chiddush logo

דברי תורה ליום כיפור

נכתב על ידי יהודה ברקאי, 4/10/2022

 ט' תשרי תשפ"ג

להבות אש קודש

לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה

יום הכפורים

יה"ר שזכות קדושי עליון אלו והעיסוק בתורתם יעמדו לנו להחתם לשנה טובה עם כל ישראל

הטעם לארבע כניסות כהן גדול ביוה"כ לקדש הקדשים[1]

משיאי קדושת יום הכפורים שהינו למעלה ממקום וזמן, זו כניסת הכהן הגדול בעבודתו המיוחדת ביום הכפורים למקום קדש הקדשים. ארבע פעמים היה נכנס לשם[2], הרב אריה צבי פרומר (שימש כראש ישיבת חכמי לובלין לאחר פטירת הרב מאיר שפירא זצ"ל, מחבר שו"ת ארץ צבי ג"ח, גאון תלמיד ה'שם משמואל' מסוכטשוב זצ"ל הי"ד כותב בספר שנערך מכתביו (ארץ צבי מועדים מהדורת תשפ"א) וזלה"ק:

בזה"ק (בראשית כ"ז ע"א) על הפסוק בראשית (ב' ט"ו) וַיִּקַּ֛ח ה' אֱלֹקים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן...

וַיִּקַּח מֵאָן נְטֵיל לֵיהּ, אֶלָּא נְטֵיל לֵיהּ מֵד' יְסוֹדִין, דְּאִתְּמָר בְּהוֹן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אַפְרֵישׁ לֵיהּ מִנְּהוֹן, וְשַׁוֵּי לֵיהּ בְּגִנְתָּא דְעֵדֶן. כְּגַוְונָא דָא, יַעֲבֵד קב"ה לְבוי"נ דְּאִתְבְּרֵי מֵד' יְסוֹדִין, בְּזִמְנָא דְתָב בִּתְיוּבְתָּא, וּמִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, קב"ה נָטִיל לֵיהּ מִתַּמָּן, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר, וּמִשָּׁם יִפָּרֶד, אַפְרֵישׁ נַפְשֵׁיהּ מִתַּאֲוָה דִּילְהוֹן, וְשַׁוֵּי לֵיהּ בְּגִנְתָּא דִילֵיהּ, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא[3].

ואיתא בשערי קדושה למהרח"ו ז"ל דאחר שאדם במדרגת צדיק, דהיינו שאף שנמשך אחר התאוות הוא כובש את יצרו בכל עוז, סוף דבר כשיגיע למדריגת חסיד, היינו שלא יהיה נמשך עוד אחר תאוות כלל, וקודש אבריך הוא נטיל ליה מד' יסודין ואפריש ליה מתאוה דילהון (כי כל המדות הרעות נמשכות מארבע יסודות, כמ"ש בשערי קדושה) ושוי ליה בגנתא דעדן, היינו על דרך 'עולמך תראה בחייך'.

וי"ל דכנגד זה הם ארבע כניסות של כהן גדול לקדשי הקדשים ביום הכפורים, כי יום הכפורים יום המיוחד לתשובה, וכיוון דתב בתיובתא , קודשא בריך הוא אפריש ליה מארבע יסודין, ושוי ליה בגנתא דעדן, וזה ענין כניסת ארבע פעמים לקדש הקדשים, דבכל פעם נעקר מיסוד אחד של הארבע יסודין, והכניסה לקדש הקדשים 'שוי ליה בגנתא דעדן'.

וי"ל דכנגד זה אח"כ הם ארבעה ימים שבין יום הכפורים לסוכות, להוציא את כלל ישראל מארבעה יסודין, ובסוכות זוכים כל ישראל להיות שוי ליה בגינתא דעדן, כי סוכות צילא דמהימנותא...עכ"ל הרב אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד.

הכרה במעלתו של יום הכפורים

בספר מאמרי שלמה לרב שלמה הרכבי[4] זצ"ל הי"ד כותב (ח"א מאמר ע"א 'המצוות והשפע לפי ערך הורתם לעולם') ...היוצא מדבריו [דרך ה' לרמח"ל (ח"ב פ"ד)אותם הביא בתחילת דבריו] שהכל תלוי בבנין הראשונים והשרשים, שעליהם היה להוציא לפועל ולהוריד הדבר לבריאה זו ולבנותו, ולפי ערך איכות וסדור הדבר שהורידו לעולם ובנאוהו, כן נתבסס הדבר ונתחזק...האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב שברוב דבקותם בלא פירוד ממנו יתברך, שזה הנצרך לבנין, הן הן המרכבה[5] כביכול השכינה שורה על ידיהם, וכל אחד נתייחד המדה שלו, אברהם בחסד, יצחק בדין ויעקב באמת, הם הוציאו הכח הזה לפועל לתקן הבריאה, והשרישו באומה הישראלית הכח לתקן הבריאה...זהו הבריאה בכלל, וכן בכל מצוה ומצוה בפרטיות, לפי ערך אופן בנין הראשונים אותה בכלל ישראל, כמו שהורידוה לעוה"ז, כן נשארה לעולם. אמרו רז"ל (שבת ק"ל ע"א) כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה כגון מילה, עדיין עושים בשמחה...

אעפ"י שיש מצות תשובה מפורשת בתורה, מכל מקום צריכים להורידה לעוה"ז ולבנותה כראוי בכלל ישראל בנין חזק, ובנין כזה צריך להיעשות ע"י מי שהוא ראוי ומותאם לזה ויכול להוציאה לפועל ולהורידה לעולם המעשה, ולכן נבחרו דוד המלך שהוא איש כללי ושרש בישראל, וכן דור המדבר שהוא דור דעה שלא היה ולא יהיה כמוהו, רק ע"י יכולים להשריש מהות התשובה בבנין האומה הישראלית, ול אדי ע"י תשובת חוטאים או רשעים, ואפילו לא ע"י תשובת אדם הראשון, כי תשובה המסובבת מחטא היא נקראת תשובה במקרה, קרה חטא ושב, ובנין חזק אינו מבוסס על מקרה, ולכן היה צריך להסתבב הענין דוקא ע"י האלו שאינם ראויים לחטא ולמעשה כזה, רק החטא נסתבב מן ענין התשובה כדי להורות תשובה לרבים או להורות תשובה ליחיד נעשה החטא, נמצא התשובה היא במקרה כזה, העיקר והסיבה ולא המסובב, ואז הוא בנין בעצם וחזק וקיים והדבר הזה עמוק והבן.

יוה"כ לומדים בפשטות מפני שמשה רבינו התפלל בעד ישראל, הקב"ה נתרצה לו ומחל על העוון, נקבע הזמן לעת רצון וזמן מחילה לדורות, אבל מפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ו) משמע שמציאות יוה"כ כבר היה מקודם, משה למד בתורה  (ויקרא ט"ז ל"א) וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם...וכן אמר שם והנחילה לישראל לחוק עולם שנאמר (שם שם ל"ד) וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את לָכֶ֜ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֗ם [לְכַפֵּ֞ר עַל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִכָּל־חַטֹּאתָ֔ם אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה]. כי אותו האור הגדול המתגלה ביוה"כ כבר היה מוכן ומזומן מקודם, רק היו צריכים להורידו לעולם הזה, כי אור של מחילת עוונות הוא אור של עוה"ב נבדל ממציאות עוה"ז, וצריכים להורידו לעוה"ז, ומשה הוא שהורידה אז לעולם, ולולא משה לא היה מי שיהיה בכחו להורידו...וכן השתדל אז משה לבנות בישראל לעתיד האפשרות לקבל אותו האור של יוה"כ, כי אור יוה"כ הוא מבחינת אור עוה"ב, ולכן הרוצה להכנס ולהינות מאור זה צריך להתאים עצמו להכנס במצב של עוה"ב בעוה"ז, אין בו לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות...

[וממשיך הרב שלמה הרכבי במאמר הבא (ע"ב, חשיבות יוה"כ ומפריעיו) חיוב גדול על האדם להעריך גודל חשיבות עצומו של יום הכפורים, כי לו ידע האדם גודל הצלחת היום עבורו ורוממות מצבו, היה מתעצם בכל כחותיו לנצל הזמן ולהכנס כפי יכולתו בקדושת יוה"כ...ואם הקב"ה ברא והכין ליום זה אור גדול מאוד מעין עוה"ב, על כרחך זה מוכרח ונחוץ לעצמיות היום, כי בלתי זאת הדבקות ובלתי ההארה הנפלאה הזאת היורדת אז, לא היתה אפשרות למחילת עוון, כי להשגת כפרת חטא מוכרח להשפעה של שפע חסד ורחמים והארה חזקה מאוד מעין עוה"ב, שבאור כזה דוקא החטא נמק ונתבטל, וגודל הארת הזמן מוכיח לעצמו, שמכפר לחיים ולמתים, אעפ"י שכבר עברו וחלפו מן העולם ולכאורה אינם שייכים להוספת תקונים, מכל מקום יוה"כ בהארתו הנפלאה מיטיב גם להם ומביא להם ג"כ איזו כפרה ותקון ונקוי מעוון וכדי להיות מוכן לקבל זה השפע ולהתרומם למדרגה רמה ונשגבה כזו, להכנס במצב מעין עוה"ב, צריך האם להכין עצמו ע"י השתדלותו, להבדל מהתקשרות והתדבקות בעניני עוה"ז...עכ"ל הרב שלמה הרכבי זצ"ל הי"ד.

יחפי רגליים ביום הכפורים להראות המצאותם בשמים

פרקי דרבי אליעזר (מ"ו) אמר ס"מ לפני הקב"ה רבון כל העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים, מה מלאכי השרת יחפי רגל, כך הן ישראל יחפי רגל ביוה"כ. מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה, כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביוה"כ. מה מלאכי השרת אין להם קפיצה[6], כך ישראל עומדין על רגליהם ביוה"כ. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם, כך הן ישראל שלום מתווך ביניהם ביוה"כ. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא, כך הן ישראל נקיים מכל חטא ביוה"כ וכו'. (מובא ברמב"ן ויקרא אחרי מות ט"ז ח'. ביאור עמוק בענין שליחת השעיר לעזאזל ביוה"כ).

הרב סיני אדלר[7] זצ"ל אוד מוצל מאש, מבאר דברים מופלאים אלו בספרו דבר סיני רעיונות בפרשיות השבוע (פרשת אחרי מאמר ב') וזלה"ק: מאמר זה אומר דרשוני. ראשית מהי המעלה המיוחדת של יחפי רגל? ועוד אם על העינוי של נעילת הסנדל מדובר, הרי זה אינו העינוי העיקרי. ישנם פוסקים הסוברים שעינוי זה הוא רק מדרבנן. ואפילו לדעת הסוברים שזה מדין תורה, הרי בודאי אכילה ושתיה הן העינוי העיקרי, כי עליהן חייבים כרת, מה שאין כן על נעילת הסנדל. וא"כ מדוע האכילה והשתיה מופיעות במאמר זה רק במקום השני? כמו"כ התיאור שישראל עומדים על רגליהם ביום זה אינו ברור כל צרכו, שהרי אין מצוה לעמוד על הרגליים ביוה"כ מבכל יום אחר.

בנוגע לשאלה הראשונה נראה לומר, שעמידה מהווה חיבור לאותו מקום שעומדים בו. המלאכים נבראו מן השמים ולכן הם יחפי רגלים כדי ששום דבר לא יחצוץ ביניהם לבין השמים. לעומת זאת האדם נברא מצד אחד מן האדמה ומאידך גיסא נשמתו היא חלק אלוק ממעל, ולכן הוא נמצא כל הזמן במאבק בין שני כוחות אלו. תפקידו העיקרי הוא לקדש את החומר ולהעלות את האדמה שבו אל על, במשך כל השנה האדם נועל ... נעליים כדי שלא להיות מחובר אל האדמה. יוצאים מן הכלל הם הכהנים בעבודתם שחייבים לעבוד בלי שום מחיצה בין כפות רגליהם לבין רצפת ביהמ"ק, כי מקום עבודתם הוא קודש בדומה למלאכים שבשמים. גם משה נצטוה בהתקרבו אל הסנה לחלוץ את נעליו כי המקום שעמד בו קודש היה.

ביוה"כ כל ישראל מתעלים ומקדשים את חיי החומר שלהם, וגם האדמה שהם עומדים עליה מתקדשת, ולכן גם הם יחפי רגל, כעין המלאכים שבשמים. לפי הסבר זה אפשר להבין מדוע הענין של יחפי רגל מופיע כדבר ראשון, כי זאת היא אבן היסוד של ישראל ביום קדוש זה. היחפי רגל המוזכר כאן, אין זה דין משום עינוי אלא משום שמתדמים למלאכים.

גם ההמנעות מאכילה ושתיה המוזכרת במאמר הנ"ל במקום השני, אינה מופיעה כאן כמצות עינוי אלא כהדמות למלאכים, ולכן דרגה זו מופיעה כתוצאה מדרגת היותם יחפי רגליים. גם בענין העמידה המוזכר כאן הוא תיאור של דרגתם. בד"כ בני אדם הם בחינת 'הולכים' לעומת המלאכים שהם 'עומדים'[8] המלאך עומד כי אין לו בחירה, וכפי שהוא נברא כך הוא נשאר כל הזמן, ללא שום שינוי במצבו. לעומתו האדם כל הזמן בתנועה, כי כח הבחירה שניתן לו מאלץ אותו לנוע לכאן או לכאן. אמנם במעמד הר סיני התעלו בני ישראל ומכח בחירתם הם שללו מעצמם את הבחירה באמרם 'נעשה' בלי וש'נשמע' מקודם. אותה שעה הם הבינו שבענין זה לא שייך לבחור אם לקבל את התורה אם לאו, כי ידעו שבלי התורה אין ישראל ובלי ישראל אין עולם. גם ביוה"כ מתעלים ישראל לדרגת המלאכים ומרצונם הם שוללים מעצמם את הבחירה והופכים להיות 'עומדים'. כאשר האדם מתעלה לדרגה זו, מתבטלת כל קנאה וכל שנאה שבין איש לרעהו וממילא אהבה ואחוה שלום ורעות שוררים בין אדם לחבירו.

[מוסיף המלקט ויתכן שזו כוונת הרב עצמו), מכאן ניתן להבין הבנה חדשה ועמוקה את ענין ריצוי חברו לפני יוה"כ, ושאין יוה"כ מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו, והוסיפו אפילו זה מעכב בכפרת ה'בין אדם למקום' (כעת נעלם ממני המקור) ולפי דבריו מובן כי אין ה'בין אדם לחבירו' נמצא רק שם אלא זה מראה על חוסר הכנה ועיכוב בעצמותו של יום שהוא ההתדמות למלאכים שאין בהם קנאה וכו'].

הסיום שבמאמר זה מתאר את המציאות שישראל מגיעים אליה בעקבות כל הנאמר כאן, והיא שישראל זוכים להיות נקיים מכל חטא כמלאכים. הדמיון למלאכים גם בענין נקיות מכל חטא בא לומר, שישראל מגיעים לדרגת תשובה לא כאדם שחטא והקב"ה סלח לו, אלא כדרגת מלאך שנקיותו היא מראשית בריאתו, שהרי מעולם לא חטא, כך ישראל מטוהרים ביוה"כ כאילו מעולם לא חטאו... עכ"ל הרב סיני אדלר זצ"ל.

הדבקות בה' יתברך בעת שמחה ורווחה כבעת צרה

אֶ֭תְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י ה' בְּ֝אַרְצ֗וֹת הַֽחַיִּֽים (תהלים קט"ז ט') אומרת הגמרא יומא (ע"א ע"א) אמר רב יהודה, זה מקום שווקים. פירש רש"י: שאדם מוצא לקנות מזונותיו, ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר.

בשפתי צדיק לרב פינחס מנחם אלעזר האדמו"ר מפילץ[9] (גיסו של ה'שפת אמת') מפרש דברים אלו וזלה"ק: בעת יסוריו פשוט שהיה דבוק תמיד בה' יתברך, כידוע שבכל עת יסור גדול עשה קפיטל [מזמור] תהלים חדש שהתאמץ בדבקות נפלא שהכל לטובה מה' יתברך, אך כשיבוא למקום שיש כ"ט [כל טוב] חשש פן ח"ו יתמעט הדבקות, העתיר שיתהלך לפניו יתברך שמו בכל מה שישיג בארצות החיים יעלה הכל לפניו יתברך שמו ...בתים מלאים כל טוב בורות חצובים וכו' פן תשכח, חזר להזהירם את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עם כל הטוב.

הגליון נלקט ונערך בחסד ממרומים ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א



[1] עריכת הגליון והלימוד בו לקיים מצות בוראי יתברך, ולעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת ר' יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) חותנתי זהבה בת רבקה ז"ל ובנם משה יצחק ז"ל. פייגא סוֹסֶה בת ר' יעקב זאב ז"ל היא ובעלה הרב יחזקאל ב"ר אפרים שמואל (ריבל) אודים מוצלים מאש נפטרו ללא זש"ק. הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע שלנגר זצ"ל נפטר ללא זש"ק. יהודה הי"ד בן הרב מרדכי יבלחטו"א (דימנטמן).

לרפואת ברוך נחום בן עדנה בתושח"י.

[2] הכהן הגדול היה נכנס ביום הכפורים ארבע פעמים לקודש הקדשים, וכך כותב הרמב"ם (ספר עבודה, הלכות עבודת יום הכפורים פרק ד'): 

...ונוטל את המחתה וחותה בה אש מעל המזבח מן הסמוך למערב, שנאמר מעל המזבח מלפני ה', ויורד ומניחה על הרובד שבעזרה, ומוציאין לו את הכף וכלי מלא קטרת דקה מן הדקה, וחופן ממנה מלא חפניו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות הגדול לפי גדלו והקטן לפי קוטנו ונותן לתוך הכף. כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר העבודות, ולפיכך היו מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטורת בימינו, אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה, אינו יכול לסובלה בשמאלו עד הארון, לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו, ומהלך בהיכל עד שהוא מגיע לקדש הקדשים, מצא הפרוכת פרופה נכנס לקדש הקדשים עד שהוא מגיע לארון, הגיע לארון נותן המחתה בין שני הבדים ובבית שני שלא היה ארון היה מניחה על אבן השתייה, ואוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו, ומערה הקטורת בגודלו לתוך חפניו עד שמחזירה למלוא חפניו כשהיתה, וזו היא עבודה קשה שבמקדש, וצובר את הקטרת על גבי הגחלים בידו לפנים במחתה, כדי שתהיה הקטורת קרוב לארון ורחוקה מפניו שלא יכוה, וממתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא...

בשעת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים, כל העם פורשים מן ההיכל בלבד ואינן פורשים מבין האולם ולמזבח, שאין פורשים מבין האולם ולמזבח אלא בשעת הקטרה בהיכל בכל יום ובשעת מתן דמים בהיכל כמו שביארנו בהלכות תמידין, ואחר כך נוטל דם הפר מזה שהוא מנדנדו, ונכנס בו לקדש הקדשים ומזה ממנו שם שמונה הזיות בין בדי הארון, ויוצא ומניחו בהיכל על כן הזהב שהיה שם, ואחר כך יוצא מן ההיכל ושוחט את השעיר ומקבל את דמו ונכנס בו לקדש הקדשים, ומזה ממנו שם שמונה הזיות בין בדי הארון, ויוצא ומניחו על כן הזהב שני שבהיכל...

...ומקריב תמיד של בין הערבים, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ולובש בגדי לבן ומקדש ונכנס לקדש הקדשים ומוציא את הכף ואת המחתה, ואחר כך מקדש ופושט בגדי לבן וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ומקטיר קטרת של בין הערבים ומטיב את הנרות של בין הערבים כשאר הימים, ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב ולובש בגדי עצמו ויוצא לביתו וכל העם מלוין אותו עד ביתו, ויום טוב היה עושה על שיצא בשלום מן הקדש. עכ"ל הרמב"ם. יה"ר שנזכה לראות כהן גדול בעבודתו בשנה זו הבעל"ט.

 

זכור אזכור כיצד דברים אלו של הרמב"ם נחרטו עמוק בלבי. בתקופת נעורי בלימודי בישיבת כפר הרא"ה, בימים של עשי"ת כנסנו הרב משה צבי נריה זצ"ל, ושאלנו שאלה שהיתה נשמעת פשוטה מאוד: כמה פעמים נכנס הכהן הגדול ביום הכפורים לקודש הקדשים? מיד נענו חלק גדול מהחברים ואמרו 'פעם אחת'. לא! השיב הרב נחרצות בקולו האבהי. אז החלה 'מסכת ניחושים'. לבסוף אמר לנו הרב נריה זצ"ל: הכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים ביום הכפורים ארבע פעמים! חיזרו אחרי, ארבע פעמים! ומיד הוסיף ואמר: סדר העבודה של כהן גדול ביום הכפורים, זהו הענין המיוחד בתפילת המוסף, ובפיוטים זה בלשון קשה. אני מבקש ומציע שכל אחד ילמד לפני יוה"כ את הלכות עבודת יום הכפורים ברמב"ם, על מנת שיהא מוכן ויבין יפה את 'סדר העבודה' הנאמר בתפילה.   

[3] תרגום עפ"י המתוק מדבש: מהיכן לקח הקב"ה את האדם, ואמר לקח והוציא אותו מגופו שנברא מארבע יסודות אש רוח מים עפר, ועל זה נאמר ומשם יפרד, פירוש מגופו נפרדה נפשו שהיה מארבע יסודות. הפריש את האדם מהיסודות של עוה"ז, והניחו בגן עדן לעבדה ולשמרה. כן יעשה הקב"ה לבני אדם שנבראו מארבעה יסודות, כשאדם שב בתשובה ועוסק בתורה בימי חייו, אז אחר שישלים שנותיו בעוה"ז הקב"ה לוקחו מארבע יסודות שלגופו. הקב"ה יפריש נפשו מתאוות הנולדות מהארבע יסודות, וישים אותו בגן עדן, והוא סוד השכינה.

[4] הרב שלמה הרכבי (תר"ן-תש"ב) משגיח בישיבת שער התורה בגרודנא בישיבתו של הרב שמעון שקופ זצ"ל. למד אצל הרב ירוחם ממיר, וקיבל גם מהרב שמחה זיסל מקלם (רבו של רבי ירוחם) נספה עם כל משפחתו. מתלמידיו הגדולים הרב חיים שמואלביץ, הרב שמואל רוזובסקי, הרב ישראל גוסטמן הרב זיידל אפשטיין (משגיח ב'תורה אור') זכר צדיקים לברכה.

[5] האבות הן הן המרכבה שנאמר (בראשית כ"ח) ויעל אלקים מעל אברהם, ויעל מעליו אלקים, והנה ה' נצב עליו (בראשית רבה מ"ז ו'). 

[6] הרב סיני אדלר העתיק דברי המדרש כפי שמובא ברמב"ן. בפרקי דרבי אליעזר הנוסח הוא 'קפיצין'. בביאור הרד"ל למדרש כתב וזלה"ק: אין להם קפיצין, אין להם פרקים ברגליהם שיהיו יכולין לקפצם ולישב אלא רגליהם ישרה בלא פרק קפץ הרגל לכן הם עומדים תמיד, כן מוכח פירוש בירושלמי ברכות...ובפירוש בית הגדול לרבי אברהם אהרן ברודא כתב לדברי המדרש וזלה"ק: ...ענינו על דרך משל שאין להם מנוחה וביטול מעשות רצון קונם, כי הם שכליים בפועל תמיד, וכמותם בני ישראל נדמו בזריזותם ודבקים בו יתברך ביוה"כ.

[7] הרב סיני אדלר זצ"ל(תרפ"ח - י"ט בתמוז תשפ"א) נולד בצכסלובקיה, שרד את מוראות השואה השתחרר באושויץ. באחד משיאי הרגעים הנוראים בחייו נדר שאם יזכה להנצל יעלה לארץ ישראל ויקדיש כל חייו ללימוד התורה. לפני שעלה לארץ הגיע לאנגליה שם פגש את הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל שציידו בהמלצה חמה לרב יחזקאל סרנא בישיבת חברון, ויומיים לאחר עלייתו לארץ (ירד על החוף ביום חמישי) נכנס ביום ראשון לישיבת חברון. נשא את נכדתו של הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, שימש ברבנות באשדוד, וכשנפטרה אשתו קבע מקום מגוריו במבשרת ציון אצל תלמידיו מישיבת כרם ביבנה עד לפטירתו, שם עסק בלימוד התורה בשמחה ובדבקות נפלאים. עסק רבות בהנצחת השואה במבט יהודי אמוני שרשי, כתב קורותיו בספר בגיא צלמות, וכן ספרים דבר סיני בנושאים  הלכתיים ומוסר לפרשיות התורה.

[8] זכריה (ג' ז') וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה. פירש רש"י: העומדים - שרפים ומלאכי השרת שאין להם ישיבה.

[9] האדמו"ר מפילץ פינחס מנחם אלעזר יוסטמן זצ"ל (תר"ח-י' בכסלו תרפ"א) נכדו של ה'חידושי הרי"מ' רבי יצחק מאיר מגור מייסד השושלת. התייתם בגיל צעיר מאוד וסבו לקחו תחת חסותו השיאו עם נכדה אחרת שלו יתומה אף היא, אחותו של השפת אמת. עסק במסחר ספרים והדפיס את הירושלמי עם פירוש הרידב"ז. עסק בתורה ובחסידות וחוזר על תורות השפת אמת. לאחר פטירתו סירב בכל תוקף להתמנות לאדמור, לבסוף עבר לפילץ שם היה רב העיר. היה בעל מדות נעלות, בין השאר סלד מאוד מענין הכינויים שמכנים אנשים ואמר שעלולים להפסיד חלק העוה"ב. שאף לעלות לארץ ישראל. בנו הרב חנוך גד זצ"ל הי"ד התמנה כאדמו"ר תחתיו, עד שעלה בלהבות החורבן של השואה, ורבים מאוד מצאצאי השפתי צדיק נספו בחורבן הגדול. בתחילת הספר מודפסים שמות ילדיו, ונכדיו, חתניו וכלותיו, עשרות ולמעלה מזה של שמות שנספו, והוסיף מוציא הספר לדפוס כי את שמות הנינים כלל לא הזכיר וחלק מהנכדים נשכחו שמותיהם, תנצב"ה.


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה