פרשת וירא ללא ניקוד, מחולקת לנושאים
ב"ה
פרשת וירא
פרק יח - א ויירא אליו ה', באילוני ממרא; והוא יושב
פתח-האוהל, כחום היום.
ב ויישא עיניו, וירא, והנה שלושה אנשים,
ניצבים עליו; וירא, וירץ לקראתם מפתח האוהל, וישתחו, ארצה. ג ויאמר: אדוניי, אם-נא מצאתי חן בעיניך--אל-נא תעבור, מעל עבדך. ד יוקח-נא מעט-מים, ורחצו רגליכם; והישענו,
תחת העץ. ה ואקחה פת-לחם וסעדו ליבכם, אחר
תעבורו--כי-על-כן עברתם, על-עבדכם; ויאמרו, כן תעשה כאשר דיברת.
ו וימהר אברהם האוהלה, אל-שרה; ויאמר, מהרי
שלוש סאים קמח סולת--לושי, ועשי עוגות.
ז ואל-הבקר, רץ אברהם; וייקח בן-בקר רך
וטוב, וייתן אל-הנער, וימהר, לעשות אותו. ח וייקח חמאה וחלב, ובן-הבקר אשר עשה, וייתן, לפניהם; והוא-עומד עליהם תחת
העץ, ויאכלו. ט ויאמרו אליו, איה שרה אשתך; ויאמר, הנה
באוהל. י ויאמר, שוב אשוב אליך כעת חיה, והנה-בן,
לשרה אשתך; ושרה שומעת פתח האוהל, והוא אחריו. יא ואברהם ושרה זקנים, באים בימים; חדל להיות לשרה,
אורח כנשים. יב ותצחק שרה, בקרבה לאמור: אחרי
בלותי הייתה-לי עדנה, ואדוני זקן.
יג ויאמר ה', אל-אברהם: למה זה צחקה
שרה לאמור, האף אומנם אלד--ואני זקנתי.
יד הייפלא מה', דבר; למועד אשוב אליך, כעת
חיה--ולשרה בן. טו ותכחש שרה לאמור לא צחקתי, כי יראה;
ויאמר לא, כי צחקת
. טז ויקומו משם האנשים, וישקיפו על-פני סדום;
ואברהם--הולך עימם, לשלחם.
יז וה', אמר: המכסה אני מאברהם, אשר
אני עושה. יח ואברהם--היה יהיה לגוי גדול, ועצום;
ונברכו-בו--כול, גויי הארץ.
יט כי ידעתיו, למען אשר יצווה את-בניו
ואת-ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט--למען, הביא ה' על-אברהם, את
אשר-דיבר, עליו. כ ויאמר ה', זעקת סדום ועמורה כי-רבה;
וחטאתם--כי כבדה, מאוד.
כא ארדה-נא ואראה, הכצעקתה הבאה אליי עשו
כלה; ואם-לא, אדעה.
כב ויפנו משם האנשים, וילכו סדומה;
ואברהם--עודנו עומד, לפני ה'.
כג וייגש אברהם, ויאמר: האף תספה,
צדיק עם-רשע. כד אוליי יש חמישים צדיקים, בתוך העיר; האף
תספה ולא-תישא למקום, למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה. כה חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם-רשע,
והיה כצדיק, כרשע; חלילה לך--השופט כל-הארץ, לא יעשה משפט. כו ויאמר ה', אם-אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך
העיר--ונשאתי לכל-המקום, בעבורם.
כז ויען אברהם, ויאמר: הנה-נא הואלתי
לדבר אל-אדוניי, ואנוכי עפר ואפר.
כח אוליי יחסרון חמישים הצדיקים,
חמישה--התשחית בחמישה, את-כל-העיר; ויאמר, לא אשחית, אם-אמצא שם, ארבעים וחמישה. כט ויוסף עוד לדבר אליו, ויאמר, אוליי
יימצאון שם, ארבעים; ויאמר לא אעשה, בעבור הארבעים. ל ויאמר אל-נא ייחר לאדוניי, ואדברה--אוליי יימצאון שם, שלושים; ויאמר לא
אעשה, אם-אמצא שם שלושים.
לא ויאמר, הנה-נא הואלתי לדבר
אל-אדוניי--אוליי יימצאון שם, עשרים; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרים. לב ויאמר אל-נא ייחר לאדוניי, ואדברה
אך-הפעם--אוליי יימצאון שם, עשרה; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרה. לג וילך ה'--כאשר כילה, לדבר אל-אברהם;
ואברהם, שב למקומו.
פרק יט - א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים
סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט
וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ
נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם,
וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. ג וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד--וַיָּסֻרוּ
אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה
וַיֹּאכֵלוּ.
ד טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר
אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן: כָּל-הָעָם,
מִקָּצֶה. ה וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ,
אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ,
וְנֵדְעָה אֹתָם. ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה;
וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו.
ז וַיֹּאמַר: אַל-נָא אַחַי,
תָּרֵעוּ. ח הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר
לֹא-יָדְעוּ אִישׁ--אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב
בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ,
בְּצֵל קֹרָתִי. ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ
הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט--עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם;
וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת. י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם,
וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת-הַדֶּלֶת, סָגָרוּ. יא וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח
הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא
הַפָּתַח. יב וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד
מִי-לְךָ פֹה--חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר:
הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם. יג כִּי-מַשְׁחִתִים
אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה:
כִּי-גָדְלָה
צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ה', וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ.
יד וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו
לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם
הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית ה', אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי
חֲתָנָיו. טו וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ
הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי
בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת--פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲוֹן
הָעִיר. טז וַיִּתְמַהְמָהּ--וַיַּחֲזִיקוּ
הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת ה'
עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ
לָעִיר. יז וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה,
וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד
בְּכָל-הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה. יח וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם: אַל-נָא,
אֲדֹנָי. יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן,
בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת
אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט
הָהָרָה--פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי. כ הִנֵּה-נָא הָעִיר
הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה--וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא
מִצְעָר הִוא--וּתְחִי נַפְשִׁי.
כא וַיֹּאמֶר אֵלָיו--הִנֵּה נָשָׂאתִי
פָנֶיךָ, גַּם לַדָּבָר הַזֶּה: לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת-הָעִיר, אֲשֶׁר
דִּבַּרְתָּ. כב מַהֵר, הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא
אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד-בֹּאֲךָ שָׁמָּה; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הָעִיר,
צוֹעַר. כג הַשֶּׁמֶשׁ, יָצָא עַל-הָאָרֶץ; וְלוֹט,
בָּא צֹעֲרָה. כד וַה', הִמְטִיר עַל-סְדֹם
וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ: מֵאֵת ה', מִן-הַשָּׁמָיִם. כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת
כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה. כו וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו;
וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח.
כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם,
בַּבֹּקֶר: אֶל-הַמָּקוֹם--אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם, אֶת-פְּנֵי ה'. כח וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם
וַעֲמֹרָה, וְעַל-כָּל-פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה
עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן. כט וַיְהִי,
בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-אַבְרָהָם;
וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ
אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.
ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב
בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר; וַיֵּשֶׁב,
בַּמְּעָרָה--הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו. לא וַתֹּאמֶר
הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא
עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ.
לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן,
וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לג וַתַּשְׁקֶיןָ
אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב
אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה
אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי;
נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה
מֵאָבִינוּ, זָרַע.
לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא,
אֶת-אֲבִיהֶן--יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב
עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ. לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן. לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא
שְׁמוֹ מוֹאָב: הוּא אֲבִי-מוֹאָב, עַד-הַיּוֹם. לח וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא
שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי: הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן, עַד-הַיּוֹם.
פרק כ- א וייסע משם אברהם ארצה הנגב,
ויישב בין-קדש ובין שור; ויגר, בגרר.
ב ויאמר אברהם אל-שרה אשתו, אחותי היא;
וישלח, אבימלך מלך גרר, וייקח, את-שרה.
ג ויבוא אלוהים אל-אבימלך, בחלום הלילה;
ויאמר לו, הנך מת על-האישה אשר-לקחת, והיא, בעולת בעל. ד ואבימלך, לא קרב
אליה; ויאמר--אדוניי, הגוי גם-צדיק תהרוג. ה הלוא הוא אמר-לי
אחותי היא, והיא-גם-היא אמרה אחי הוא; בתום-לבבי ובנקיון כפיי, עשיתי זאת. ו ויאמר אליו האלוהים בחלום, גם אנוכי
ידעתי כי בתום-לבבך עשית זאת, ואחשוך גם-אנוכי אותך, מחטוא-לי; על-כן לא-נתתיך,
לנגוע אליה. ז ועתה, השב אשת-האיש כי-נביא הוא, ויתפלל
בעדך, וחיה; ואם-אינך משיב--דע כי-מות תמות, אתה וכל-אשר-לך.
ח וישכם אבימלך בבוקר, ויקרא לכל-עבדיו,
וידבר את-כל-הדברים האלה, באוזניהם; וייראו האנשים, מאוד. ט ויקרא אבימלך
לאברהם, ויאמר לו מה-עשית לנו ומה-חטאתי לך, כי-הבאת עליי ועל-ממלכתי, חטאה
גדולה: מעשים אשר לא-ייעשו, עשית עימדי.
י ויאמר אבימלך, אל-אברהם: מה ראית,
כי עשית את-הדבר הזה.
יא ויאמר, אברהם, כי אמרתי רק אין-יראת
אלוהים, במקום הזה; והרגוני, על-דבר אשתי. יב וגם-אומנה, אחותי
בת-אבי היא--אך, לא בת-אימי; ותהי-לי, לאישה. יג ויהי כאשר התעו
אותי, אלוהים מבית אבי, ואומר לה, זה חסדך אשר תעשי עימדי: אל כל-המקום אשר
נבוא שמה, אמרי-לי אחי הוא.
יד וייקח אבימלך צאן ובקר, ועבדים ושפחות,
וייתן, לאברהם; וישב לו, את שרה אשתו.
טו ויאמר אבימלך, הנה ארצי לפניך:
בטוב בעיניך, שב. טז ולשרה אמר, הנה נתתי אלף כסף לאחיך--הנה
הוא-לך כסות עיניים, לכול אשר איתך; ואת כול, ונוכחת. יז ויתפלל אברהם,
אל-האלוהים; וירפא אלוהים את-אבימלך ואת-אשתו, ואמהותיו--ויילדו. יח כי-עצור עצר ה', בעד כל-רחם לבית אבימלך,
על-דבר שרה, אשת אברהם.
פרק כא- א וה' פקד את-שרה, כאשר אמר; ויעש ה'
לשרה, כאשר דיבר. ב ותהר ותלד שרה לאברהם בן, לזקוניו,
למועד, אשר-דיבר אותו אלוהים.
ג ויקרא אברהם את-שם-בנו הנולד-לו,
אשר-ילדה-לו שרה--יצחק.
ד וימל אברהם את-יצחק בנו, בן-שמונת ימים,
כאשר ציווה אותו, אלוהים.
ה ואברהם, בן-מאת שנה, בהיוולד לו, את יצחק
בנו. ו ותאמר שרה--צחוק, עשה לי אלוהים:
כל-השומע, יצחק-לי.
ז ותאמר, מי מילל לאברהם, היניקה בנים,
שרה: כי-ילדתי בן, לזקוניו.
ח ויגדל הילד, וייגמל; ויעש אברהם משתה
גדול, ביום היגמל את-יצחק.
ט ותרא שרה את-בן-הגר המצרית, אשר-ילדה
לאברהם--מצחק. י ותאמר, לאברהם, גרש האמה הזאת,
ואת-בנה: כי לא יירש בן-האמה הזאת, עם-בני עם-יצחק. יא ויירע הדבר מאוד,
בעיני אברהם, על, אודות בנו.
יב ויאמר אלוהים אל-אברהם, אל-יירע בעיניך
על-הנער ועל-אמתך--כול אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה: כי ביצחק, ייקרא לך
זרע. יג וגם את-בן-האמה, לגוי אשימנו: כי
זרעך, הוא.
יד וישכם אברהם בבוקר וייקח-לחם וחמת מים
וייתן אל-הגר שם על-שכמה, ואת-הילד—וישלחה, ותלך ותתע, במדבר באר שבע. טו ויכלו המים, מן-החמת; ותשלך את-הילד, תחת
אחד השיחים. טז ותלך ותשב לה מנגד, הרחק כמטחווי קשת, כי
אמרה, אל-אראה במות הילד; ותשב מנגד, ותישא את-קולה ותבך. יז וישמע אלוהים,
את-קול הנער, ויקרא מלאך אלוהים אל-הגר מן-השמיים, ויאמר לה מה-לך
הגר; אל-תיראי, כי-שמע אלוהים אל-קול הנער באשר הוא-שם. יח קומי שאי את-הנער,
והחזיקי את-ידך בו: כי-לגוי גדול, אשימנו. יט ויפקח אלוהים
את-עיניה, ותרא באר מים; ותלך ותמלא את-החמת, מים, ותשק, את-הנער. כ ויהי אלוהים את-הנער, ויגדל; ויישב,
במדבר, ויהי, רובה קשת.
כא ויישב, במדבר פארן; ותיקח-לו אימו אישה,
מארץ מצריים. {פ}
כב ויהי, בעת ההיא, ויאמר אבימלך ופיכול
שר-צבאו, אל-אברהם לאמור: אלוהים עימך, בכול אשר-אתה עושה. כג ועתה, הישבעה לי באלוהים הנה, אם-תשקור
לי, ולניני ולנכדי; כחסד אשר-עשיתי עימך, תעשה עימדי, ועם-הארץ, אשר-גרת בה. כד ויאמר, אברהם, אנוכי, אישבע. כה והוכיח אברהם, את-אבימלך, על-אודות באר
המים, אשר גזלו עבדי אבימלך.
כו ויאמר אבימלך--לא ידעתי, מי עשה את-הדבר
הזה; וגם-אתה לא-הגדת לי, וגם אנוכי לא שמעתי--בלתי היום. כז וייקח אברהם צאן
ובקר, וייתן לאבימלך; ויכרתו שניהם, ברית. כח ויצב אברהם,
את-שבע כבשות הצאן--לבדהן.
כט ויאמר אבימלך, אל-אברהם: מה הנה,
שבע כבשות האלה, אשר הצבת, לבדנה.
ל ויאמר--כי את-שבע כבשות, תיקח
מידי: בעבור תהיה-לי לעדה, כי חפרתי את-הבאר הזאת. לא על-כן, קרא למקום
ההוא--באר שבע: כי שם נשבעו, שניהם. לב ויכרתו ברית, בבאר
שבע; ויקם אבימלך, ופיכול שר-צבאו, וישובו, אל-ארץ פלשתים. לג וייטע אשל, בבאר
שבע; ויקרא-שם--בשם ה', אל עולם.
לד ויגר אברהם בארץ פלשתים, ימים רבים.
פרק כב א ויהי, אחר הדברים האלה, והאלוהים,
ניסה את-אברהם; ויאמר אליו, אברהם ויאמר הנני.
ב ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת,
את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המורייה; והעלהו שם, לעולה, על אחד ההרים, אשר אומר אליך.
ג וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את-חמורו,
וייקח את-שני נעריו איתו, ואת יצחק בנו; ויבקע, עצי עולה, ויקם
וילך, אל-המקום אשר-אמר-לו האלוהים.
ד ביום השלישי, ויישא אברהם את-עיניו וירא
את-המקום--מרחוק. ה ויאמר אברהם אל-נעריו, שבו-לכם פה
עם-החמור, ואני והנער, נלכה עד-כה; ונשתחווה, ונשובה אליכם. ו וייקח אברהם
את-עצי העולה, וישם על-יצחק בנו, וייקח בידו, את-האש ואת-המאכלת; וילכו שניהם,
יחדיו.
ז ויאמר יצחק אל-אברהם אביו, ויאמר אבי,
ויאמר, הנני בני; ויאמר, הנה האש והעצים, ואיה השה, לעולה. ח ויאמר, אברהם,
אלוהים יראה-לו השה לעולה, בני; וילכו שניהם, יחדיו. ט ויבואו, אל-המקום
אשר אמר-לו האלוהים, וייבן שם אברהם את-המזבח, ויערוך את-העצים;
ויעקוד, את-יצחק בנו, וישם אותו על-המזבח, ממעל לעצים. י וישלח אברהם
את-ידו, וייקח את-המאכלת, לשחוט, את-בנו. יא ויקרא אליו מלאך
ה', מן-השמיים, ויאמר, אברהם אברהם; ויאמר, הנני. יב ויאמר, אל-תשלח
ידך אל-הנער, ואל-תעש לו, מאומה: כי עתה ידעתי, כי-ירא אלוהים אתה, ולא חשכת
את-בנך את-יחידך, ממני.
יג ויישא אברהם את-עיניו, וירא והנה-איל,
אחר, נאחז בסבך בקרניו; וילך אברהם וייקח את-האיל, ויעלהו לעולה תחת בנו.
יד ויקרא אברהם שם-המקום ההוא, ה' יראה, אשר
ייאמר היום, בהר ה' ייראה.
טו ויקרא מלאך ה', אל-אברהם, שנית,
מן-השמיים. טז ויאמר, בי נשבעתי נאום-ה': כי, יען
אשר עשית את-הדבר הזה, ולא חשכת, את-בנך את-יחידך. יז כי-ברך אברכך,
והרבה ארבה את-זרעך ככוכבי השמיים, וכחול, אשר על-שפת הים; ויירש זרעך, את שער
אויביו. יח והתברכו בזרעך, כול גויי הארץ, עקב, אשר
שמעת בקולי. יט וישב אברהם אל-נעריו, ויקומו וילכו יחדיו
אל-באר שבע; ויישב אברהם, בבאר שבע.
כ ויהי, אחרי הדברים האלה, ויוגד לאברהם,
לאמור: הנה ילדה מלכה גם-היא, בנים--לנחור אחיך. כא את-עוץ בכורו,
ואת-בוז אחיו, ואת-קמואל, אבי ארם.
כב ואת-כשד ואת-חזו, ואת-פלדש ואת-ידלף,
ואת, בתואל. כג ובתואל, ילד את-רבקה; שמונה אלה ילדה מלכה,
לנחור אחי אברהם. כד ופילגשו, ושמה ראומה; ותלד גם-היא את-טבח
ואת-גחם, ואת-תחש ואת-מעכה.