעלת שלטון יהודי, אך היא שכחה את "ירושלים" - המייצגת את התוכן הרוחני והפנימי הטהור, את המטרה העליונה - מילוי רצונו של הקב"ה. הרב קוק זצ"ל ראה בירושלים את הנשמה הפנימית של ארץ ישראל. כל שאר הערים מבטאות יצירה, עשייה ופיתוח חומרי, אך ללא ירושלים, תחיית האומה תישאר תחייתו של החומר בלבד, בלי תוכן רוחני קדוש הנותן בו חיים.

בחודש אייר - זכינו מאת ה' לשני ימים נפלאים, יום העצמאות ויום ירושלים. בעוד שיום העצמאות מסמל את הצד הגופני - המדיני, הכלכלי והצבאי, הרי שיום ירושלים הוא חזרה למקום בית קדשינו ותפארתינו, למוקד התפילות והמאוויים.

בה' באייר תש"ח - יום העצמאות -  נולד עם ישראל כעם ריבוני בארצו. זהו רגע היסטורי ופרק חדש בחייו של העם שיכול לעמוד סוף סוף ברשות עצמו אחרי אלפיים שנות גלות נוראה. אך גם האירוע הגדול הזה אינו אקורד הסיום של סיפור חיינו. הוא רק התשתית להופעת הקומה השנייה, המהותית יותר - יום ירושלים - העיר שחוברה לה יחדיו ומייצגת את הייעוד הרוחני שלנו ואת בית המקדש.

איפה אנחנו נמצאים כרגע על הרצף שבין הנקודה הראשונה - עצם הקיום הפיזי, לבין הנקודה השנייה - המהות והתוכן הרוחני? רק לשם המחשה - המוני בית ישראל מבטאים את שמחתם על מה שאירע ביום העצמאות, אך מעטים יותר דואגים להפוך גם את יום ירושלים לחג.

כבר לפני אלפי שנים סימנה לנו התורה את היעד (ויקרא כו, יג): "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת", וחז"ל פירשו: כ'שתי קומות'. אל הראשונה זכינו בעיקר בדחיפה משמים, אך אל השנייה, שתלויה בעיקר בנו, אנחנו עדיין מטפסים.

האם אין חשש להיתקע בדרך? בוודאי שיש סכנה כזו, והיא נכונה הן במישור הפרטי והן במישור הכללי. כל תינוק שנולד זכה ל'יום העצמאות' משל עצמו. אך העובדה שהוא חי ונושם רק מורה שהוא קיים. אך האם יזכה גם להיות ל'אדם'? האם יזכה להגיע גם ל'יום ירושלים' ול'יום קבלת התורה' של חייו?

וכך גם לגבי עם ישראל בכללו. האם כל תכליתו לחיות במדינה שתהווה 'מקלט בטוח' מרעות הגלות ו'וילה בג'ונגל' הים תיכוני? או שיצליח לטפס גבוה יותר ולהקים ממלכת כהנים וגוי קדוש שתהיה אור לגויים?

השאלה הזו עדיין ממתינה שניתן לה תשובה.

 

הרה"ג שאר ישוב כהן, מהאתר: "ישיבה" - www.yeshiva.org.il

ר' אודי סט, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - www.etzion.org.il

הרב יוני לביא, מהאתר: "שבת בשבתו" - www.zomet.org.il


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע