מובא במדרש שעשרת המכות הם כנגד עשרת הדברות, שהם כנגד עשרת המאמרות בהם נברא העולם: 'נאמרו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. "אנכי" כנגד "ויאמר אלקים יהי אור" (בראשית א' ג'), וכתב "והיה ה' לך לאור עולם" (ישעיה ס' י"ט). "לא יהיה לך" כנגד "ויאמר אלקים יהי רקיע [בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים]” (בראשית א' ו'), אמר הקדוש ברוך הוא: היה מבדיל ביני ובין עבודה זרה שנקראה [מים] מכונסים, כדכתיב "אותו עזבו מקור" וגו' (ירמיה ב' י"ג). "לא תשא" כנגד "ויאמר אלקים יקוו המים" (בראשית א' י'), אמר הקב"ה: המים חלקו לי כבוד ופינו את עצמן, ואין אתם חולקים לי כבוד מלישבע בשמי לשקר?. "זכור" כנגד "ויאמר אלקים תדשא הארץ" (שם שם י"ב), אמר הקדוש ברוך הוא: מה דתיכול בשבת מוקיר שלא נברא העולם אלא שלא יהיו חוטאים, ויהו חיים לעולם ואוכלים גידולי הארץ. "כבד" כנגד "ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים" (שם שם ט"ו), אמר הקב"ה: הא ברייתי לך תרין נהורים אביך ואמך, הוי זהיר ביקרהון. "לא תרצח" כנגד "ויאמר אלקים ישרצו המים" (שם שם כ'), אמר הקדוש ברוך הוא: אל תהיו כדגים הללו שהגדולים בולעים את הקטנים, שנאמר "ותעשה אדם כדגי הים" וגו' (חבקוק א' י"ד). "לא תנאף" כנגד "ויאמר אלקים תוצא הארץ [נפש חיה למינה" וגו'] (בראשית א' כ"ד), אמר הקדוש ברוך הוא: הא ברייתי לך זוגך כל חד וחד דבק בזוגיה (במינים) [במיניה]. "לא תגנוב" כנגד "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע" וגו' (שם שם כ"ט), אמר [הקב"ה]: אחד מכם אל יפשוט ידו בגניבה ובממון חבירו, אלא מן ההפקר כעשבים הללו. תני רבי חייא: הנשמר בגינה אסור משום גזל, ושאינו נשמר בגינה מותר משום גזל. "לא תענה" כנגד "ויאמר אלקים נעשה אדם" וגו' (שם שם כ"ו), אמר הקדוש ברוך הוא: הא ברייתי לך חבריתך בדמותי (ואת חבית) [ואתחברת] ודמית (לבילמי) [לצלמי], לא תסהיד על חברך סהדו דשקר. "לא תחמוד" כנגד "ויאמר אלקים לא טוב היות אדם לבדו" (שם ב' י"ח), אמר הקב"ה: הא ברייתי לך זוגך, כל חד וחד מינכון ידבק בזוגיה, לא (תחמד) [יחמד גבר] מנכון אתתא דחבריה. נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים. "אנכי" כנגד מכת דם, "ויהפך לדם יאוריהם" (תהלים ע"ח מ"ה) אל תאמר כפרעה "לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כ"ט ג'), אל תאמר שאני בראתי עצמי. "לא יהיה לך" כנגד [מכת] צפרדעים, (עלו) [שעלו] בתנורים (חומם) [בחומם], אמר הקב"ה: הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד? "לא תשא" כנגד מכת כינים, שהשביעם הקדוש ברוך הוא ועלו. "זכור" כנגד מכת ערוב, אמר הקב"ה: לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד. "כבד" כנגד מכת דבר, דכתב "למען יאריכון ימיך" (שמות כ' י"ב). "לא תרצח" כנגד מכת שחין, אמר הקדוש ברוך הוא: אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו. "לא תנאף" כנגד מכת ברד, "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (שם ט' כ"ד), וכתב "היחתה איש אש בחיקו" וגו' "כן הבא על אשת איש" וגו' (משלי ו' כ"ז עד כ"ט). "לא תגנוב" כנגד מכת ארבה כתב "בעד החלונות יבואו כגנב" (יואל ב' ט'). "לא תענה" כנגד מכת חושך, אמר הקדוש ברוך הוא: אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת, אל תעידנה. "לא תחמד" כנגד מכת בכורות, שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים' (פסיקתא רבתי, כא). בכך מובן מה המיוחד בעשרת המכות, שהם נתנו ללימוד אמונה שה' ברא ומנהיג את עולמו (ראה ב'הגלות והגאולה', 'מגמת עשר המכות', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), ולכן מובן שזה כנגד המאמרות של בריאת העולם. אולם זה לפי שיטת המדרש, אבל בגמ' נאמר על עשרת המאמרות שזה במה שנאמר בפרשית בראשית "ויאמר", וכן "בראשית" הוא מאמר (ר”ה לב,א), שכך יוצא שהעשרה הם כמו שמביא הגר"א: 'בעשרה מאמרות כו'. ואלו הם: בראשית. ויאמר אלקים יהי אור. ויאמר אלקים יהי רקיע. ויאמר אלקים יקוו. ויאמר אלקים תדשא. יהי מארת. ישרצו המים. תוציא הארץ. נעשה אדם. הנה נתתי. ופרו ורבו הוא ציוי וברכה' (פירוש הגר"א על אבות ה,א). אם כן יוצא שיש שוני ממה שנאמר במדרש כמאמר העשירי, אז איך זה יסתדר בחיבור לעשרת המאמרות? בפשטות אפשר שבמקום המאמר העשירי של "לא טוב היות האדם לבדו" יש את "בראשית”, שזה כנגד לא תחמוד, שהרי הנחש החטיא את חוה ע"י שפיתה אותה שאם תאכל היא תהיה כמו הקב"ה: “כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים ידעי טוב ורע" (בראשית ג,ה), '"כי יודע" - כל אומן שונא את בני אומנתו מן העץ אכל וברא את העולם (ב"ר). "והייתם כאלקים" - יוצרי עולמות' (רש"י). לכן לא תחמוד מתגלה בחומרה בחטא עץ הדעת שנעשה בהקשר לבריאת העולם ע"י הקב"ה. ולא תחמוד קשור למכת בכורות כמו שמובא במדרש. אולי אפשר לומר עוד רמז בהקשר בין המאמרות והמכות (אלא שזה פחות חזק כי הוא לא לפי הסדר, אולם מצד שני יש בו גילוי ישיר של כרמז בין המאמר והמכה): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – כנגד זה מכת כינים, כיון שבהם לא יכלו חרטומי מצרים לשלוט עד שאמרו "ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע א-להים הוא" (שמות ח,טו), שהודו שזה מה', כיון שאינו משהו שאפשר להשתלט עליו דרך הכוחות שבארץ, דרך כשפים ('"אצבע אלקים היא" - מכה זו אינה ע"י כשפים מאת המקום היא' [רש"י; וראה שמו”ר י,ז]), ולכן זה הראה שה' הוא שברא את העולם (שזהו בראשית שהוא יצירת כל המציאות), שלכן שולט על השמים ועל הארץ. "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור" – כנגדו מכת חושך, שלא היה אור. "ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" – כנגדו מכת דם, שהיה הבדל בין מים למים, מים של ישראל היה מים ושל המצרים נהפך לדם. "ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן" – כנגד זה מכת צפרדע שהיא חיה במים וביבשה (ולכן גם נעשה ע"י שעלתה מהיאור לבתים [שמות ז,כח], להדגיש את עניין ההבדל של מים ויבשה, שאצלם שחטאו כעין חוזר מהים ליבשה). "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן" - כנגד זה מכת ברד, שהיא שברה את העצים והכתה את העשבים ("ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר" [שם ט,כה]). "ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים" – כנגד זה מכת שחין, שבגללה לא יכלו החרטומים לתפקד ("ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין" [שם, יא]), כך שזה כעין כנגד המאורות שמשפיעות על עונות השנה שע"פ זה מתפקדים בעולם (מתי לחרוש וכדו') וכן פועלים בעיקר במשך היום (שבלילה יושנים) וכן קובעים ע"פ תאריך זמנים לעסקים וכדו', ולכן בשחין זה ההיפך – שלא תפקדו; בנוסף גם החמה משפיעה על העונות, מתי יבש ומתי לח, שזה מתגלה בשחין שהוא לח ויבש: 'דאמר רבי יהושע בן לוי: שחין שהביא הקב"ה על המצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאמר (שמות ט, י) "ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה"' (ב"ק פ,ב) [אולי לכן גם היה צריך לזרוק פיח כבשן לשמים (שמות ט,ח), כרמז לחושך כעין אבק פיח רב מאוד שמכסה את האור, וכלפי שמים כרמז כלפי המאורות]. "ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים" - כנגדו מכת ארבה שהוא שרץ העוף. "ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן" – כנגדו ערוב שהוא חיות מגוונות. ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ" – כנגד זה מכת בכורות, שזה מיתת האדם (ובפרט שהבכורות הם החשובים והשולטים על השאר [וכן כשלא היה בכור היה מת החשוב שבבית {רש"י; שמות יב,ל}], ובבריאת האדם נאמר על חשיבותו “בצלמתו כדמותנו” ושישלוט בחיות). "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה" – כנגד זה מכת דבר שמתו הבהמות, ואילו כאן נרמז שלא ניתן לאדם הראשון להרוג חיה לאכלה (עד נח): 'השוה להם בהמות וחיות למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם' וכו' (רש"י; בראשית א,כט).