פרשת  בראשית  -  כוח הדיבור  עד היכן?

מאת: אהובה קליין.

פרשת בראשית היא הראשונה הפותחת את חומש בראשית - הראשון   מתוך  חמישה חומשי התורה.

ספר זה – נקרא גם בשם ספר הישר - על שם אבותינו: אברהם יצחק ויעקב שנקראו: ישרים כמו שכתוב: "תמות נפשי מות ישרים" ומדוע אפילו בלעם קרא לאבותינו בשם ישרים כפי שמתבטא בשירת "האזינו"- "הצור תמים  פועלו... צדיק וישר הוא" ?

התשובה , כי התורה באה לתת צידוק הדין של ה' על חורבן בית שני, לפי שבאותה  תקופה היו הרבה צדיקים וגדולי תורה, אך לא היו ישרים, הם  פעלו מתוך שנאת חינם ודבר זה אינו נסבל אצל הקב"ה, השואף לאהבת חינם בין הבריות , לכן נחרב המקדש  השני.

לעומתם אבותינו: אברהם, יצחק ויעקב היו ישרים בנוסף על היותם אוהבי ה' וגם צדיקים, הם היו אוהבי בריות והתייחסו אליהם בכבוד כולל אל עובדי אלילים גויים ואומות העולם, כדוגמת: אברהם אבינו שהתפלל על אנשי סדום ועמורה ,למרות שלא אהב את התנהגותם ומעשיהם, לכן נקרא  ספר בראשית שהוא ספר הבריאה - ספר הישר  משום מעשה אבותינו [על פי העמק דבר]

בתחילת הפרשה אנו קוראים על סדר בריאת העולם כפי שכתוב:

" בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל־פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי ־ אוֹר.  וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר, כִּי ־ טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי ־ עֶרֶב וַיְהִי ־ בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.  וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת ־ הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי ־ כֵן.  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי ־ עֶרֶב וַיְהִי ־ בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי" [בראשית, א', א'- ח'].

בהמשך אחד הנושאים בפרשה: רצח  הבל על ידי קין. כנאמר:  "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ". [בראשית ד', ח']

בהפטרה אנו קוראים מתוך ספר ישעיהו את דברי הנביא,

להלן קטע מדבריו: "כֹּה אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.  אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם--לְאוֹר גּוֹיִם.  לִפְקֹחַ, עֵינַיִם עִוְרוֹת; לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ. אֲנִי יְהוָה, הוּא שְׁמִי; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים.  הָרִאשֹׁנוֹת, הִנֵּה בָאוּ; וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד, בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם".

 [ישעיהו מ"ב, ה'- י']

השאלות הן:

א] מאין לומדים כי ישנה חשיבות גדולה לכוח הדיבור?

ב] מה אמר קין להבל בהיותם בשדה?

ג] מאין כי רק אלוקים יכול להוציא אסיר לחופשי?

תשובות.

החשיבות הגדולה של כוח הדיבור אצל האדם.

במסכת אבות נאמר: "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת! אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים,

שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת;

וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים,

שֶׁמְּקַייְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת"

רש"י שואל: העולם היה יכול להיברא במאמר אחד-? והכוונה שה' ברא את העולם באמצעות הדיבור ומדוע נברא בעשרה מאמרות?

תשובתו: בתחילת הפרשה נאמר תשע פעמים: " וַיֹּאמֶר" ואילו המילה :"בראשית: גם נחשבת –למאמר, לפי שנאמר:

"בִּדְבַר יְהוָה, שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"[תהלים ל"ג, ו'] ה' ברא את כל הבריאה בדיבור, מכאן שהרשעים מאבדים את העולם  הזה שנברא בעשרה מאמרות - על ידי רוע מעשיהם ומידת הדין עתידה  להיפרע מהם ואילו הצדיקים יקבלו שכר טוב על מעשיהם הטובים בעולם – שנברא בעשרה מאמרות.

מכאן נלמד - כי אדם חייב לחסום את פיו שמא יעסוק בלשון הרע – או בקללות והעלבות את הזולת-ומהדיבור השלילי מגיעים ,חלילה למעשים נוראים!

הדיבור של קין והשפעתו הרעה על מעשיו.

ציורי תנ"ך/ ה' פונה אל קין/ ציירה: אהובה קליין (Cׁׁ)

[שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

נאמר: "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה"

אך לא כתוב מה אמר קין להבל?

רש"י עונה: נכנס אתו בדברי ריב כהכנה להריגתו.

האגדה מספרת: ביום ארבע עשר בניסן, אמר האדם הראשון : בליל זה עתידים ישראל להקריב קורבנות פסחים בבית המקדש בירושלים ויגרמו שמחה לה', לכן בניי: הקריבו גם אתם לה' קורבנות כדי שתהיו מקובלים לפניו.

הם חיפשו ומצאו ללכת אל הר המוריה. מקום שם עתידה להיבנות ירושלים ושם עתיד לעמוד המזבח בבית הבחירה.

הבל הביא ממיטב בכורות צאנו ואילו קין ערך תחילה משתה לעצמו ומהשארית של הסעודה הביא- שיבולים שנקלו על זרע פשתן- שהם פסולת ,בזמן שה' קיבל את מנחת הבל- את מנחת קין  ה' לא קיבל.

הדבר גרם לקין לקנאה – ניגש אל הבל ועמר לו: "הבה נחלק בינינו את העולם" מאחר והייתה הסכמה מצד הבל, לקח קין את האדמה לעובדה. ולהבל נתן את כל הצאן והבקר, אך הזהירו שלא ייגש לשטח שלו, קין עבד את האדמה והבל היה רועה את הצאן בשדה. התחיל קין לריב עם הבל ואמר לו: "ברח אחי עוף אל השמים  כי אין לך ולצאן מקום על  הארץ. אדמה זו שעתה עומד עליה עם הצאן - שייכת  לי !

ומי  נתן לך רשות וגם לצאנך לדרוך עליה והצמר שאתה לובש   שייך לי! הסר את בגד הצמר מעליך. וכך הריב הלך והתחזק עד שהבל ברח  וקין רדף אחריו,,, לבסוף קין רצח את הבל.

ניתן לראות- כי הכול החל  בדיבור ומשם זה הגיע לרצח!

על זה נאמר: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁו"ֹ.[משלי, כ"א, כ"ג]

רק אלוקים יכול להוציא את האסירים לחופשי.

על פי הפרשה אנחנו לומדים  כי רק הקב"ה שברא את כל העולם הוא שולט על  כל הבריאה -על פני  כל תבל, על היום ועל הלילה ועל כל פרט ופרט ,אפילו הקטן ביותר שלא נראה לעין האדם.

לכן אומר ישעיהו הנביא:

"כֹּה אָמַר הָאֵל יְהוָה, בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ". 

בהמשך הוא אומר: "לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ"

מכאן המסקנה: כי גם את האסיר ה' מוציא לחופשי  מבית האסורים- ואילו השופט עושה את רצון ה' בלבד!

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי גם החטופים שהשתחררו לאחרונה מהמנהרות - הדבר נעשה בשליטת אלוקים בלבד. ועל ידי שליחי ה'.. ולא בגלל ההפגנות בכבישים ושנאת חינם. ולא בעבור מילות גנאי ואיומים.

ההוכחה: בברכות השחר אנו מברכים: "ברוך אתה .ה'  ..מתיר אסורים",

יפים וחשובים דברי דוד המלך:" לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ".

בנוגע לכוח הדיבור – על פי חז"ל: חייב אדם לחשוב מה ברצונו להגיד- כי "ברית כרותה לשפתיים" המילים כה עוצמתיות -ההוכחה  שה' ברא את  העולם בעשרה מאמרות!