בס"ד                                                       ערש"ק                                               ה' באדר ב'  תשע"ד

                              תודה לא-ל עליון על הנֹעם והשפע מלב הבאר העליון.

                       יוסף לי - אור - בפרשה - ויקרא

  " ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אֲלֵהֶם אדם כי יקריב

    מכם  קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו אֶת-קָרְבַּנְכֶם   "(א, א)      

טבע הדברים שאדם תורם איזה תרומה או עושה מעשה הוא מצפה שיעריכו ויקירו אותו יותר ויקרבו אותו

בסוד העניינים. והנה, עם ישראל נדבו את נדבתם בעבור המשכן, וכל עושה המלאכה עשו מלאכתם נאמנה.

ואכן כולם ציפו שה' יתברך יתגלה אליהם אולם רק משה רע"ה לא ציפה לכלום, כמו שדרשו חז"ל(שמו"ר א, ו):

שכולם הביאו נדבתן זהב וכו' ונפשו של משה הייתה עגומה עליו, ואמר: הכול הביאו נדבתן למשכן ואני לא

הבאתי!. והדבר מדהים עד כמה אנחנו צריכים ללמוד מעניין זה. שהרי ידוע שלמרות נדבת העם, המשכן

לא הוקם אלא רק כאשר משה רע"ה התעסק בהקמתו. אך הוא לא החזיק טובה לעצמו אלא להפך רואים

שככל שעלה ברום המעלות ונכנס לקודש פנימה דאג להזכיר לעצמו שהכול מאתו יתברך ובציוויו הוא עמל,

כמו שמצינו במדרש (שם, ז): על כל דבר ודבר שהיה בונה, היה כותב עליו שמו של מלך: 'כאשר צוה ה' את

משה' וכו', וכך חזר והזכיר לעצמו לא פחות מ- י"ח(=18) פעמים. ומכאן, נלמד מוסר ולקח טוב לעצמנו כמה

חשוב לברוח מהכבוד בחינת והצנע לכת עם ה' אלוקיך, והעיקר הוא לא רק בדיבור ומעשה שמראה לכולם

שהוא בורח מהכבוד אלא גם במחשבה שבאמת אינו ראוי יותר מכולם כי לא בהכרח שמעשה חיצוני כזה

או אחר מעיד על הפנימיות. וע"י כך נזכה למידת הענווה, וסוף הכבוד לבוא. וזה שכתוב: 'ויקרא אל משה'

מכולם לא קרא הקב"ה אלא למשה כי ברח מהכבוד כנ"ל, ורק הוא שמע את הקול שיצא מתוך אוהל מועד

מבין שני הכרובים ואפילו לא אחיו אהרן. וזה נרמז באות א' זעירא(קטנה), היינו שמשה רע"ה לא בחר

ליקר עצמו יותר מכולם אלא ההפך הקטין עצמו בכול, ובעיקר במחשבה כנ"ל.

לאחר שהוקם המשכן השם יתברך קורא למשה רבינו ע"ה מאהל מועד ואומר לו את תורת הקרבנות שאדם

צריך להקריב על המזבח. האדם היה מביא קרבן לכהן, שמסמל את מידת החסד, על מנת לכפר על עוונותיו.

התכלית של הקרבת הקרבנות במזבח היא לעורר את מידת החסד על האדם ע"י הכהן ובכך לרצות את השם

יתברך על מנת שיכופר העוון והאדם יחזור לדרך האמת ויסיר מעליו כל מיני הרהורים וספקות בהנהגת ה'

יתברך וע"י כך יגרום נחת רוח לבוראו בחינת ריח ניחוח להשם. מכאן שאדם עושה נחת רוח לבוראו למפרע

היינו אע"פ שחטא, בזה שהוא מביא קרבן ויקריב אותו במזבח ונרצה הדין, וכך הוא מתקרב חזרה לבוראו.

נמצא ר"ת ויקרא למפרע - ונרצה   יקריב    קרבן   ריח    אדם. היום, שלצערנו אין בית מקדש, בעוונותינו

הרבים, הקרבן שלנו על מנת לעשות נחת רוח לבורא זה התורה והתפילה, כמו שכתוב: ונשלמה פרים שפתינו.

אדם צריך ללמוד את התורה מתוך ענווה. וכן לבוא לתפילה שפל רוח בחינת א' זעירא כנ"ל, וע"י כך תשרה

התורה במעיו ותתקבל תפילתו ויהיו בבחינת ריח ניחוח לה'.

(ימחל לי ציבור הקוראים שלא עלה בידי לפרט יותר. ה' הטוב והמטיב לכול יחזק את גופי ונשמתי לעבודתו

יתברך. כל הנשמה תהלל י-ה הלוליה).

          פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר הכלי זין של איש הישראלי הוא התפילה. כל המלחמות שצריך האדם לכבוש, הן מלחמת היצר הרע,

הן שארי מלחמות עם המונעים והחולקים, הכל ע"י תפילה, ומשם כל חיותו. על כן מי שרוצה לזכות לקדושת

ישראל באמת, צריך להרבות בתפלות ובקשות ושיחות בינו לבן קונו, כי זה עיקר הכלי זין לנצח המלחמה

(סימן תפילה, אות ב).

                                                   "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                              ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה