"אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבר" (בראשית כג,טו). '"ארץ ארבע מאות שקל" וגו'. ופי' בתרגום אונקלוס: ארעא שויא ארבע מאה סלעין וכו' ע"ש. וי"ל כי ידוע שבית סאתים הוא כחצר המשכן מאה על חמשים. וכאשר נחלק לאמה על אמה יעלה חמש אלף אמות מרובעות. ושמונה כורים יעלו לשש מאות אלף אמה על אמה. והנה איתא במסכת כתובות (דף י"ז) נטילתה כנתינתה מה נתינתה בששים ריבוא וכו' ע"ש. א"כ לפי זה היה מהצורך שיעמדו שמה בהספד שרה שש מאות אלף שומעים. והנה אמרו חז"ל במס' סוכה (דף ז') גברא באמתא יתיב. א"כ היה כאן בהכרח להיות שטח של ח' כורים בעד מספר האנשים שיעמדו שמה. והנה ת"ל אמרו במסכת עירובין (דכ"ה) המקדיש בית כור נפדה בחמישים שקל כסף. והשתא אתי שפיר דח' כורים עולה בשוים ד' מאות שקל כסף' (קול אליהו, חיי שרה). הגר"א מחשב מדוע אברהם לקח את השטח בארבע מאות שקל (מה זה בא לומר לנו); שבית כור נפדה בחמישים, וממילא שמונה כורים זה ארבע מאות שקל, ומחשב גם שבשמונה כורים יכולים לעמוד שש מאות אלף איש, שזה מה שראוי להיות בקבורה – שישתתפו שש מאות אלף איש כדברי הגמ'. נראה שאפשר שבאה התורה כאן לללמד על כוונותיו של אברהם, שהוא כיוון בקניית המקום לעשות 'מעשה אבות סימן לבנים', לעשות שורש וזירוז לישוב א"י. לכן נעשה שלקח דווקא בארבע מאות שקל כסף כדי לרמז על מידותיה של א"י שהיא ארבע מאות פרסה (רש"י; במדבר יג,כה), שבזה בא ליטוע שורש להנחיל לכל בנ"י את א"י; שלכן זה מקום לששים ריבוא (שזהו המספר היסודי של בנ"י [ובערך במספר זה יצאו ממצרים לא”י: "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף"; שמות יב,לז]) כרמז לקשר של בנ"י לא"י, במספר ארבע מאות של הקניין כרמז לקניית כל שטח א"י לבנ"י. (אולי בזה גם שם יסוד לחיזוק הקשר בין בנ"י וא"י, שכך יכל כלב ללכת בזמן המרגלים למערת המכפלה כדי להתפלל ולקבל כוחות לעמוד נגד עצתם הרעה של המרגלים נגד הארץ). שזהו כל העניין של סיפור קניית מערת המכפלה וסביבותיה כדי להדגיש על ההתגלות של הקשר לארץ: 'ואחרי כן קבר אברהם את שרה - ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות, לחיים ולמתים. ועוד, לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה' (ראב"ע; בראשית כג,יט). הגודל הוא ח' כורים (שבו מקום לשש מאות אלף איש), כרמז שזה שטח לבנ"י, ולכן מתגלה במספר שמונה כרמז לברית המילה שהיא אות הברית בין בנ"י לה' (ולכן בנ"י מוגדרים כמולים [משנה נדרים ג,יא]). החישוב נעשה ע"פ לימוד (גם) מחצר המשכן, כרמז שכל א"י קודש, היא מקום שכינת ה' ולכן מיועדת רק לבנ"י. מובא במדרש: '"וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ" וְגוֹ' "בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין או"ה יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם; ואלו הן: מערת המכפלה, וביהמ"ק וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג) "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון"' וכו' (ב"ר עט,ז). בפשטות המדרש אומר שכיון שקנינו אז לא יכולים לומר שהם גזולים בידנו. אולם זה מזכיר את המדרש שאומר מדוע התורה סיפרה על בריאת העולם: 'רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים קיא, ו): "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" וְגוֹ', מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני? מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם: הלא אומה של בזויים אתם. וישראל משיבין אותן ואומרין להם: ואתם הלא בזויה היא בידכם, הלא "כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם" (דברים ב כג). העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו. הה"ד: "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" וְגוֹ' - הגיד להם את כל הדורות' (ב”ר א,ב). אמנם נאמר על בריאת העולם, אבל ההמשך 'הגיד להם את כל הדורות' מרמז שזה לא רק על הבריאה עצמה, אלא זה על כל המסופר בבראשית, כל הדורות הראשונים, שהכל זה כדי לומר שהארץ שלנו (מעין המדרש שהביא רש"י [בראשית א,א]: 'אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם"' וכו'). נראה שזה כולל לא רק את מה שמסופר שה' ברא את העולם ושה' הבטיח לאבות את הארץ, אלא גם מה שנאמר אצלנו שאברהם קנה את הארץ, שזה כדי שיהיה לו חלק בארץ, זה חלק מאותה סיבה של קניין הארץ, ללמדנו על כחנו בישוב הארץ, שהחל באברהם אבינו; שכך לא יכולים להונות את ישראל על מערת המכפלה, אבל זה גם מלמד על כל א"י שלא יכולים לומר לנו שהיא גזולה בידנו, אלא היא נתנה לנו מהאבות, שהובטחה להם והם החלו לפעול לנחול את הארץ (כמה שיכלו, שהרי היו מעטים כך שלא יכלו לשלוט בכל א"י), ואנו ממשיכים אותם, שהם הראו לנו את הדרך ואף חיזקו זאת במעשיהם, ואף מעשיהם נותנים לנו כח חזק להצלחה (ואף זה שמתווכחים איתנו על שלושת המקומות [ועליהם במיוחד] זה מראה שהויכוח אינו באמת על קניה, אלא יש להם עקרונית התנגדות לקדושה שמתגלה בחיבורנו לארץ). בנתינה לעפרון זה היה כהוחכה לעיני כל העולם, שכולם ידעו על קשרנו לארץ, לכן "וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (כג,טז), שעשה זאת לעיני כולם – שכולם יראו, ואף נתן בכסף עובר לסוחר: 'שקלים גדולים שהן קנטרין, שנאמר "עובר לסוחר", שמתקבלים בשקל בכל מקום' (רש"י), כרמז שזה חל בגילוי לכל העולם כולו. אולי אפשר ברמז: "אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבר", שזה הרבה כסף (רש”י שם; בכורות נ,א), ובכ"ז בדבריו אמר זאת כאילו זה כלום ביניהם בשביל הקניה, ומוסיף שזה קשור לקבורת המת; אולי זה רמז לדברי הרב חרל"פ זצ"ל (בהקדמה לספרו 'בית זבול') שמסביר את דברי רשב"י שאומר א"י היא מתנה אבל שמשלמים עליה ביסורים ('תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא' וכו'; ברכות ה,א), שזה בא לומר שכמה שלא תשלם עדיין קבלת א"י נחשבת מתנה, בשל גודל מעלתה, שהיא כ"ך יקרה. לכן נראה כאן ברמז שנאמר על תשלום רב שנחשב כעין מועט ומתגלה בקשר למת, שאנו משלמים על א"י במתים שמוסרים נפשם עליה (שזה חלק מהיסורים), ובכ"ז עדיין זה כעין מתנה. המשך הפרשה היא בשליחות של אליעזר ללקיחת זיווג ליצחק, ונאמר על זה: '"וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים". א"ר אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. רשב"י אומר: טמא - הטמא. ר"א בן יוסי אומר: זה - וזה' (ב"ר ס,ח). ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “חיי שרה" אות א', שמסביר הסבר עמוק ומדוייק מדוע זה כך, שמראה איך אליעזר פעל כדי שיהיה הכל כמו שצריך ע"פ כהלכה. נראה שזה רמז שהמציאות של בנ"י דבוקה בתורה, ולכן הסיפורים במעשי האבות (ובעבדי אבות) כעין רומזים שכל המציאות של בנ"י (על כל מעשיהם וגלגוליהם) היא בגילוי וחיבור לתורה; זהו מהותם של ישראל. לכן בנתינת הנזם והצמידים נרמז: '"בקע" - רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת. "ושני צמידים" - רמז לשני לוחות מצומדות. "עשרה זהב משקלם" - רמז לעשרת הדברות שבהן' (רש"י; בראשית כד,כב [ב"ר ס,ו]). כרמז שהקמת בנ"י קשור בתורה (הלוחות והדברות) וגילוי שכינה בעולם (שקלי ישראל לעבודת המקדש – לקרבנות), שזהו מהותם של ישראל, ולכן אנו קשורים לא”י (ולכן הוטל על אליעזר להביא אשה ליצחק, ובשום פנים לא לקחת את יצחק לחו”ל) – שבעניין השידוך ליצחק נרמז ענייננו בארץ, שזה לתקן את העולם ולגלות שכינה; שבחיבור איש ואשתו יש גילוי שכינה: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן' וכו' (סוטה יז,א), ולכן כאן נרמז על מהותנו כבנ”י לגלות שכינה בעולם. בפרט שיש מצווה בא"י למחות את שבעת העממין (שישבו בא"י) שהם היו שורש הכפירה והע"ז בעולם: 'היא שצונו להרוג שבעה עממין שישבו בארץ כנען ולאבדם, שהם שורש עבודה זרה ויסודם הראשון. והוא אמרו יתעלה "החרם תחרימם". וביאר לנו בהרבה כתובים שסיבת זה כדי שלא נלמוד מכפירתם' וכו' (רמב"ם ספר המצוות, עשה קפז). וכן הם היו אומה של מושחתים ביותר (בזימה ועריות): “כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח,ג). 'ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים? תלמוד לומר "וכמעשה ארץ כנען...לא תעשו" (ספרא על הפס'). בנוסף א"י מתאימה דווקא לנו ולא לגוים, והגילוי החיצוני של בנ"י זה במידות טובות: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים' וכו' (יבמות עט,א). כל שלושת הדברים נרמז בשידוך ליצחק, שלכן אברהם שלח את אליעזר ולא הסכים שיקח מבנות הארץ (ראה ב'מעשי אבות א' – 'למה לא בנות כנען?', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), כיון שכאן המשפחה קרובה וכך ימשכו אחריהם לקלקול – לע"ז (שזהו כנגד ע"ז), ומידותיהם של בנות הארץ מקולקלות (כנגד גילוי בנ"י שיש בנו מידות טובות – היפך מהם), וכן שאם מקרב ומגייר אז עדיף לעשות זאת לקרובת משפחתו (שזה כרמז לגילוי קשר קרבה משפחתית אבל בצורה החיובית – היפך מעריות וזימה). בסוף הפרשה נאמר על הגעתה של רבקה, ובאותו זמן "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (בראשית כד,סג), שהכוונה לתפילה (ברכות כו,ב) או לנטיעת עצים (רשב"ם), שיש קשר בין שני הדברים, שבנטיעת עצים – בישוב א"י מתקשרים לשכינה (ויק”ר כה,ג) כעין מה שעושים בתפילה (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', שבט, 'הוו זהירים בנטיעות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א). על הקשר בין תפילה וישוב הארץ מצינו גם רמז בדברי יעקב "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי" (בראשית מח,כב), שהכוונה שלקח ע"י תפילה (ב"ב קכג,א), ובפשטות הכוונה לחרב ממש – שבנ"י יכבשו את הארץ (ראב"ע ורשב"ם בפס'). ע"פ דברינו קודם על מערת המכפלה כגילוי נגד טענות הגוים, כך גם נראה בשכם (קבר יוסף), שזה רמז לענייני קדושה, שהתגלה כאן שיעקב התפלל וזה כעין מכוון גם לעתיד לכיבוש א"י. וכן בית המקדש קשור לכח מלחמה – שהארון עם שברי הלוחות היה יוצא למלחמה. כך שכל השלושה רומזים על חיבור האבות לתת לנו כח וזכות קודש על א”י (במקום המקדש היה את עקידת יצחק, כך שרומז במקום המקדש ליצחק, ושכם מתגלה ע"י יעקב). כאשר רבקה הגיעה נאמר: "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כד,סז). '"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז), כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן' וכו' (ב"ר ס,טז), שהיו כמה דברים שפסקו במות שרה ובהגעת רבקה חזרו (והיא הגיעה מחו”ל לא”י), כעין רמז שכשבנ"י בא"י אז בארץ יש גילוי של קדושה ושכינה (וזהו ענן כרמז לשכינה. דלתות פתוחות כרמז לשפע שמתגלה בארץ בעקבות הקדושה, וכרמז שמתגלה בארץ טוב רוחני שמתגלה במידות טובות כראוי לנו [שזהו שהדלתות היו פתוחות לקבלת אורחים]. נר דולק מער"ש לער"ש כרמז להשפעת אור קדושה [“נר מצוה ותורה אור"] לכל ימי החול – שהכל מתקדש. עושה חלה בטהרה כרמז לטהרת א"י וקשר למצוות שעיקרם בארץ). ההמשך הוא שאברהם לוקח את קטורה, וזה בא ללמד: 'אָמַר רַבִּי יוּדָן: לִמְדָתְךָ תּוֹרָה שֶׁאִם יִהְיֶה לָאָדָם בָּנִים גְּדוֹלִים יִהְיֶה מַשִֹּׂיאָן מִתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הוּא נוֹשֵׂא לוֹ אִשָּׁה, מִמִּי אַתָּה לָמֵד? מֵאַבְרָהָם, בַּתְּחִלָּה "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ”, וְאַחַר כָּךְ (בראשית כה, א): "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה"' (שם). שזה מרמז על ההתנהלות על הזיווגים, שזה רומז על ריבוי בנ"י (שמתרבים בעקבות שמתנהלים נכון בסדר השידוכים), כרמז שכמה שיש יותר בנ"י בא"י כך מתחזקת השראת השכינה בארץ, וזה נלמד שאברהם לקת את קטורה לאחר שיצחק הביא את רבקה לאהל, שזה לאחר שהגיעה מחו”ל, שזה כרמז לישוב הארץ, שכך כמה שיש יותר יותר יהודים בא"י לגבולותיה כך מתרבה השכינה: ' … כן שכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתיי הנגדיי אל גבולו, ולזה לא תמצא שישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה אלא בפעם הזאת בס"ד, שכל ישראל יכנסו בה ויהיו כולם ממלאים את כולה והיינו שלימותה האמיתי, ואז תתקן שכינה' וכו' (חסד לאברהם ג,ז) [וזהו שהענן (שרומז לשכינה) חזר כשרבקה נכנסה לאהל].