דין משלוח מנות ומתנות לאביונים

מצות משלוח מנות

נאמר במגילת אסתר (ט, כב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה "ומשלוח מנות איש לרעהו" - "ומתנות לאביונים". ובגמרא במסכת מגילה (דף ז). אמרו, משלוח "מנות" שתי מנות לאיש אחד. "ומתנות לאביונים", שתי מתנות לשני בני אדם. (כי מיעוט "מנות", שתים, מנה אחת ועוד מנה. ומיעוט "מתנות", שתים, מתנה ועוד מתנה אחת. וכן מיעוט "אביונים" שתים. שכן לא נאמר "משלוח מנה איש לרעהו ומתנה לאביון).

טעם המצוה

וטעם המצוה הוא, שכאשר אדם שולח לחברו תשורה ומנחה, הרי הוא מביע לו בזה את רגשי אהבתו אליו, ועל ידי כן נוטע גם בליבו אהבה אליו. ועוד, כי ישנם אנשים חסרי כל, אשר יבושו לפשוט ידם לקבל צדקה כדי לקיים סעודת פורים, וכאשר שולח להם דרך כבוד "משלוח מנות" לא יבושו ולא יכלמו, ויקיימו מצות סעודת פורים בשמחה ובחדוה.

ומכיון שטעם מצוה זו הוא כדי להרבות אהבה בין אדם לחבירו, ובין אשה לרעותה, לכן, השולח משלוח מנות ואין המקבל יודע ממי קבלם, אין הנותן מקיים בזה מצות משלוח מנות, שהרי מכיון שאינו יודע ממי קבלם, אין כאן חיבה וריעות.

ודבר זה הוא שונה ממצות צדקה שאנו רגילים בה בכל ימות השנה. שהרי במצות צדקה, מצוה מן המובחר שלא יהיה המקבל יודע ממי קיבל, וגם שלא יהיה הנותן יודע למי הוא נותן, מה שאין כן לגבי מצות משלוח מנות, שחובה היא שידע המקבל ממי קבל, בכדי שתכנס בלבו אהבה לחבירו.

הגדרת "שתי מנות"

ופירוש הדבר "שתי מנות" היינו שני מאכלים שונים, או מאכל ומשקה, כגון עוגה ובקבוק יין. והמנהג כיום לשלוח מיני מתיקה למשלוח מנות. ויוצאים בזה ידי חובה. וכמבואר גם הנשים חייבות לשלוח לחברותיהן משלוח מנות.

ומכיון שעיקר טעמה של מצות משלוח מנות, הוא בכדי שיהיה לכל אדם מה לאכול בסעודת הפורים, לכן השולח לחבירו מתנות שונות בתורת משלוח מנות, וכגון ששולח לו בגדים או סדינים וכיוצא בזה, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות. ואפילו אם שולח לחבירו מעות (כסף) בכדי שיוכל חבירו לקנות מנות של מאכלים, אינו יוצא ידי חובתו, שצריך לשלוח דוקא מנות של מאכל ומשקה. ולכן גם השולח לחבירו טבק להרחה או סיגריות, אינו יוצא ידי חובת משלוח מנות.

שליחת חידושי תורה

כתב חכם אחד בירחון "המאסף", כי תלמיד חכם השולח לחבירו דברי תורה וחידושים ופרפראות בתורת משלוח מנות, יוצא בזה ידי חובתו. שהרי בין לפי הטעם שמשלוח מנות הוא בכדי להראות אהבה, ובין לפי הטעם שמשלוח מנות הוא בכדי שיהיה למקבל במה לשמוח בסעודת פורים, יוצאים בחידושי תורה ידי חובה. שהרי דברי התורה הם משמחים את הלב, כמו שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ועל ידיהם ישמח המקבל כמו אדם המקבל מאכלים ומשקאות לסעודת פורים. ועוד, שאין לך התחברות יותר גדולה מן התורה, ועל כן יוצאים בזה ידי חובת הטעם, שיראה לחבירו אהבה בנתינת המנות.

ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב על דבריו, שאינם אלא דרשות בעלמא, ולא דברים על פי דרכה של ההלכה, שהרי פשוט שלא יוצאים ידי חובת סעודת פורים אלא באכילה ממש, ולא באכילת דברי תורה, ולכן גם החיוב במשלוח מנות הוא במנות של מאכלים ממש, ולא בדברי תורה. ועל כן להלכה אין לסמוך על דברים אלה, וחייב כל אדם לשלוח לחבירו מנות של מאכל או משקה דוקא, שיוכל לשמוח בהם בסעודת פורים.

משלוח מנות לאבל

אף על פי שאסור לשלוח מתנה לאבל בתוך שלשים יום לפטירת קרובו, או בתוך שנה לפטירת אביו או אמו, מכל מקום מותר לשלוח מנות לאבל ביום הפורים. אולם כתב מרן הרב שליט"א, שלא ישלחו לו מיני מתיקה ומנות של תפנוקים, אלא דברי מאכל, כגון בשר ודגים וכדומה ופירות וירקות וכדומה. וכן האבל עצמו, שהוא חייב לשלוח מנות לרעהו, טוב שישלח מנות של בשר ודגים וכדומה, ולא של מיני מתיקה.

יהי רצון שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות יהודה בן אורה למשפחת חדד שיזכה להתברך בכול מכול כל אמן כן יהי רצון