על אמירת הקדיש בכל כוחו - פר' עקב

נכתב על ידי yossi, 13/8/2012

 

"ובכל נפשכם"- על אמירת הקדיש בכל כוחו - פרשת עקב

ויגדלו הנערים ויהי עשיו מתאגרף קופץ לגובה ומרים משקולות בלונדון, ויעקב איש תם ממלא אצטדיונים במאות אלפי מסיימי הש"ס ואוהדיהם.

...אי אפשר היה להמנע השבוע מההנגדה הזאת בין שני הגורמים שהרעישו את העולם. כאן וכאן אצטדיוני ספורט מלאים אדם, כאן וכאן אנשים מגיעים לרגע השיא של מאמץ שיטתי ומתיש לאורך שנים. אבל כאן זה הגוף, וכאן זו הנשמה, כאן תחרות קשה בין אלופים, וכאן רעות ושוויון בין קטן וגדול, כאן לשם התהילה האישית והלאומית, וכאן - לשם שמים.

כך כתב אורי אליצור במקור ראשון בשבוע החולף, והדברים עודם טריים ועדכניים, – האולימפיאדה עדיין נמשכת, ולהבדיל, ברחבי העולם החלו רבבות בלימוד מחודש של הש"ס, מתוך רצון להשקיע עוד יותר מפעם קודמת, בהתמדה, בהעמקה, בחזרה, ובשינון.

בהמשך אסביר מדוע הזכרתי את הנושא הזה בתחילת הדברים.

נאמר בפרשה דברים פרק יא:

"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:"

את הפרשה הזו אנו אומרים פעמיים ביום בבוקר ובערב בצרוף לקריאת שמע.

על איזה עבודה התורה מדברת שצריך לעשותה בכל הלב והנפש?

 אמרו חז"ל במסכת ברכות: (ירושלמי ברכות ד, א) עבודה זו תפלה, שכן נאמר בדניאל: (דניאל ו, יז) "אלהך די אנת פלח ליה" מלשון פולחן, וכי יש פלחן בבבל, אלא על שם שהיה מתפלל, שנאמר: (דניאל ו, יא) "וכוין פתיחן ליה - חלונות פתוחים מול ירושלים לכוון בתפלתו למולה.

בדרך כלל אדם מתפלל על מה שחסר לו, על מה שחסר למשפחה ולחברה שסביבו, היום נדבר על תפילה מיוחדת – תפילה לא על מה שאנחנו צריכים אלא תפילה שהיא אך ורק לכבודו של הקב"ה , תפילה שהיא המעולה שבתפילות!

אם נשאל את עצמנו – מהי התפילה החשובה ביותר, המעולה ביותר מכל התפילות התפילה שעליה צריך לתת את כל ליבנו ונפשנו – כמו שאומר הפסוק – נגלה שהתפילה המעולה ביותר –היא גם הקצרה שבתפילות, והיא תפילת הקדיש.

אם בכל התפילות אנו מתפללים על מה שחסר לנו, הרי שבקדיש אנו מתפללים לא על עצמנו כי אם על כבוד שמים!

תפילת הקדיש היא קצרה, אין בה הקדמות - העיקר בה מתחיל מהמילה הראשונה, "יתגדל ויתקדש שמו הגדול" היא  מחייבת ריכוז מלא ונחשבת ליהלום שבכתר בין התפילות. אך אם לא הצלחת להתרכז פעם אחת – יש עוד הזדמנויות – לא לחינם תקנו חז"ל כמה קדישים בכל תפילה כדי שכל אחד יצליח לכוון לפחות בקדיש אחד.

הקדיש הינו תפילה קצרה שבה אין אנו מתפללים על עצמנו אלא על שמו יתברך – תפילתנו היא שיתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם שברא כרצונו!

אנו מתפללים שהקב"ה ימליך את מלכותו במהרה עוד בחיינו ואז מגיעים לשיא:

תפילה ובקשה שיהיה שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. – לא רק בעולם שלנו אלא בכל העולמות הקיימים בבריאה אלה שאנו מכירים וגם אלה שאיננו מכירים ואף לעד ולנצח.

מה ההוכחה לכך שזו אכן התפילה החשובה ביותר?

הפרי מגדים אורח חיים סימן קט אומר כך:

דע, שסדר המדרגות: - וכאן הוא מפרט את סדר חשיבות התפילות - אמן יהא שמיה רבה דקדיש, ואחר כך קדושה, מודים, ברכו, ושאר אמנים. הנה אמן יהא שמיה רבה עדיף מכל,

ומה הוכחתו?

מהגמרא במסכת ברכות,

ידוע, שבתפילת עמידה – לא עונים אמן ולא מפסיקים לשום דבר אלא אם כן זה פיקוח נפש.

ובכל אופן יש רק דבר אחד שהגמרא שם מסתפקת לגביו -  האם לענות "יהא שמיה רבא" !

מכאן הוכיחו חכמים בכל הדורות שתפילת הקדיש היא תפילה ברמה אחרת – מעל כל התפילות האחרות.

ולכן יש בכוח תפילה זו לפעול דברים גדולים מאוד! וכך אומרת הגמרא במסכת שבת דף קיט

אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו - קורעין לו גזר דינו,

בכל כוחו – מזכיר לנו כמובן את הפסוק בו אנו עוסקים "בכל נפשכם".

ואומרים התוספות שם מה פרוש בכל כוחו - בכל כוונתו וכן פירש רש"י ור"י אומר דיש בפסיקתא במעשה דר' ישמעאל בן אלישע דקאמר התם "כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיה רבא מבורך בקול רם מבטלים גזירות קשות."

מדוע דווקא תפילה זו בכוחה לבטל גזרות קשות?

הגזרות הקשות בעולם הן כאשר האדם נמצא במדריגה נמוכה -  במצב של איבוד דרכו הרוחנית – כאשר הוא מרכז את כל כוחותיו בבקשת מטרות נשגבות – הוא כבר לא במקום הנמוך שהיה קודם וממילא, מתבטלות מעליו כל הגזרות שהיו.

וכך אומר מדרש משלי פרשה י :

ולא עוד, אלא בשעה שעונין אמן יהא שמיה רבא מברך, אפילו נחתם גזר דינם - אני מוחל ומכפר להם עונותיהם.

גם לכך שתפילה זו היא בארמית יש משמעות מאוד עמוקה:

חז"ל למדו אותנו שהמלאכים לא מבינים ארמית – תפילה הקדיש היא ייחודית רק לנו, וכך ממשיך המדרש :

ברב עם הדרת מלך - אמר ר' חמא בר חנינא, בא וראה שבחו וגדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאעפ"י שיש לפניו ריבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה בשבחן של כולם, אלא בשבחן של ישראל, שנאמר: "ברב עם הדרת מלך."

למלאכים אין בחירה – והקב"ה רוצה שדווקא מתוך בחירה, ונתינת הלב והנפש, נבקש את מלכותו– זו היא המלכת ה' המעולה ביותר!

ולסיום בנושא מסוים אפשר דווקא ללמוד משהו חיובי מהאולימפיאדה:

התחרות החשובה ביותר שם היא ריצת 100 מטר – מי שזוכה בה זוכרים אותו בעולם עוד הרבה שנים אחר כך.

בתחרות זו המיוחד הוא, שהמאמץ הוא, מהשנייה הראשונה – או יותר נכון מחלקיק השנייה הראשונה, ועד לקו הסיום,

בניגוד לריצות ארוכות טווח, בהן יש זמנים שמשקיעים פחות, כדי לשמור כוחות לסוף – כאן משקיעים את כל הכוחות בכל צעד וצעד.

נלמד אנחנו ונפיק לקח להשקיע בקדיש את כל ליבנו ונפשנו מהשנייה הראשונה של יתגדל ויתקדש שמו הגדול, דרך יהי שמו מבורך לעולם ולעולמי עולמים, ועד לעילא מן כל ברכתא – שנרצה באמת ששמו יבורך מעל כל הברכות – ואז, נגיע לקו הסיום האמיתי בו, יקרעו ויפתחו בפנינו שערי השמיים.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה