מפירוש רש"ר הירש לתורה – פרשת ויקרא

ויקרא א,ג: אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן-הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ: מה ענין הקורבן ומדוע עליו להיות תמים, ללא מום? רש"ר הירש: "כשם שהכוהנים חייבים להיות ללא מום כדי לגשת למזבח לעבודה, כך גם – ועל אחת כמה וכמה – חייבים להיות הקורבנות שלמים ללא מום, שכן בהקרבתם מתקדם האדם כלפי השכינה ומתקרב אליה ... הקורבן מבטא את טיב יחסינו עם ה', ו'תמימות' היא תנאי עיקרי ליחסים אלה ... ביטול מוחלט אל ה' של כל הווית האדם והיא תמציתו של 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'. תמימות היא חובה הנובעת ישירות מעצם הדרישה הראשונה שנדרש מאתנו 'והייתם לי סגולה', שכן ציווי זה מניח את אבן היסוד לכל ייעודינו".

א,יא: וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ, צָפֹנָה--לִפְנֵי יְהוָה: מה עניין צדדי המזבח? רש"ר הירש: "המזבח הוא אמצעי להגיע אל התכלית הגבוהה יותר שעליה המקדש מלמד ... מקבלים צדדי המזבח  את משמעותם של צדדי המקדש: הצד המערבי מייצג על ידי הארון את התורה, הצד הדרומי מייצג על ידי המנורה את הרוחניות. הצד הצפוני מייצג על ידי השולחן רווחה חומרית. בצד המזרחי היה מקומו של השער אשר בעדו נכנס העם אל המקדש, נמצא שהמזרח מייצג את העם בדרכו למקדש ... צדדים אלה נפגשים בקרנות ... הקרן הדרומית-מערבית מייצגת חיים רוחניים הנובעים מהתורה, הקרן הדרומית-מזרחית מייצגת אומה אשר מקורה הוא בחיים הרוחניים והמכוונת אל התורה, הקרן הצפונית-מזרחית מייצגת רווחה חומרית המתפתחת על ידי כוחות  האומה. הקרן הצפונית-מערבית מייצגת שפע חומרי המוקדש לתורה, ואשר מקורו הוא האומה המרוממת ברוח התורה".

ג,יז: כָּל-חֵלֶב וְכָל-דָּם, לֹא תֹאכֵלוּ: מדוע אין לאכול את החֵלב ואת הדם? רש"ר הירש: "דם וחלב הם שני הקצוות של גוף בעל החיים. כל מהותו של בעל החיים מרוכזת בדם – 'כי הדם הוא הנפש', ואילו החלב הוא התוצר הסופי של חייו האורגניים של בעל החיים ... (חֵלב הוא דם שנהפך לדבר אחר לשם מטרות אנוכיות, ואילו החָלב הוא דם שנהפך לדבר אחר לשם מטרות חסד) ... דווקא בגלל שחלב ודם בקורבנות מייצגים באופן סמלי בחינות באדם, אסור שייקלטו באדם בפועל, פן יעלה על לבנו הרעיון המשובש שטבע האדם וטבע בעלי החיים שווים הם".

ה,ה: וְהִתְוַדָּה--אֲשֶׁר חָטָא, עָלֶיהָ: מהי מצוות הווידוי? רש"ר הירש: "וידוי נוהג בכל חטאת, אשם ועולה, והוא נאמר בשעת סמיכה. התוודות זו רחוקה מאד מהמושג הלא-יהודי של 'וידוי בפני הכומר', שכן כל עצמה של ההתוודות היא הודאת האדם לעצמו. המתוודה בפני אחרים על חטאים שבין אדם למקום נקרא עז פנים, שכן חטאים אלה הם בין האדם לבין ה', ויש לגלותם בפני ה' לבדו. השב על חטאים אלה באמת – ייבוש מהם בסתר לבו, ולא יציג אותם לעין כל".

ה,טו: וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן-הַצֹּאן, בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף-שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל-הַקֹּדֶשׁ—לְאָשָׁם: מהי מילת 'בְּעֶרְכְּךָ'? רש"ר הירש: "כינוי השם בלשון נוכח: הערכתך, היינו הערכת השווי של האומה, הווי אומר שוויו של החפץ לפי השומה הלאומית. הערכה זו נעשית על ידי נציגי האומה – הכוהנים, לצורך מטרות לאומיות".

שבת שלום, שבת של סגולה, קדושה, וידוי עצמי וערך לאומי, ונזכור למחות את זכר עמלקי ימינו ולשחרר את כל החטופים, אורן.