מה בין "מועדינו" ל"מועדי ה' " (2 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי משה אהרון, 3/5/2023
בס"ד.
מה בין "מועדינו" למועדי ה' ".
=========================.
בפתח פרשת המועדים שבפרשתינו. התורה בפירוש עושה אבחנה בין שני סוגים של מועדים.
מועדינו שלנו שבאחריותינו לקרוא אותם מקרא קודש.[שמתוך כך הם קרויים : "מועדי ה']
ומועדים אחרים - מועדי ה' בבחינת : "מועדיי". אותם שכבר קרא בהם הקב"ה - קודש, במעשה בראשית .[ששת ימי המעשה והשבת]
הנה כי כן ,אולי זו התשובה לתעלומה מדוע התורה פותחת במועדים אשר אנו נקרא אותם אנו :"מקראי קודש" ולפתע סוטה למועדים אחרים תחת הקטגוריה של : "מועדיי" .
דהיינו - מועדי ה' - האישיים .
והנה תחת כותרת זו נמנים כנזכר לעיל , שני סוגים של "מועדים" .תחילה ששת ימי המעשה ואחר כך השבת של שביתה בשביעי.
על אלה לא נדרשנו לקרוא בהם "מקראי קודש מהטעם הפשוט שלאלה כבר מבראידת נקראו ונחתמו בקודש . משכאמור אלו קרואים מועדי ה' האישיים לו בבחינת "מועדיי".
שכבר הקב"ה מששת ימי המעשה בבריאת העולם קרא אותם הוא במקראי קודש. ובחותמו הם כאלה לעד
הנה כי כן ,דווקא בתורת המועדים ביקש הקב"ה לחדד יסוד עולם והוא שכל המועדים שבתורה ושאלה שיבאו הם שלנו ורק ככאלה הם הופכים : "למועדי ה'. והם פונקציה של קריאתנו שלנו אותם כקודש ......
לא כן הגרעין הקשה של המועדים אותם שנצרפו ונתקדשו במעשה בראשית ועל ידי הקב"ה עצמו לנצח והם כאמור ימי המעשה והשבת.
והנה מרמז גם הקב"ה שכל מי המבקש לחגוג עימו במועדיו, בשבעת ימי השגרה של העולם. כי אז ייעשה כן בקיום תוכנם. ששת הימים בתוכנם שבמעשה בראשית . יעסוק במין העניין של אותו המועד".
בששת ימי המעשה" יעמול בן ישראל ובזיעת אפו להוציא ולאכול את לחמו.ולקיים את העולם פיזית
ובשבת ישבות וינוח להתחבר עם בוראו שנאמר עליו על הקב"ה : "שבת וינפש" .
שבשבת תר לו הקב"ה מי מבניו, שעמל כל השבוע ושובת לנוח בשובת ,לנחול בנפשו בחיבור שאין כדוגמתו.
כאמור כל יתר המועדים באו לעולם בעבור בני ישראל ותוכן הקודש אשר יקראו אל תוכם כמובןעל בסיס מתווה היסוד הקיים בתורה.
מעתה אמור כשם שאנו מתאוים לשותפותו של הקב"ה במועדינו - ובראש שמחתנו.
כך מתאווה הקב"ה לשותפים לו במועדיו ובעיקר לקיים את מהותם של מועדיו. והוא מתאווה לאותם העמלים בששת ימי המעשה לקיים את עולמו בבחינת לעובדו ולשומרו .ואחר כך שומרים את השבת
לקיים "זכור ושמור" גם במובן זה : שזוכרים תחילה לקיים את ימי המעשה, אשר נועדו לעמל ומעשה על מנת לקיים גם "שמור" - לשמור את השבת
אותם שאינם "חוגגים עם חגו של הקב"ה בששת ימי המעשה מפסידים את הקב"ה בחגו השני בשבת ......
אני יודע שיהיו מי אשר יגחכו ואף כאלה שיפטירו : "מגלומניה".
אך גם אפשר לקדש צניעות , לעצור לרגע ולחשוב על הדברים. איך אומרים. אלי גם לישון עליהם לילה .
שמא לבוקר יאור להם משפט".
משה אהרון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (2)
פעם שאל הזקן את אליהו.
מה עושה הקב"ה כל יום.
אמר לו הולך הוא לראות
בסבלות בניו ה"מקוללים"
באותה ה"קללה".
אותם המתייגעים בעמל
פרנסתם
ובעמל תיקונו ושימורו
של העולם.
לברכם בברכת :
חג עמל שמח.
שאין "עמל" אלא אותיות :
"עולם".
ושאין עולם ושמחה בעולם
ללא אותו העמל והיגיעה.
ושגם אי אפשר לו ליום השבת
להיות יום מנוחה אלא לאותם
הנחים לשבות,
המניחים לעמל ששת ימי
המעשה.
שב ושאל הזקן וכי למה
לא זוכים העמלים לחוש
בשמיעתו של אותו הקול.
השיבו :שמאז סיני,
אין אוזן האדם
יכולה להכיל את קולו של
האלוהים.
ודי לו לאדם שידע
שהקב"ה משגיח תמיד
ותמיד יוצאת ממנו הברכה
בכל יום כאמור.
משה אהרון
השמעתם פעם את הברכה :
"חג עמל שמח".
אדם שמקיים בכל יום חג .
לקיים ולהשתתף בחגיו של הקב"ה.
בששת הימים בעמל של יגע ודמע .
ובשבת לקיים שביתה של מנוחה.
כי אז כל יום יוצאת בת קול
ללחוש אלי נשמתו את הברכה :
"חג עמל שמח".
משה אהרון