"ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך" (שמות י,כא). 'מהו "שלח חשך ויחשיך"? למה הדבר דומה לאדון שסרח עליו עבדו, אמר לאחד: לך והכהו חמישים מגלבין. הלך והכהו מאה, והוסיף לו משלו. כך הקדוש ברוך הוא יתעלה שלח חשך על המצריים והוסיף החשך משלו, הוי "שלח חשך ויחשיך". "וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ" כמה היה אותו חשך? רבותינו אמרו: עבה כדינר היה, שנאמר "וימש חשך" שהיה בו ממש' (שמו"ר יד,א). 'עבה כדינר. נרגש במשמוש היד; ודמיון הדינר צ"ע' (מהרז"ו). 'עבה כדינר - זהו שיעור ממשות (וע' חולין נ"ה:) בטחול אם נשתייר בו כדינר זהב הוי שיעורו, ובשלהי חגיגה במזבח הזהב שהיה בו כעובי דינר זהב' (חידושי הרד"ל [וכן מובא בשאר המפרשים]). אולי אפשר שנאמר דינר כיון שזה מרמז על עובי מזבח הזהב, שזה כרמז שבמזבח הזהב מקטירים קטורת, ועל הקטורת נאמר שהיא עוצרת מגפה (שבת פט,א. רש"י; במדבר יז,יא). שכך זה רמז שהחושך בא על המצרים בעובי ממשי כדי שלא יוכלו לזוז ממקומם, וכך לא יצאו ויבחינו שבנ"י מקברים מתים, שאם יצאו יכולים המצרים לחוש שיש תזוזה רבה ובכי וכך ישימו לב שמתו (כיון שמתו רבים מאוד כך שהיתה תנועה רבה): 'ד"א: "וחמושים עלו" - אחד מחמשה. ויש אומרים: אחד מחמשים. ויש אומרים: אחד מחמש מאות. רבי נהוראי אומר: העבודה! לא אחד מחמש מאות עלו, שנאמר (יחזקאל טז) "רבבה כצמח השדה נתתיך" וכתיב (שמות א) "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו", שהיתה האשה יולדת ששה בכרס אחד, ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו? העבודה! לא אחד מחמש מאות עלו, אלא שמתו הרבה מישראל במצרים. ואימתי מתו? - בשלשת ימי אפלה, שנאמר (שמות י) "לא ראו איש את אחיו", שהיו קוברים מתיהם, והודו ושבחו להקב"ה שלא ראו אויביהם וששו במפלתם' (מכילתא; שמות יג,יח). לכן כרמז לכך דימו את עובי החושך לדינר שמרמז על מזבח הקטורת, כרמז שיש קשר למיתה רבה (כעין מגפה) של הרשעים; שהקטורת מכפרת וכך מפסיקה את המיתה, אבל אותם רשעים לא ראוי שיכפר להם, ולכן אצלם זה שהקטורת גם ממיתה (כמו בבני אהרן ובעדת קורח), שזהו שמתו רבים. אולי גם דימו בדינר כרמז לכסף, שזה הסיבה שלכן אותם רשעים לא רצו לצאת, שלכן מתו, ובשל כך באה מכת חושך: 'חשך למה הביא עליהן? יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות; לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת. אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצריים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן. לפיכך הביא על המצריים את החשך שלושה ימים כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם, ויהיו משבחין להקדוש ברוך הוא על כך' (שמו"ר יד,ג). [וזה גם מרמז על מזבח הקטורת, כרמז לקורבנות – שיש בזה נתינת שבח לה']. בנוסף, נאמר על קשר בין מכת חושך לשאילת ממון מצרים: 'ובשלושת ימי אפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים והשאילום; שהיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו רואין בהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות. אם היו אומרים: אין לנו להשאיל לכם, היו ישראל אומרים להן: הרי הוא במקום פלוני. באותה שעה היו המצריים אומרים: אם היו אלו רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותן בימי החשך ולא היינו מרגישין, שהרי ראו אותן כבר, אחר שלא נגעו חוץ מדעתנו כמו כן לא יחזיקו; והיו משאילין להן, לקיים מה שנאמר (בראשית טו, יד) "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"' (שם). לכן דימו זאת לעובי דינר, שמכח העובי של החושך לא יכלו מצרים לזוז, וכך יכלו ישראל ללכת בלי בעיות בבתי מצרים כיון שהם לא היו מרגישים, כי לא יכלו לזוז ממקומם, וכך זכו לממון, ולכן דימו לדינר. נראה שמה שדימו דווקא לדינר זה כרמז 'די-נר' – 'די נר', שנעשה חושך שלא ראו כלום גם אם היו נרות דולקים, וזהו כעין שנאמר די להארת הנר. וכן ע"י החושך יכלו לקבל את ממון מצרים, שבלקיחתו קיימו מצוות עשה ול"ת של "ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת" וגו' (שמות ג,כא-כב) [ונרמז בפס' שזה קשור לחן העם, שכך ישאילו להם, שזה קשור למכת חושך – שכך ניתן חן העם בעיני מצרים כמו שהובא במדרש, ונאמר "משכנתה ומגרת ביתה", כרמז שנכנסו לבתי שכיניהם בחושך]; שזהו רמז בדינר – 'יד נר' שזהו דבר הגורם למצווה, שזהו היד לנר, זהו הגורם (כעין יד הפועלת) ל"נר מצוה" (משלי ו,כג). או 'דינר' כרמז שזה מכה על השעבוד ששעבדו את ישראל, שזהו 'דן ר"י', שה' דן אותם על הגלות שהיתה ר"י שנים. אולי אפשר שרמזו בדינר, שהכוונה לדינר כסף שהוא נקרא זוז, כרמז שהמצרים לא יכלו לזוז ממקומם בשל עובי החושך. אולי נרמז במטבע כרמז למשל שחז"ל הביאו על העבד שסרח, שכך המצרים היו כעין עבדים שלכן כשלוקים ראוי שילקו בתוספת, כמו שראוי ללא ספק להעניש עבד שסרח (וזהו כתחילת המדרש: '"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם" הדא הוא דכתיב (תהלים קה, כח) "שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו". רבותינו אמרו: על שלא קבלו במרות דברו של הקדוש ברוך הוא עליהם. דבר אחר: אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: המצריים ראויין ללקות בחשך, מיד הסכימו כולן כאחת ולא המרו' [שמו"ר יד,א], שהמצרים לא קיבלו מרות ה' ולכן ראויים ללקות, וזה כ"ך ברור וחזק שמיד כל מלאכים הסכימו), בשל חומרת מעשיו, כך גם ראוי לתוספת הכאה על שסרח (כיון שזה כ"ך חמור), וכך הוכו המצרים בחושך על חושך (כמו שאומר המדרש); לכן נרמז במטבע כרמז שהמצרים היו כעבדים – שהעבד הוא רכוש ממוני של בעליו, ולכן נרמז במטבע כרמז לגילויים כדרגת עבדים. אולי גם רמזו בדינר, שבא לרמז שהיה במכה חושך כפול (כמו שאומר המדרש), שזה נרמז בעובי של הדינר, שיש דינר כסף ויש של זהב, וההבדל ביניהם בעובי זה כפול: 'ואומר ר"ת: דדינר של זהב עב כפלים משל כסף' (זבחים קטז,ב; תוס' ד"ה 'גבה').