יום מיוחד

כולם אומרים: 'לא כל יום פורים'... וזה באמת כך. לא כל יום פורים כפשוטו, וצריכים לחכות כל השנה ליום הנפלא הזה שאין יום גבוה ממנו בכל השנה, שהרי אמרו חז"ל (ירושלמי מגילה ע), שלעתיד לבוא כל ספרי הנביאים יהיו בטלים מלבד מגילת אסתר, שנאמר (אסתר ט): "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִיםוְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם".

ידוע בשם האריז"ל, שבכל חג ומועד מאירה אותה הארת הניסים והנפלאות שהאירה בזמן שאירע אותו מאורע שמזכירים, למשל: בפסח – מאיר אור הניסים שהיו בזמן יציאת מצרים, בחנוכה - מאיר אור הניסים שהיו בזמן החשמונאים וכדומה. ובפורים מאיר אותו האור של הניסים והנפלאות שהאיר בזמן מרדכי ואסתר, כאשר זכו בכוח התפילה והתשובה לבטל את הגזירה הנוראה של המן הרשע – ונהפוך הוא – הרשעים הם שנספו תחת היהודים.

כתוב בתורה הקדושה (שמות יז): "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". שאלו חז"ל: מדוע לא נכתב כסא אלא כס? ומדוע לא נכתב שם ה' השלם אלא שם י-ה? אלא נשבע ה' שאין כסאו שלם ואין שמו שלם עד שימחה זכר עמלק בשלמות.

ימי הפורים הם הימים שבהם הייתה נפילתו הגדולה של המן העמלקי ובניו ועימם עוד עם רב. ביום זה נחלה קליפת עמלק מפלה מוחצת ולכן יום זה מסוגל למחיית קליפת עמלק, שהיא הקליפה שמסתירה יותר מכל את אור ה', אור האמונה, לכן ביום זה מאירה האמונה ואור ה' בשלמות יותר מכל השנה והאדם מסוגל לזכות בו לאמונה שלמה.

כל האורות שהאירו בזמן אסתר מאירים בימי הפורים שבכל שנה ושנה: אור האמונה – כפי שביארנו. אהבת התורה – שקיימו וקיבלו מאהבה את התורה. אור התשובה – שזכו לעשות תשובה שלמה. אמונת חכמים – שהאמינו במרדכי ושמעו בקולו וראו את כוחו הגדול. אהבת ישראל – שאסתר מסרה נפשה למען עם ישראל ועוד. 

כל הפושט יד נותנים לו

בימי פורים יש הבטחה שכל תפילה מתקבלת, שהרי ישנו כלל בפורים - שכל הפושט יד נותנים לו. וכמו שאנו מתנהגים למטה, כך מתנהגים עמנו למעלה. לכן, כפי שאנו איננו משיבים אף אחד ריקם ונותנים צדקה לכל דורש מבלי לבדוק ולדקדק אחריו אם עני הגון הוא אם לאו, כך בשמים אין מדקדקים אחרי אדם שמתפלל - אם ראוי הוא אם לאו, אם הגון הוא או רשע, אלא כל הפושט יד – בתפילה – נותנים לו מבוקשו.

מזה נבין את מעלת ימי הפורים - היכן מצאנו יום שכולו עת רצון אחת ארוכה ובו כל התפילות מתקבלות? לכן אין לבזבז את היום העצום והנשגב הזה על הוללות ושכרות, ובפרט כשמצוות המשתה מתחילה רק ביום הפורים ולא בערב שלפני, אלא מיד לאחר קריאת המגילה לאכול בזריזות וללכת מיד לישון כדי לקום בחצות ולעשות התבודדות ארוכה עד הבוקר, ולבקש את כל הבקשות האפשריות. גם גברים וגם נשים צריכים לנהוג כך, וחבל להפסיד הזדמנות זו, שאצלנו מחכים לה כל השנה.

ובאמת, יש לנו שלושה ימי רצון בפורים והם: תענית אסתר ושני ימי הפורים של הפרזים והמוקפים. למרות שבפרזים נוהגות עיקר הלכות הפורים בי"ד ובמוקפים בט"ו, אולם גם אלה וגם אלה יכולים לנצל את היום השני לתפילה, כי בזה אין חילוק ובשני הימים הללו מתקיים הכלל של "כל הפושט יד נותנים לו". כל מי שטעם את טעם התפילות הללו וראה את הישועות שזכה להן, כבר לא יוותר על זה בשום שנה. תשאלו את מי שניסה...

ההכנה וההנהגה

ההכנות לפורים מתחילות הרבה לפני פורים, ולכל הפחות מרגע זה: בתפילות - שנזכה לאור הפורים, שנזכה להרבות בתפילה ולפשוט יד לבקש כל בקשותינו, ובעיקר נבקש לזכות לתשובה שלמה. נתפלל שנזכה לקיים את המצוות בהידור ולהתעורר מהשינה הרוחנית על ידי קריאת המגילה. שנזכה לתת הרבה צדקה ומתנות לאביונים ונרבה אהבה במשלוח מנות איש לרעהו. במשתה הפורים – שנזכה לשתות יין רב שיהיה בבחינת יין המשמח ולא יין המשמם, שנזכה ל"זכה - נעשה ראש" ונינצל מ"לא זכה - נעשה רש". שנזכה רק לשמוח ולרקוד הרבה מאוד ולהתעורר לתשובה מעומק הלב בבכיות, ושתאיר בנו יראה עילאה.

לכן נציג כאן מעט מזעיר עצות, הכנות והנהגות בעזרתן יתאפשר לנו לנצל את היום הגדול והנורא הזה כראוי, ולצאת ממנו מזוככים ומוכנים לפסח, כי זאת צריכים לדעת - שימי הפורים הם הכנה לפסח, ומי שיזכה לשמוח ולרקוד הרבה מאוד בפורים יכול לזכות להיטהר מטומאת מת, שעל ידי זה ינצל מ'משהו חמץ' בפסח, ועל ידי זה הוא לא יחטא כל השנה ויהיה צדיק גמור, והכל בכוח פורים שהוא כוח הצדיק – מרדכי ואסתר.

זכר למחצית השקל – בעזרת ה' עד שיפורסם מאמר זה כבר ייבנה בית המקדש ונזכה לתת מחצית השקל ממש לבית המקדש, אבל בכל מקרה - והיה ולא נבנה - צריכים לתת עד ערב פורים זכר למחצית השקל לצדקה. כמה יפה וטוב מי שיזכה לתרום את מחצית השקל להפצת הספרים והדיסקים של האמונה, שאין צדקה גבוהה מזו, וכן לאתר הנפלא שלנו שמפיץ תורה ואמונה לאלפים ורבבות בכל העולם כולו – חלק גדול מהקוראים יודעים את הפעולות הנפלאות של אתר זה, ויכולים לזכות להיות שותפים פעילים על ידי הצדקה לאתר. 

תענית אסתר – עיקר התכלית של תענית זו, ושל כל תענית, היא לזכות לתשובה, שהרי לא נאמר באנשי נינווה: וירא אלוקים את שקם ואת תעניתם אלא (יונה ג'): "וירא אלוקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה" ובקבלה הוא אומר (יואל ב'): "וקרעו לבבכם ולא בגדיכם". (תענית ב) לומר לך, שעיקר התענית היא התשובה שעושים ולא הצום בלבד. כי כל עניין הצום והתענית הוא להביא את האדם למצב של הכנעה, כי כאשר הוא במצב של חולשה ועינוי קל לו יותר לעשות תשובה, מאשר כשהוא שבע ודשן, כמו שנאמר: "וישמן ישורון ויבעט", ועוד פסוקים רבים.

לכן צריכים לנצל את יום התענית ולעשות התבודדות של תשובה, ולומר הרבה תהלים וליקוטי תפילות, וככל שהתשובה שהאדם יעשה תהיה שלמה יותר – כך יאיר לו יותר אור הפורים.

קריאת המגילה – זהו זמן גבוה מאוד ומה חבל שנהפך בהרבה מקומות לחוכה ואיטלולא, שמפוצצים נפצים ומרעישים בחינם וחושבים שבזה הורגים את עמלק, ובעצם, אדם שמרעיש ומצער ומפחיד אחרים הוא נהיה בעצמו עמלק ר"ל, וכי יש מצווה לצער ולהפחיד אנשים? זו עבירה חמורה מאוד. הדבר היחיד שיש לו היתר ומקור במנהגים הוא לרקוע ברגלו על הקרקע ב"המן" הראשון וב"המן" האחרון, וקצת קפצונים לילדים, ושאר הזמן חייבת להיות דממה בבית הכנסת, כי אדם שלא שמע מילה אחת במגילה – לא יצא ידי חובתו בקריאת המגילה.

קריאת המגילה אינה קריאת סיפור מעשה נחמד ותו לא, אלא יש בה בחינה של "סיפורי מעשיות משנים קדמוניות" המסוגלים לעורר את האדם משנתו הרוחנית. באומן, כשהיו קוראים את המגילה, היו נשפכים נחלים של דמעות מרוב ההתעוררות שזכו לה, ומי שיזכה יראה במגילה את פניהם של מרדכי ואסתר ממש. וצריכים להבין שאם היה האדם רואה עד כמה הוא שקוע בשינה רוחנית, הוא היה צועק צעקות נוראות לזכות להתעורר משנתו הרוחנית. לכן יש להתפלל על זה ולהכין עצמו לשמוע את המגילה בהתקשרות לצדיקים האמיתיים ולמדרכי ואסתר וכו', ולשמוע את המגילה במקום שישמע כל מילה ומילה.

יש הרבה מאוד מה לומר על כל המגילה והתגלות הניסים וההשגחה שהייתה באותו הזמן, משום שהמגילה כשמה כן היא – מגילת אסתר - שמגלה את ההסתרה. והעיקר הוא, שעלינו להבין שהייתה אז הסתרה נוראית וכולם היו בפאניקה והיו בטוחים שזהו זה – אבד סברם ובטל סיכויים. ואסתר המלכה? מה דעתכם? היה לה איזשהו שמץ של מושג שתהיה לה הצלחה? לא ולא! אסתר עמדה בניסיון הקשה מכולם והייתה בטוחה שהיא הולכת למות, וגם הרגישה שה' עזב אותה לגמרי כמובא במזמור "איילת השחר" המיוחס לאסתר, שכאשר הגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה השכינה והחלה לבכות ואמרה: "אלי למה עזבתני", וחשבה שבגלל שעד היום הייתה נבעלת לאחשוורוש באיסור ועתה היא הולכת מרצונה, אולי בשל כך ה' עזב אותה.

ובכלל, היו שם ניסים נוראים, כמבואר היטב במסכת מגילה, והתערבות של מלאכים, השגחות פרטיות, הקדמת תרופה למכה - דברים שאין השכל יכול לעכל, והכל בהסתרה גמורה. כלפי חוץ לא נראה דבר והכל היה נראה בדרך הטבע. אבל באמת, יד ה' הייתה שם בכל צעד ושעל ברחמים עצומים שאין כדוגמתם, עד שהתגלתה השגחתו הרחומה והנפלאה והיהודים זכו לניצחון על שונאיהם ונתלה המן הרשע על העץ – והכל בכוח התפילה, התשובה והצדיק האמיתי.

מתנות לאביונים ומשלוח מנות – הלכותיהם ידועות: צריכים לתת ממון כדי סעודה לשני אביונים שונים, ומשלוח של שתי מנות אוכל – לחבר או אדם שרוצים להשלים עמו, וטוב לשלוח המשלוח על ידי שליח שיש בזה הידור. והעיקר לכוון להרבות אהבה ואחווה ואחדות בישראל, כי על ידי זה נעשה אוויר הנח והזך, ונעשים גרים. ובנוסף, על ידי האחדות זוכים לקבלת התורה, ככתוב בקבלת התורה: "ויחן ישראל" – כאיש אחד בלב אחד, והעיקר שזוכים להמשיך אלינו את הצדיק שאמר: "רק תחזיקו את עצמכם ביחד ותמשכו אותי אליכם".

משתה הפורים – אחרי שנזכה אם ירצה ה' ללילה של התבודדות, תפילה בנץ החמה – מכיוון שזהו אחד מהימים שרבי ישראל הבעש"ט הקדוש זצ"ל אמר שצריכים להתפלל בנץ, קריאת המגילה, מצוות היום של משלוח מנות ומתנות וכו', בשעת מנחה גדולה מתפללים מנחה ומיד מתחילים במשתה הפורים.

משתה הפורים צריך להכיל בשר ויין, אולם אדם שזה מזיק לו אינו מחויב בדבר, אין שום הכרח לפגוע בבריאות, חס ושלום. גם מי שיודע שהיין יגרום לו לעבור על איזה סעיף, ולו הקטן בשולחן ערוך או לצער אדם – אסור לו לשתות יין, או שישתה מעט מאוד.

וכאן אנו מגיעים למתנה גדולה ביותר שה' נתן לנו. הסוד של שתיית היין בפורים.

רבינו אמר שלשתות הרבה יין בפורים זה תיקון הברית, וכן היו אנ"ש צועקים בכל כוס נוספת שהיו שותים: עוד כוס – עוד תיקון הברית... אולם למעשה, המציאות מוכיחה שרוב בני אדם לא רק שאינם זוכים לתקן על ידי שתיית היין, אלא הם מקלקלים הרבה מאוד כאשר משתכרים, 'מאבדים' את המוח, מצערים את הבריות ועוד. האם זה מה שהתכוונו חז"ל באומרם "זכה נעשה ראש"? לאבד את הראש לגמרי? חס ושלום. זה נקרא: "לא זכה – נעשה רש!" נעשה עני, מאבד את כל הקדושה שלו ושוכח את כל המצוות שמשה רבינו ציוה.

לפני שנים רבות ה' נתן לי מתנה. היה זה יום פורים וניגשתי לעשות את המשתה בביתי לבד, מכיוון שלא רציתי להיות במקום של הוללות ושיכרות, רציתי לשמוח באמת. לכן סעדתי לבד, שמעתי שירים משמחים ואחרי כן רציתי לשתות יין. והנה, כמו שאני מכיר את עצמי ידעתי שאחרי כוס אחת של יין – נגמר המשתה שלי... איני יודע לשתות ואיני רגיל לזה ומיד כשאני שותה תיכף אני נעשה שיכור או נרדם.

ישבתי ודיברתי עם ה' ואמרתי לו: 'ריבונו של עולם, רבותינו ציוו לשתות ביום הפורים, ורבינו אמר שזה תיקון הברית, ואני מכיר את עצמי שלא אוכל לשתות כלל בלי לאבד את הראש לגמרי. מה אעשה? 

'ריבונו של עולם, עזור לי שאשתה את היין לכבודך, שלא אאבד את הראש, שאזכה לבחינת "זכה נעשה ראש" ותציל אותי מ"לא זכה נעשה רש", ותזכני לבוא לשמחה גדולה על ידי היין המשמח...' את הכל אמרתי באמת בתחנונים, כי ידעתי שאני צריך ניסים כדי שאוכל לשתות, ואחרי התפילה שתיתי את כוס היין והנה – שום דבר! כאילו לא שתיתי כלום! אדרבה, נעשיתי יותר צלול מקודם.

התפללתי עוד פעם והתחננתי עוד, ושתיתי עוד כוס והנה פלא! שום דבר! רק הצלילות והשמחה גוברים. וכך שתיתי עוד כוס ועוד כוס כשאני מתפלל לפני כל כוס וכוס, ולמען האמת – אם לא היה נגמר המקום בקיבה יכולתי להמשיך ולשתות – פשוט לא השתכרתי! ורק מי שמכיר אותי יודע איזה נס גדול זה היה.

וכך שמחתי כל אחר הצהריים, רקדתי, ברכתי ברכת המזון בכוונה, הלכתי לכותל להתפלל ערבית, חזרתי לישון, קמתי חצות וכו', לא הייתה לי שום שיכרות או תופעת לוואי לשתייה. אז הבנתי איזו מתנה ה' נתן לי ובפורים הבא כבר זיכיתי את כל מי שמכיר אותי וכתבתי תפילה עם "לשם יחוד", ומי שיאמר אותה בכוונה מובטח לו שלא יבוא לידי שום נזק או שיכרות מהשתייה של פורים.

ומאז, ברוך ה' כל שנה ושנה אנו חוגגים כל הישיבה את הפורים בשמחה עצומה, ואף אחד מהתלמידים אינו משתכר! רק שמחים ורוקדים, יש מי שמתעורר ליבו לתשובה ופורש הצידה ובוכה. זהו משתה בלי שיכורים ובלי הוללות וליצנות, הכל בקדושה ובטהרה. ואם מזדמן אדם שבכל זאת השתכר זה רק משום שהתרשל באמירת ה"לשם יחוד".

לכן נביא כאן את ה"לשם יחוד" לזיכוי הרבים:

הכנה לשתיית היין, יש לומר לפני כל כוס:

הריני מקשר את עצמי בשתיית היין הזה, ביום פורים הזה לכל הצדיקים האמיתיים שבדורנו, לכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר קדושים אשר בארץ המה ובפרט לרבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבינו נחמן בן פיגא מברסלב זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי'ה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם הוי'ה ברוך הוא אות יוד באות הא ואות ואו באות הא ביחודא שלים בשם כל ישראל.

הריני מוכן ומזומן לעשות רצון השם יתברך לשמוע לדברי חכמים, אשר ציוו לשתות יין ביום פורים. ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שאזכה על ידי שתיית היין הזה ל"זכה נעשה ראש" שאזכה להיות מקושר עם ראש בני ישראל שאזכה לתיקון המוחין, לחכמה, למוחין דגדלות, לענווה, למחילת עוונות ולתיקון הברית. שאזכה על ידי שתית היין הזה לעלות אל בחינת זיכרון לזכור את מעשה עמלק. לעלות אל מקום ששם כולו טוב ותצילנו מ"לא זכה נעשה רש", ממוחין דקטנות מעצבות מגאווה מקליפת המן-עמלק. שאזכה על ידי שתית היין ל"זכה משמחו" שנזכה ליין המשמח ונזכה על ידי היין של פורים לבא לתוך שמחה גדולה וחדווה רבה ועצומה מאוד, לתוך שמחה של פורים ואזכה להיות שמח בכל לב ולשמח גם אחרים. ותצילנו מ"לא זכה משממו" תצילנו מיין המשכר. שאזכה על ידי שתית היין הזה לברור המדמה ולתיקון המדמה שיהיה המדמה נכלל בקדושה ונתהפך מהרה לטוב ותצילני מערבוב המדמה שעל ידו בא שממון שהוא שיגעון שהוא השכרות. שאזכה לבא ליראה עילאה שאזכה לדעת שהכל ברצונו יתברך ואזכה ליין המשמח. שאזכה על ידי שתית היין להתעורר מהשינה בגשמיות וברוחניות שאזכה לאמונה שלימה לדעת אותו יתברך ולהכיר אותו יתברך. ותשמרני שלא אפול לשינה בגשמיות ורוחניות ותרחם עלינו שלא יזיק לנו שתיית היין הזה לא בגוף ולא בנפש. ונזכה להכניע ולגרש ולעקור ולבטל מאיתנו קליפת המן-עמלק וזוהמתו הגדולה ולמחות שמו וזכרו מן העולם. ולהמשיך עלינו קדושת מרדכי ואסתר. ונזכה להמשיך שמחת פורים על כל השנה כולה לשמח תמיד בשם יתברך בשמחה וחדווה רבה מאוד באמת. שנזכה לקדושת וטהרת ה"פרה אדומה" ולקדושת פסח באמת ולא נכשל במשהו חמץ כל ימי הפסח. ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו: