chiddush logo

ראש השנה התשס"ט

נכתב על ידי salvo, 30/9/2012

 

ראש השנה התשס"ט

 

בראש השנה, עיקר עבודתנו היא להמליך את הקב"ה על כל העולם.

מסופר על ר' אהרון מקרלין, שבתפילות ראש השנה, כאשר הגיע למילה "מלך" - התעלף.

לאחר שעוררוהו הסביר, כאשר הגיע למילה "מלך", נזכר בגמרא במסכת גיטין, דף נ"ו עמ' א',

המספרת על פגישתם של רבן יוחנן בן זכאי ואספסיינוס.

כאשר הגיע רבן יוחנן בן זכאי לאספסיינוס, אמר לו "שלום עליך המלך".

אמר לו אספסיינוס, "חייב אתה מיתה פעמיים, אחת שאני לא מלך, שנית שאם מלך אני,

מדוע לא באת לפני עד עכשיו?".

ועכשיו, כשרבי אהרון הגיע למילה "מלך" - הוא פחד מהשאלה שהקב"ה יכול לשאול

"אם מלך אני מדוע לא באת לפני עד עכשיו?" - ולכן התעלף.

 

אם כן, עומדים אנו למשפט לפני המלך, ונשאלת השאלה כיצד עלינו להתכונן למעמד זה.

 

ישנו סיפור על אדם, שנדרש לשלם מס כלשהו למלך בסכום גדול.

כאשר התקרב הזמן נלחץ, והתחיל לאסוף כסף וללוות מכל הבא ליד.

ערב לפני התשלום, התחיל למנות את המטבעות, כדי לוודא שבידו כל הסכום.

תוך כדי המניה, נתקל במטבע שחוק. עצר לרגע, אך מיד שכנע את עצמו "לא נורא זה גם מתקבל".

לאחר מכן נתקל במטבע מזוייף, שכנע את עצמו "לא נורא לא ישימו לב".

לאחר מכן נתקל במטבע של מדינה אחרת, שכנע את עצמו, "לא נורא זה נראה דומה" וכן הלאה.

למחרת, הגיע לשלם, פתח הגזבר את שק הטבעות והתחיל מונה, נתקל במטבע השחוק.

מיד שאל "כיצד אתה מביא מטבע שחוק לתשלום המס למלך? איני מחשיב מטבע זה".

האיש בלע את רוקו, ביודעו שבהמשך הדרך ישנו גם מטבע זר ומטבע מזויף שבגינם לא רק יאלץ להשלים מטבעות אחרים, אלא גם ייענש על שניסה לשלם באמצעותם...

 

כך גם אנחנו.

אנו משכנעים את עצמנו, שהקב"ה יעצום עין מכל מיני דברים לא טובים שאנו עושים:
"לא קמתי לתפילה - לא נורא", "גנבתי קצת ממישהו - לא נורא זה רק קצת" וכד',

אך אחרי מאה ועשרים, כשנגיע למשפט אצל הקב"ה, אנו נאלץ לתת את הדין על כל

עבירה ועבירה.

 

ניתן ללמוד מכאן, שכאשר אנו משקרים, אנו משקרים בראש ובראשונה לעצמנו, ואולי אחת מההכנות שאנו יכולים לעשות לקראת המשפט, או קבלה שאנו יכולים לקבל על עצמנו לקראת השנה הבאה, היא לא  לשקר לעצמנו.

ביטוי אחד לכך, שעלינו להפסיק לשקר לעצמנו הוא בכך, שעלינו לעשות מה שאנחנו רוצים,

ולא מה שמתחשק לנו.

 

ההבדל בין "רוצה" ל "מתחשק" הוא, שרצון זוהי התכונה האמיתית והעמוקה, הנגזרת מהמוסר הטבעי של האדם.

מה שמתחשק, אלו דברים שהם לעיתים נגד הרצון האמיתי, אך הם משפיעים על הרצון

בגלל שיקולים שונים כגון, אנוכיות, נוחות, עצלות וכדומה.

 

על כך אומר קהלת "האלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" (ז',כ"ט).

הקב"ה, נטע באדם את היכולת והרצון לעשות את הדברים הנכונים, אך האנושות,

משיקולים שונים, מטה את הרצון הטבעי לכיוון מה שמתחשק.

 

דוגמא מאלפת להבדל בין הרצון ולבין מה שמתחשק, ניתן ללמוד מהרמב"ם, במשנה תורה, הלכות גירושין, פרק ב' הלכה כ', שם מביא הרמב"ם את ההלכה, שבמקרה שיש אדם שחייב לגרש את אשתו, אך הוא אינו רוצה, וגט תקף רק אם הבעל מגרש מרצונו, אנו כופים אותו

עד שיאמר רוצה אני.

אך על פניו זהו פתרון מופרך מעיקרו, הרי אם האיש הגיע למסקנה שהוא "רוצה" רק בגלל

שקיבל מכות, זהו לא רצונו האמיתי.

מסביר הרמב"ם, שאדרבה, רצונו האמיתי של כל יהודי הוא לעשות את רצון בוראו,

והיצר הוא מה שמביא אותו לבחור לעשות מה שמתחשק לו ולא מה שהוא רוצה –

להתנגד לגירושין.

הכפייה במכות מתישה את היצר, ומאפשרת לרצון האמיתי להתבטא, ולכן הגירושים

הם באמת לרצונו .

 

הרב סא"ל צדוק בן ארצי, הביא בשיחה עמנו, מספר דוגמאות למקרים בהם אנו צריכים

לבחור ברצון ולא בחשק.

הדוגמה הראשונה עוסקת במטס שהיה בסוף טקס סיום של קורס טיס.

המכונאים הכינו את המטוסים למטס, אך גילו שחסר מברג.

חפשו את המברג במשך שעות, כי הנוהל אומר שאין לאשר טיסה כאשר יש דבר כלשהו

שלא מוצאים.

בסופו של דבר, התקרב המועד של המטס, והאחראי אישר את הטיסה למרות שלא נמצא המברג.

במהלך המטס התהפכו המטוסים לטיסה הפוכה, כאשר חלפו מעל הקהל, ולאחר מכן

כל המטוסים התהפכו חזרה, מלבד המטוס בו אבד המברג.

תושייתו של הטייס המנוסה סייעה לו להתגבר על הבעיה, אך המקרה יכול היה להסתיים

חלילה באסון.

מכאן, שעלינו להקפיד על נהלים, ולא להתעלם מהם כשמתחשק, כי לכל נוהל יש מקור,

שבא למנוע מצב מסוים, שאין אנו רוצים להיתקל בו.

 

בדוגמה השניה, הביא הרב את ההתנהלות שלנו בבית.

הבעל חוזר עייף מהעבודה, וברגע שהוא יושב לרגע למנוחה, באותו הרגע אשתו מבקשת

סיוע כלשהו. הרצון האמיתי הוא כמובן לסייע לרעייתך, אך מה שמתחשק זה למצוא תירוצים

או לדחות את הבקשה.

במקרים כאלה, עבודתנו היא להתגבר על היצר, ולא ללכת בעקבות החשק, אלא לבחור ברצון.

 

תקיעות השופר, בו תוקעים בראש השנה, רומזות אף הן, להבדיל, בין הרצון והחשק.

התקיעות מתחילות תמיד בתקיעה, שהיא ישרה, עוברות לשברים, תרועה או שילוב שלהם,

שהם מעין הפרעות לצליל הישר, אך הסיום הוא שוב בתקיעה, בצליל הישר.

 

השופר מזכיר לנו את דברי קהלת.

הקב"ה ברא את האדם ישר. כמו שבהתחלה ישנה התקיעה שהיא ישרה.

אך האדם, מחשבונותיו שלו, סוטה מהדרך הישרה, כמו השברים והתרועה שהם הפרעות

לצליל הישר, ושאיפתנו היא לחזור למקור, לישרות כפי שברא אותנו הקב"ה, כמו שבסוף ישנה שוב התקיעה הישרה.

 

כמו כן, האדם חייב לשמוע את קול השופר עצמו, ולא קול הברה, שהוא רק הד של קול השופר.

(משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופר, פרק א' הלכה ח').

זהו גם רמז לכך, שעלינו לשאוף לדבר האמיתי, לרצון האמיתי ולא למשהו שמושפע

מדברים אחרים.

 

כאשר אנו יוצאים לשנה חדשה, עלינו לזכור כי לא תמיד מה שמתחשק לנו, זה מה שאנחנו

באמת רוצים, וכדי להיות נאמנים לעצמנו, עלינו לבחור ברצון ולא בחשק.

וכפי שאמרנו בסדר התרת קללות: "רצוננו ומאוינו וכוונתנו לעבוד את בוראנו... וכל מחשבה ודבור ומעשה שהם נגד רצונו יתברך, מעכשיו בטלים ומבוטלים כי הם מצד יצר הרע והכל הבל".

 

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע