כל אחד יכול !! (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 2/5/2014
בס"ד
כל אחד יכול
מי מאתנו אינו רוצה לדעת מה מתרחש בעולמות
העליונים? מי מאתנו אינו מעוניין לצפות בנעשה
כולנו יכולים?? על כך תקראו בסיפור שלפניכם: ברקיע השביעי? יש שכבר זכו לכך! כיצד והאם גם
פעייתו הרכה של התינוק קרעה את מסך הדממה.
בעזרת הנשים נמחו הדמעות, בעוד סב התינוק
בישראל..." שכובד בעמידה לברכות, קרא בקול: "ויקרא שמו
"מזל טוב! מזל טוב!" איחלו בני משפחה זה לזה,
"תזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים!"
"במטותא מכם", פנה אבי הבן הנימול אל הנוכחים,
אנשי העיר לייפניק, "טלו ידיים והסבו עמנו לסעודת
מצווה. גם רב העיר יכבד אותנו בנוכחותו..."
עד מהרה ישבו הכול לסעודה שהייתה מתובלת
בדברי תורה, בדרשות ובפלפולים.
רב העיר, הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים, אף הוא
הסב עמם, והנוכחים חשו התרגשות עזה, שהרי ידוע
היה רבם בכל תפוצות ישראל כאחד מגדולי הדור,
עצום בחוכמה ובחריפות.
*
כאשר היה צעיר לימים, ביקש רבי ברוך להתמיד
בלימודו גם בלילות, אולם שמש בית המדרש סירב
להדליק נרות בעבור איש אחד ששוקד שעות ארוכות
בבית המדרש.
רבי ברוך לא ויתר! הוא אסף קיסמי עץ, הדליק
אותם, ולאורם המשיך לשקוד על תלמודו. אולם
העשן הרב שהעלו הקיסמים הזיק לראייתו, ולעת
זקנתו כהו עיניו.
תלמידיו ידעו כי רבם אינו רואה דבר. פרט לדבר
אחד: אותיות הספרים הקדושים, ואפילו הקטנות
ביותר שבהן.
הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים המשיך למסור
את שיעוריו גם לאחר שהתעוור. גמרות נערמו על
מתוכם אף בלא משקפיים! שולחנו, ספרי קודש נפתחו לפניו, והוא היה קורא
באחד הימים הונח לפניו אחד הספרים הפוך. הרב
פתח אותו ו"קרא" מתוכו בלי להבחין כי הספר
הפוך...
או אז גילו התלמידים את סודו: רבם
אינו רואה כלל, אלא יודע בעל פה
את כל הכתוב בספרים, ואך מפני
ענוותנותו הוא מעמיד פנים שהוא קורא מבפנים...
הרב הנערץ הסב עם בני קהילתו בשמחה של מצווה,
מכבד אותם בנוכחותו ובדרשתו המרוממת, לאושרם
הגדול של הסועדים.
ולפתע... חיוך רחב מאיר את פניו. והנה הבחינו הנוכחים כי רבם שקוע בשרעפיו,
מבדח?" ההין אי מי ושאלו. "מדוע מחייך כבוד הרב? האם אירע כאן משהו
"לא... לא כאן", ענה הרב,
ולא הוסיף. "אבל בגן עדן העליון..." אמר
נרעדו המסובים, נפעמים
מגדולתו של רבם המהלך
בשבילי רקיע ויודע את
הנעשה במרומים.
עודם מתפעמים קרע את
הדממה קולו של בחור צעיר
מן היושבים שם:
"גם אני רוצה לראות את
הנעשה בגן עדן..."
כמה מן הנוכחים הפנו אליו
את ראשם, מכווצים את
גבותיהם כתוהים: מיהו
החצוף הזה?! אחרים היסו
אותו בתנועת יד, מנסים
לרמוז כי כדאי לחשוב רגע
לפני שמדברים, ואילו על
שפתותיהם של האחרים
עלה חיוך נבוך.
"וכי מי מפריע לך?" תמה
הרב, ודיבורו רך ומלטף- - -
עוד רגע חלף, והרב המשיך:
"הרי כבר אמרו רבותינו
זיכרונם לברכה, שהעונה
'אמן' בכל כוחו – פותחים לו
שערי גן עדן! אם תענה 'אמן'
בכל כוח הכוונה הראויה
תוכל גם אתה להביט דרך
השערים האלה ולראות את
הנעשה בגן עדן של מעלה!"
דממה שררה בחדר. כל אחד
ואחד מן השומעים התכנס במחשבותיו, מנסה לרדת
לעומקם של דברי הרב; פותחים – בלשון הווה נאמר,
משמע כבר עתה, בעולם הזה, זוכה העונה 'אמן'
מילה אחת יחידה! לפתיחת שערי גן עדן! איזו זכות! איזו עצמה של
)אוהל ברוך אות מז(
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
מספר פעמים בכל יום ויום משתחררים אנו קמעא מגבולות הגשמיות, ומתדמים
בתפילתנו למלאכי השרת. לדרגה זו אנו מגיעים על ידי אמירת קדושה בחזרת
הש"ץ בשחרית ומנחה, בברכת 'יוצר אור' ובקדושת 'ובא לציון'. לדעת הזוהר
אמירת קדושה הינה מצוה מן התורה, כאשר יובא להלן, ומקורה מן הפסוק
שנאמר בפרשתנו )כב לב( "ונקדשתי בתוך בני ישראל".
וכך כותב הזוהר הקדוש )רעיא מהימנא אמור צג א; ע"פ מתוק מדבש'(: בפסוק
זה נצטווינו על חובתנו לקדש את הקב"ה על ידי אמירת 'קדושה' בכל יום,
באמצעותה מעלים אנו לקב"ה קדושה מלמטה, כפי שהוא מתקדש על ידי
המלאכים למעלה.
רבינו חיים ויטאל בספרו 'שערי קדושה' )א ד( וב'שער הכוונות' )חזרת העמידה
דרוש ג( למד מדברי הזוהר, שאמירת קדושה הינה מצות עשה גמורה מן התורה
שמקורה בפסוק זה. וב'משנה ברורה' )קכה ד( אף הסיק מכך