חנוכה בפתח, ואין ספק שכעת יותר מתמיד אסור לנו לשכוח...

   ברוך ה', זכינו! שייכים אנו לעם הנצח המושתת על רוחניות ואיכות, אנחנו בניו נבחריו של מלך המלכים ונינים וצאצאים של האבות הקדושים ונשמתנו חצובה ממקום גבוה בעולמות העליונים, וגולת הכותרת שלנו זו התורה הקדושה המאחדת ומחברת אותנו עם הבורא ומאפשרת לנו לממש את המשפט המרגש והמרטיט שישראל והתורה וה' זה דבר אחד (זוהר שמיני ל"ו ע"א, עיין בהקדמת 'פי חכם' מבעל הסולם, ותבין העניין).

   אחת המתנות שזכינו להם באמצעות התורה, הם 'החגים והמועדים'.

   ואם ישאל השואל, מדוע אנו עושים רעש כל כך גדול מהחגים - הרי גם לאומות העולם יש חגים וזמנים שמחים על מאורעות שהיו להם בהיסטוריה, ובמה החגים שלנו מיוחדים משלהם? התשובה היא כך:

   במשך ימי השנה אנו מגיעים לתאריכים מסוימים שבעבר היה בהם ריבוי אור רוחני וזרם בהם שפע רב ונשגב, ומידי שנה באותם תאריכים יורדת שוב אותה הארה גדולה והשפעה רוחנית נפלאה. וכאשר אנו חוגגים את הימים הללו כראוי והופכים אותם לימי עלייה בעבודת ה', אזי נשמתנו זוכה לתפוס ולאגור את השפע הגדול והיא מתרוממת עד אין קץ,   וכעת אנו מגיעים להבדל הגדול בינינו לשאר האומות.

   כל הגויים חוגגים 'ימים היסטוריים' כאות הזדהות עם אותו יום והצהרת נאמנות לאותו מאורע. זה כל החג שלהם, ואין בו שום תוכן נוסף. אך אנו חוגגים מפני שהרוחניות והשפע שעם ישראל השיג באותו מאורע - יורדים אלינו מחדש, ובמשך החג אנו אוגרים את השפע הגדול ומתרוממים על ידי זה הרבה בעבודת ה', ומשנים זהות רוחנית.

   במילים אחרות: לפני החג היינו בדרגה רוחנית מסוימת - ואחרי החג אנו אנשים אחרים, אך לאומות העולם אין את המעלה הזו.

   האמת היא שההבדל הזה גם בולט בשטח ומתבטא באופי וצורת החג, כפי שעיננו רואות. חַגֵי אומות העולם מורכבים מבשר ויין ופורקן היצרים ובהרבה מקרים סופם השתכרות ואלימות ואיבוד הדת והדעת, ולהבדיל מהם מועדי ישראל מבוססים על רוחניות. תפילות מוסף, תוספת בלימוד תורה, קריאת התורה, הפטרה, אמירת הלל, סעודת מצווה, כמו כן גם 'האביזרים הקדושים' שאנו משתמשים בהם בחג, מושתתים על רוחניות.

   בארבעת המינים - עושים הקפות סביב התיבה וספר התורה ומתפללים תפילה מיוחדת. עם המצות וארבע כוסות - אומרים את ההגדה וממליכים את הבורא ומודים לו על טובותיו שעשה עימנו מיציאת מצרים ועד היום. משלוח מנות ושמחת פורים - מטרתם להרבות אהבה ואחווה ולהראות שמחה על קבלת התורה ('קיימו וקיבלו' באותו הדור מאהבה). חג שבועות - הכנה נפשית למעמד מתן תורה אחרי 50 ימי ספירת העומר.

  שורה תחתונה: אצל עם ישראל אין דבר כזה 'חג סתם' רק בגלל תאריך היסטורי או בגלל שכך החליטו בבית הנבחרים.

   ומה קורה עם חנוכה?

   רבים וטובים ומתוקים וחמודים חוגגים את הימים הללו בצל המחבת והצלחת ומשחק הסביבונים תוך ניצול מקסימאלי של שמונת ימי החופשה הללו בעשייה גשמית ברוכה והתרוממות 'הכרס', כאשר רגע הפתיחה מתחיל בהדלקת החנוכייה ומשם הם מפליגים אל תוך הלילה ועושים מה שבא להם, בשם חג החנוכה וכל הקדושים...

   וכאן הבן עומד ותמה ושאלה עזה בוקעת מפיו ומהדהדת בכל העולם:

   האם זה התוכן העשיר והכביר של ימי חנוכה? וכי זו פסגת הניצול של הימים הללו? האם מטרת רבותינו שקבעו את החג הזה לדורות הייתה שנצא מהחג עם 'כרס כפולה' מהסופגניות והלביבות ושנרוויח קצת 'פיזיותרפיה באצבעות' ממשחק הסביבונים?

   אין ספק שלחנוכה יש תוכן הרבה יותר מלא ושמן מהשמן שבסופגניות, וברור שלא צריך להרכיב משקפיים מיוחדות כדי לראות זאת. אך מהו אותו תוכן ומהי העוצמה הרוחנית של הימים הקדושים הללו?

   רבותינו הקדושים גילו לנו את כל הסודות במילים ברורות, בנוסח 'על הנסים' שהוסיפו לנו בתפילת שמונה עשרה, והם גילו לנו ש...

   לפני שנים רבות היוונים ושונאי ישראל הכריזו מלחמת חורמה על התורה ולומדיה ועל הטהרה והקדושה. אותם רשעים ניסו לשנות את עם ישראל ועשו מהפכה חברתית גדולה, שהסיסמה והדגל שלה היה 'לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך'.

   היוונים רצו שעם ישראל יהיה ככל הגויים! עם תאוות ויצרים וסגנון חיים מודרני ומתירני, הם רצו שעם ישראל ינטוש את הכוללים ולימוד התורה ושהבנות תלכנה 'בצביעות' ולא 'בצניעות', והטהרה תהא מופקרת והפריצות תהא עטרה לראשנו.

   לא להתבלבל! לא היה איכפת ליוונים שנדליק מנורה בבית מקדש. הם הרי לא 'שפכו' את השמן שמצאו - ורק 'טמאו' אותו, מפני שהם היו מעוניינים שלעם ישראל כן תהא מורשת ומנהגים מיוחדים כמו שיש לכל עם, אלא שהם חפצו שהכל יהיה עם 'טומאה' ולא עם 'קדושה'. לכן הם רק 'טמאו' את פחי השמן שמצאו, ולא 'סגרו' את שערי בית המקדש.

   וכאשר גילו מתתיהו וחמשת בניו את מזימת היוונים הם נטלו חרב וחנית ונלחמו מלחמת חורמה כנגדם 'והתאבדו' למען קדושתם ויהדותם, ולמרות חולשתם הגדולה וחוסר השגתם בתכסיסי מלחמה - בורא עולם עשה להם נס ופלא ושידד את מערכות הטבע, ונתן להם ניצחון מושלם.

   משום כך סימנו חכמנו ז"ל את הימים הללו לדורות, כדי להודות לה' על אותם חסדים. שהרי אם היוונים היו מצליחים בתוכניתם - עולם התורה לא היה קיים היום, וכולנו היינו ככל הגויים חלילה.

   האמת היא שאת כל זה כולנו יודעים, ובעצם מטרת המאמר היא להבליט נקודת חן עדינה שרבים לא זכו להבחין בה, נקודה עמוקה שהיא ציפור הנפש של היהדות כולה והיא התמצית של חג החנוכה, וחסרון בהבנתה - זו אבידה גדולה עד מאוד. מה כוונת המשורר והסופר?

   כולנו יודעים שבחנוכה המלחמה הייתה על 'טהרה ורוחניות' עם ישראל ואילו בפורים המלחמה הייתה על 'הריגת עם ישראל מכל העולם' ביום אחד, ושללם לבוז. ועל המידע הזה, רצוננו לשאול חידה קשה:

   איזה אסון גדול יותר?

   אין ספק שהשכל מורה שלהשמיד עם מכל העולם ביום אחד גברים נשים וזקנים וטף, זה אסון שאין לו אח ורע. מה גם שבחנוכה היוונים לא נלחמו ביהודים שבכל העולם, כמו כן הייתה אפשרות לרדת למחתרת וללמוד תורה במערות ולהמתין עד יעבור זעם כמו בזמן 'האנוסים'. ממילא ברור שהאסון של פורים גדול ונורא הרבה יותר משל חנוכה.

   אך למרבה הפלא חכמנו היקרים והאהובים סברו ההפך והם גילו לנו זאת בפירוש בנוסח 'על הניסים', ולמען הבלטת העניין נצטט כאן את ההבדל בין הנוסח שאומרים בחנוכה לנוסח שאומרים בפורים:

   לא יאומן! על האסון 'המקומי' הרוחני של חנוכה חכמנו התבטאו במילים הכי נוקבות. צרה, ריב, דין, נקמה, תשועה גדולה ופורקן, ואילו על 'השואה הכלל עולמית' שהמן תכנן - אפילו לא מילה אחת מכל המילים הללו. כיצד זה יתכן?

   חכמנו רצו להחדיר לנו נקודה מאוד עמוקה ויסודית, נקודה שהיום הבורוּת בה מרקיעה לשחקים, ונאמר אותה במילים הכי ברורות:

   א. מהותו וייחודו של עם ישראל מושתתים על שתי נתוני יסוד: 1) עמל תורה, 2) קדושה וטהרה, וכאשר היוונים נלחמו בשתי היסודות הללו הם בעצם רצו להשמיד את המאפיין של עם ישראל ולגדוע אותו לנצח ולעצור את המציאות של "עם ישראל וה' והתורה זה דבר אחד", ומי שנשמתו טהורה ויראתו קודמת לחכמתו מבין שאין שואה גדולה מזו, וצריך להתבטא על זה במילים הכי ונוקבות!

   ב. ברור ששמד גופני וגשמי ברמה כלל עולמית זה אסון ענק לפי כל קנה מידה. אלא שעדין זה אסון קטן לעומת אסון של נזק רוחני 'שחלק' מעם ישראל עובר.

   את שני הנתונים הללו חכמנו חפצים להעביר לנו, ולכן הם ניסחו את על הניסים עם ההבדלים הנ"ל בין חנוכה לפורים, ומי שחולק על זה ידע נאמנה שרוח אחרת עימו, רוח שאין שורשה מהקדושה והטהרה אלא מטומאת הרחוב ותרבות יוון המנהיגה אותו וקובעת לו את צליל המחשבה.

   מחמת שתי הנתונים הללו יצאו המכבים המעטים למלחמה חסרת סיכויי הצלחה והסכימו להתאבד ולמסור נפש, ובשמונת ימי החנוכה עלינו לחקוק את הדברים הללו ולדוש בהם ללא הפסקה - ועל ידי זה לאגור כוחות נפש רוחניים 'צידה לדרך', ולהעתיק את המסירות נפש הזו לכל מלחמה שהיצר הצורר והסורר מכין לנו.

   אך למרבה הצער התוגה והיגון אנו נמצאים היום באותו מצב כמו בזמן המכבים והמתייוונים, מצב בו כבוד התורה ולומדיה מנוגח באופן שיטתי - ומצד שני ההפקרות וחוסר הקדושה מככבים בכל פינה, ולמרות שתי הנתונים הקודרים הללו שהם פסגת תרבות יוון - לרבים וטובים מאחינו היקרים הדבר לא מפריע, והבדיחה הגדולה ביותר שיש כאלו מגדולי הבועטים בתורה ובטהרה שחוגגים את חנוכה ביד רמה וזרוע נטויה וקול רעש גדול, והם אינם יודעים שאם המכבים היו חיים בדורנו - הם היו נלחמים בהם ובתרבותם לא פחות ממה שהם נלחמו אז ביוונים.

   הבעיה היא שלא לכולם יש זכות להבין זאת.

   סוף סוף הנלחמים בתורה ולומדיה טוענים טענות נפלאות שכל השומע אותם אומר 'בַּרְקַאי', הם דורשים דברים הגיוניים כמו 'שוויון בנטל' ועוד דברים חמודים בסגנון הזה, הם לא מוכנים לממן 'אוכלי חינם' העמלים בתורה ללא הפסקה מתוך דחקות וחירוף וחירוק נפש, הם לא מוכנים לסבול את המציאות הזו שיש אנשים שלא מביאים תועלת בשדה הקרב ולא מניבים למדינה שום ברכה [לדעתם...]

   האמת היא שאין כאן המקום לדון ולדוש בנושאים אלו, הרי בעבר כבר טַחָנו את הדברים וניפינו אותם בשלוש עשרה נפות וענינו על רוב ככל הטענות והאצבעות המאשימות שהפנו הקלגסים אל עולם התורה - וביססנו את דברינו עם ראיות ומסמכים 'משלהם' בבחינת מלאך רע עונה אמן בעל כורחו.

   אלא שלמרות שאין צורך לחטט עוד בנושאים הללו - מכל מקום רצוננו להתייחס לפרט נוסף שקשור לעניין מפני שיש לו קשר ישיר לחנוכה והוא מגלה לנו את סוד ההצלחה של המכבים, פרט שבעצם הוא 'סוד גדול' בענייני צבא שיצר הרע לא רוצה שנדע, אך חכמנו ז"ל כבר חקקו אותו בספרות תורתם וזה תוכן דבריהם הקדושים:

   וזה בעצם סוד ההצלחה של המכבים. היוונים גזרו עונש מוות על לומדי התורה - אך המכבים הסתתרו במערות עם ילדיהם ולמדו תורה מתוך מסירות נפש, ואין פלא שהתורה הלכה לפניהם והובילה אותם עד לניצחון מושלם מעל הטבע למרות חוסר נתוני השטח והכוח והתחמושת...

   ואת הסוד הזה יודעים בני הישיבות והם מתאמצים בו ומוסרים נפשם למען התורה מתוך ידיעה שגורל הכלל מונח על צווארם לשבט או לחסד ומדובר באחריות ממדרגה ראשונה, וחובה עליהם לעמוד במשימה הקדושה הזו בכל מחיר - גם במחיר לחם צר ומים לחץ ושנאה וגזרות קשות והכפשה תקשורתית ואכמ"ל.

   [האמת שנושא זה מאוד עדין ולרבים יש עליו הרבה קושיות, אלא שהנייר צר וקצר והמקום בו מוגבל. אך נגלה לסקרנים והספקנים שזיכה אותנו ה' לכתוב על כך מאמר מקיף המעוגן במקורות חכמנו ז"ל - והחפץ בו יחפש ברשת באתר 'חידוש' את המילים "הצבא והדת", ובעזרת ה' הוא ימצא שם במאמר מענה מקיף לנושא].

   לסיום נציין רק שאת מה שראינו בחנוכה עם המכבים - פגשנו בהיסטוריה פעמים נוספות, ואין ספק שכאשר עם ישראל מוסר נפשו על התורה והטהרה אזי זכויותיו מתגברים וה' מנהיג אותו בצורה פלאית ועל טבעית וכל שונאיו מתמוטטים בפניו כפי שלימד אותנו מקודם ספר 'כד הקמח', ונציין כאן שלושה דוגמאות מפורסמות:

   א) כאשר סנחריב מלך אשור בעל צבא של מיליונים בא להילחם עם חזקיהו המלך - הוא הציע לו לקבל ממנו במתנה 2000 סוסים כדי שיהיה במלחמה קצת מעניין, אלא שההצעה לא יצאה בסוף לפועל בגלל שלחזקיהו לא היה אנשים להושיב על הסוסים!!! ומה קרה בסוף? איך ניצלו עם ישראל מהמלחמה הגדולה ומאותה שואה בטוחה? חזקיהו הלך לישון... ומלאך גבריאל הרג את כל המיליונים של מחנה אשור ברגע אחד!

  כאן המקום לציין שכל ההיסטוריונים וחוקרי הטבע מודים שהיתה פעם אימפריה ששלטה בכל העולם וקראו לה 'אשור' - ועד היום יש בנִנְוֵה את התבניות של צבא אשור עם תבניות נוספות של שאר הצבאות שהיו בהיסטוריה.

   אלא שכל ההיסטוריונים עומדים בפני חידה גדולה ואין להם הסבר איך צבא אשור האדיר נמחה ונמחק ונעלם ברגע אחד ומה היתה סיבת היעלמותו. אכן להם אין הסבר, אך לנו יש הסבר מפורט עם פרטי פרטים כפי שהתנ"ך פורס בפנינו.

   ב) גדעון נלחם נגד מדיין עם לפיד ושופר וללא חרב ותחמושת, שלוש מאות איש מול מאה עשרים אלף, והוא ניצח במערכה. הפרטים... בתנ"ך!

   ג) חג החנוכה... החשמונאים נלחמו עם היוונים מלחמה ארוכה שנמשכה כעשרים שנה, כאשר בתחילת המלחמה היו החשמונאים והמכבים שלושה עשר איש נגד עשרות אלפי יוונים ובסוף התעצמו שתי הצדדים ולחשמונאים והמכבים נהיו עשרות אלפים - אך היוונים כבר הגיעו לעשר מיליון, ומדובר בקואליציה כלל עולמית שבאה להילחם על היהודים והמלחמה הייתה חזיתית פנים מול פנים - כאשר קומץ יהודים עם חרבות נלחמו במיליונים רכובים על פילים, ובסוף האימפריה היוונית הושמדה ונכחדה לנצח.

   בשביל לסבר את האוזן, נעדכן שזה כמו שיבואו קבוצה של בחורי ישיבה עם פטיש חמש קילו וילחמו מול הטנקים והנושאת מטוסים של האימפריה האמריקאית, וינצחו במערכה.

   וכיצד התבצע הנס הגדול? המדרש מגלה לנו שאת כל הנשק שהיוונים זרקו על היהודים - ה' סיבב חזרה עליהם, והם הרגו את עצמם!

   זה קרה גם ביציאת מצרים עם המצריים שעמוד הענן סיבב עליהם את התחמושת, זה היה גם עם המן המפורסם בעל אוזני הפרמידה (אוזני המן) שניתלה על העץ שהוא עצמו הכין למרדכי, ההיסטוריה מלאה בזה ולא צריך משקפיים משוכללות כדי לראות זאת, וזה מוביל אותנו למסר חד וברור כראש הגפרור שלא ניתן להסיט ממנו אפילו גרגר ופירור:

   עם ישראל הוא מעל הטבע והשכל וההבל ונצחונו וחיותו תלויים אך ורק בעמל תורה וריבוי זכויות, וכאשר עם ישראל מתקדש ועמל במישור הזה אזי הוא מכריע את הכלל לטובה - כפי הנוסחה המפורסמת של הגמרא 'לעולם יראה אדם את העולם חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצווה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות, עשה עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו והעולם לכף חובה (קידושין מ' ע"ב).

   כמובן שאנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו פקפוק במסר הזה, אלא שלא תמיד הוא מחודד אצלנו ופעמים שיש לנו עליו השגות.

   אך אין ספק שככל שהאדם יותר קדוש וטהור, ככל שהוא יותר רוחני וזך, כך הדברים ברורים אצלו ומאירים לו כשמש בצהרים. מתי מתחילות הקושיות והפקפוק בנושא האמונה וכוחה ועוצמתה של תורה? כאשר מתרחקים מה' ומתרחקים מהקדושה והטהרה.

   כאן תם המאמר, וכל מילה ממנו זה המסר שעלינו לקחת מחג החנוכה, מתוך ידיעה עמוקה שעל דקוּת ההשקפה והצביון הזה נלחמו המכבים במסירות נפש.

   מה דעתך על המסר הזה?