מרן גדול הדור הגאון הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא במאמר "קביעת ט"ו בשבט כר"ה לאילנות" ("תורת המועדים") שיש כמה הסברים לגמ' (ר"ה יד,א) שמסבירה את טעם לקביעת ר"ה לאילן: 'אע"פ שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו רוב גשמי שנה' לשיטת ב"ש (לגירסתנו). תוס' מסביר שזה אף לב"ה אולם לא מסביר אם כך במה חלקו ב"ש וב"ה אם שניהם אותו טעם. ביר' מובא לב"ה מעין המובא בבבלי לב"ש, ומביאה עוד דעה שזה מטעם ההבדל על איזה מים חיים האילנות- על של שנה שיצאה או של הבאה. ברבנו חננאל מובא גירסה בבבלי שזה נאמר לב"ה ומסביר שזה חל על פי תענית על הגשמים. והגאונים מביאים גירסה שקצת משמע שזה נאמר לב"ה ומסבירים ע"פ ב"ה בהזכרת גשמים. והמאירי מסביר שלב"ה זה משום אמצע תקופת טבת. ומביא עוד דעה ע"פ הברייתא שמחלקת את השנה לששה חלקים (בפסוקים אצל נח). ראה בהרחבה ועיון עמוק ביותר בדברי מרן הגאון זצ"ל להסביר מחלוקתם של ב"ש וב"ה.
ואולי אפשר להוסיף שמה שנאמר בבבלי זה לב"ש וב"ה (כתוס') אלא שלב"ש זה בדיוק כמו שנאר בגמ' ואילו לב"ה צריך להוסיף עוד הסבר שלכן קבעו את ט"ו בשבט (ולכן הגמ' אמרה לב"ש שלדעתם זה במדויק מה שנאמר) שניראה שיש מדי פעם זמן של קרה גם אחרי א' שבט, וזה גורם לעצים להשהות את השרף מחוזקו (כמו לפני שבט שאז קר ומשהה השרף) ומתעכב מלהגיע לפירות ולכלל העץ, ולכן קבעו ב"ה בט"ו בשבט שאז כבר כמעט שלא קיים דבר שכזה (כיון שקרוב מאוד לאמצע התקופה) ולכן העמידו בזמן הזה שהשרף ללא עצירות מקור. ואילו לב"ש זה א' שבט כיון שלא מתחשבים באותם ימי קרה שקורים, כיון שאינם תמידיים, ולכן בזמן שהשרף עולה מאז מחשיבים. ואולי זהו דברי הירושלמי 'כבר יצאו רוב גשמי שנה כולה וכבר רובה של תקופה מבחוץ' שהלשון מגומגמת שהיה צ"ל 'ועדיין רובה' (כבבלי) ואמנם מפרשים שלזה התכוון הירושלמי, אולם אולי אפשר שכוונתו 'וכבר רובה של תקופה' של זמני הקור הפתאומים 'מבחוץ' שכבר עבר התקופה של זמני הקור שהוא חלק מתקופת טבת, תחילת התקופה, ולכן מתייחסים לתקופת טבת עם דגש על תקופות הקור שבה, שחלקים אלו עברו ברובם (אמנם יכול לקרות גם אח"כ אבל הסיכוי נמוך ביותר) ואולי זהו הדגש בדעה השניה על המים, שהם מועברים ע"י השרף, שעכשיו הם חיים מהמים דרך השרף בלי עיכובים (כיון שלא מצוי זמני קור פתאומיים).
ואולי לב"ה אמנם רוב תקופה עוד לא יצאה (אלא עוד כמה ימים) אולם בכ"ז כיון שר"ה זה דבר יהודי, אז יש להתחשב בתאריך העברי, וכיון שהוא ואמצע תקופת טבת השימשית קרובים, והוא המקבילה היהודית של אמצע התקופה השמשית , אז קבעו בו כעיקר הזמן (מעין ר"ה בתשרי שהוא ע"פ העברי) כיון שאין זמן מדוייק בעברי אז הוא הכי קרוב למקבילו השמשי.
