לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת ראה

דברים יא,כט: וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל: אברבנאל: "איך יפורש על הברכה והקללה – הר גריזים והר עיבל, שלא היה באותו יום, כי אם אחרי בואם אל הארץ ... ואיך אם כן אמר רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם—הַיּוֹם (כו)? ... אמר שבמצוות האלה אשר הוא נותן לפניהם היום הזה, היה כאילו נותן לפניהם ברכה וקללה ... אנוכי נותן לפניכם היום, והנה כבר נתתי לכם ברכה, כי הם (המצוות) עצמם לטובה ולברכה יהיו לכם ... במה שציווה אותם – נתן להם החיים והטוב, אם ישמעו אותם, והמוות והרע – אם לא ישמעו אותם ולא ישמרום". מצוות הן ברכה; עבירות הן קללה.

יב,כג: כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ; וְלֹא-תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ, עִם-הַבָּשָׂר: אברבנאל: "הנפש השכלית הוא עצם נבדל משיג ואינה דם? ... אמר סותר לזה 'כי נפש הבשר בדם הוא' (ויקרא יז,יא) ... אם היה אפשר לאכול את הנפש, מהו הביטול (האיסור) שיאכלנו עם הבשר? ... הדם הוא מקום הנפש בגוף החי, כי אנחנו לא נראה הנפש, אבל נראה הדם, שהיא בו נשואה ... ואם היה שיאכל האדם הבשר והדם, יהיה כאילו אכל אבר מן החי ...  הדם הוא הנפש בכוח". אם נאכל גם הדם – נאכל את הנפש בכוח של החיה.

טז,י-יא: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת .. וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ: אברבנאל: "למה לא ציווה אם כן על השמחה בחג הפסח (כמו שציווה בשבועות ובסוכות)? ... לפי שבחג הפסח, בהיות לו זבחים הרבה, 'ברבות הטובה רבו אוכליה' (קהלת ה,י), ובמקום שיש מאכל ומשתה – שם שמחה בהכרח. אבל בחג השבועות שלא היה להביא דבר מהקודש, הוצרך לצוותו שעל כל פנים יביא משלו לשמוח שם, ולא ימעט הוצאתו עבור זה, אבל ישמח הוא ובניו ובני ביתו ... כאשר היה בחג הפסח, שהיה שמה ריבוי ההטבה וההקדשות". שמחה באה מאוכל, ובפסח כידוע אוכלים הרבה ואין צורך במצוות שמחה.