נאמר בתורה  "רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר".

ויש  לשאול- א) מהו הטעם? ב) לשם מה צריך טעם?

ונענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון-

א) אין הטעם הוא משום שהנפש לא יכולה להתקיים בלי דם,(כמו שניתן להבין בהבנה פשוטה)  שהרי הנפש גם לא יכולה להתקיים בלי הלב, ובכל זאת מעיקר הדין לא נאסר לאכול לב.

הכוונה היא שהדם מייצג את הצד הבהמי והנמוך  ביותר שבבהמה, (ואכן מדרגת נפש היא המדרגה הנמוכה ביותר, יותר מאשר רוח ונשמה) התורה באה ואומרת שגם כאשר מותר לאכול בהמה-אין לאכול את הצדדים החומריים ביותר שבבהמה.

ב) צריך טעם למרות שממבט ראשון רוב האנשים לא אוהבים לשתות דם-(ואם כן הצווי דומה לרוב הצוויים שניתן להבינם בשכלנו, שבדרך כלל התורה לא נותנת טעם)  כיון שהתורה אוסרת לא רק על שתית דם בפני עצמו בכוס, אלא אף מצווה על מליחה, שמשמעותה-הוצאת הדם הנשאר בבשר.