בעניין ד כוסות

בעניין 4 כוסות הוי 3 שיטות מרכזיות אחד מהם הוא המפורסם לכל על 4 לשונות גאולה שנמצאת בריש פרשת וארא הוצאתי,הצלתי,גאלתי ולקחתי מקורם נמצאים בדברי רש''י במס' פסחים דף צט: ( וכן פירש רשב''ם בבא-בתרא נח: ).השיטה השניה הוי שיטת רש''י בדף קח.  במס'  פסחים ששלושה כוסות הראשונות הוי כנגד שכתוב 3 פעמים בעניין שר המשקים 'כוס' והכוס הרביעית הוא בברכת המזון נמצא ד כוסות. השיטה השלישית הוא שיטת תוס' במס' סוכה דף לח. ש-4 כוסות הוא כנגד 4 כוסות שאנו מברכים בליל הסדר והם על הקידוש,הגדה,הלל וברכת המזון לכן יש 4 כוסות. כלומר לא נרמז מפורש מדברי חז''ל אלא בגלל שיש 4 ברכות לכן 4 כוסות ולא כנגד משהו.

אומנם על השיטה השניה צב' שכן גם בליל הסדר יש את ברכת הקידוש אכ' צריך שהיה 5 כוסות ולא רק 4 שכן 3 כנגד 'כוס' והרביעית על ברכת המזון והחמישית על הקידוש וכי תימא שקידוש נכלל ב 3 כוסות שנא' בפסוקים מדוע דווקא זה נכלל ולא גם כן ברכת המזון. עניין זה יש לתרץ בדוחק שהסיפור על שר המשקים קשורה קצת ליציאת בני ישראל שכן בגלל זה יוסף עלה לשלטון והוריד את אביו ו 70 נפש למצרים וכן גם עניין קידוש מדבר בעניין יציאת מצרים ולכן מובן מדוע דווקא זה כלול בתוך 3 הכוסות הללו.וצ''ע

התוס' במס' פסחים דף (ד' צט: )  מסתפק האם ד כוסות מספיק שבעל הבית יקדש וישתה את היין וכל בני הבית יצאו ידי חובה או דלמא צריך שלכל אחד ואחד צריך שהיו להם כוס משלהם.

בחידושי מרן הרי''ז לוי על הרמב''ם (הלכות חמץ ומצה פ' ז ה' ז ) מסביר הוא את ספקו של התוס' האם חובה לשתות את הכוס וזה עיקר החיוב ואכ' לא מספיק שבעל הבית ישתה אלא צריך שלכל אחד היה כוס וישתה ממננה כמו בשאר דיני הסדר (מרור,כורך וכו') או דלמא כל החיוב של ד הכוסות הוא הברכה ואכ' אין חיוב לכל אחד שהיה לו כוס מכיוון שמספיק שבעל הבית יוציא אותם ידי חובה כמו בקידוש רגיל בשבתות וימים טובים. והכריע את ספקו של התוס' על פי הרמב''ם (שם) שכתב 'שאם שטה רוב הכוס יצא ידי חובה' דהיינו כל החיוב של 4 הכוסות הוי על השתייה דווקא ולא על הברכה.

אומנם הגר''א וייס השאיר את דברי מרן הרי''ז בצ''ע דהרי וודאי ופשוט לכל שהחיוב הוי על שתיית הכוס שראינו בדף קח. (במס' פסחים) שבין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה דהיינו החיוב הוי על השתייה דווקא. ועוד מדברי הגמ' (שם) דף קט: שואלת שם הגמ' על דברי המשנה שלא יפחתו לו ב 4 כוסות, הרי זה יכול לביא לידי סכנה! הרי וודאי שמדובר גבי שתיית היין (וכן בדף קיז: ראה שם.) כלומר שפשיטא לכל שחיוב ד כוסות הוי על שתיית היין ולא יכול להיות שבזה הסתפקה התוס' כדברי הרי''ז.

לכן ביאר הגר''א וייס את ספקו של התוס' באופן אחר שהתוס' דנה מה עיקר ומה תוספת כלומר מה תיקנו תחילה ומה תיקנו לאחר מכאן בתור תוספת דהיינו אם תחילה תיקנו חז''ל 4 כוסות על עצם שתייתם (כנגד 4 לשונות גאולה,3 פעמים כוס+ברכת המזון וכו') ועקב זה שכבר תקנו את התקנה תיקנו תקנה נוספת שגם היה ראוי לעשות את זה כנגד 4 הברכות שבליל הסדר וכך לפזר אותם במהלך הסדר  או דלמא נומר שעיקר תקנת חז''ל על ד כוסות הוי על הברכות שבליל הסדר ועל גב זה תיקנו שהיה חיוב על שתיתם (כנגד 4 לשונות גאולה,3 פעמים כוס+ברכת המזון וכו') וכן זה גם הותאם לספקו של התוס' מכיוון שאם נומר שעיקר התקנה הוי על השתייה ועל גב זה תיקנו את הברכות וודאי שחייב כל אחד ואחד חייב לשתות ד כוסות (כמו מרור,כורך וכו') אבל אם נומר שעיקר התקנה הוי על הברכה עצמה ועל זה תיקנו חז''ל חיוב השתייה היה לנו הוא אמינא גדולה מאוד להגיד שרק המברך צריך לשתות שכן עיקר התקנה הוא הברכה ואם על הברכה מספיק שבעל הבית יקדש ויוציא את כולם ידי חובת קידוש וודאי שעל השתיה שהוי תקנה עגב התקנה הזו של הברכה שרק הוא יצטרך לשתות שכן עיקר התקנה הוי הברכה!

וכן הוכיח את דעתו על פי התוס' בסוכה לח: ( שיטה שלישית) שהתוס' שם משמש בלשון מסופקת ' מסתמא לא תיקנו ד כוסות אלא ' כלומר משמע שהתוס' מסתפקת ונראה לומר שזה הספק שנמצא בדף צט: בפסחים וגם תלוי בספק שם.

סוכם משיעורו של הגר''א וייס שליט''א על ידי הבחור אברהם לובה.

"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" ולכן אם אחד רוצה לומר זאת על שולחן החג או לפרסם בבית כנסת יעשה זאת בשמחה רק להשאיר את זה בשמו של הכותב . חג שמח!