"וְעַל בּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית" [ויקרא,יד,יד]

מצוות רבות אחרות הנעשות ביד, בדרך כלל יש לעשותן ביד ימין, ולעתים דווקא בשמאל כגון תפילין. יש מהן שההקפדה על יד ימין נובעת מהיותה היד העיקרית בבחינת "ימין ה' עושה חיל", ויש שנובע מהיותה היד החזקה של מקיים המצווה. נפקא-מינה לאיטר [שמאלי] שלעניין המצוות שבקבוצה הראשונה דינו ככל אדם, אבל אם היד החזקה האישית קובעת –הרי זו ידו השמאלית, ולכן איטר מניח תפילין בימינו, שכן לדידו זו ידו הכהה [החלשה]. האיטר הוא זה שמשתמש למלאכת הידיים ביד ימין, ובעיקר בפעולות העדינות הדורשות דיוק, כגון כתיבה. ואפילו אם הרגיל את עצמו לכתוב בימין, כל עוד נוח לו יותר בשמאלו –הרי הוא ככל איטר. לכן  "השולט בשתי ידיו" שדינו ככל אדם ומניח בשמאל, עוסק רק במי שיש לו שוויוניות מוחלטת בין שתי הידיים. בזמננו שהכתיבה מתבצעת לרוב ע"י הקלדה ובשתי הידיים, אין זה "שולט בשתי ידיו" כי השימוש בשתי הידיים נעשה ע"י לימוד ואימון, ואילו הטבע הראשוני לא השתנה, וכך גם הכתיבה הידנית. ומי שידו הימנית נחלשה או נחבלה, ובשל כך אינו יכול לכתוב ולעשות מלאכות בימינו ועושה זאת בשמאלו -אם המצב זמני ובע"ה עתיד להתרפא -ימשיך להתנהג כתמיד. אולם אם מדובר במצב בלתי הפיך, הרי מעתה דינו כאיטר. ואם ידו הימנית נעשתה משותקת לגמרי ר"ל, ואין לו כל תחושה, ימשיך להניח בשמאל כי זו בעצם ידו היחידה [נשמ"א בשם הגרשז"א]

איטר יחזיק הגביע של היין בשמאלו [שו"ע,קפ"ג,ה] לעומת זאת, נטילת ידיים ימין תחילה, גם באיטר, כי זה שייך לקבוצה הראשונה דלעיל, וכן בהסיבה –לצד שמאל ככל אדם. ולגבי נטילת לולב, נחלקו השו"ע והרמ"א [תרנ"א,ג,עי"ש]