"ויען עפרון את אברהם לאמר לו. אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קברו. וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר" (בראשית כג,יד-טז). '"וישקל אברהם לעפרן" - חסר וי"ו לפי שאמר הרבה ואפי' מעט לא עשה. שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין, שנאמר "עובר לסוחר" שמתקבלים בשקל בכל מקום, ויש מקום ששקליהן גדולים שהן קנטרין' וכו' (רש"י). מקורו של רש"י במדרש: '"לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה" וְגוֹ'". "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף". א"ר חנינא: כל שקלים האמורים בתורה – סלעים, ובנביאים – ליטרין, בכתובים – קנטרין. ר' יודן אמר: חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין, הה"ד (משלי כח, כב): "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ". "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עַיִן", זה עפרון, שהכניס עין רע בממונו של צדיק. "וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ", שחסרתו התורה וא"ו. הדא הוא דכתיב "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן", עפרן כתיב חסר וא"ו' (ב"ר נח,ז). שמעתי שמביאים בשם הגר"א (שהביא הרב שבתאי יודולוביץ זצ"ל) [לא מצאתי איפה זה מובא בגר"א] שהקשה מה אכפת לעפרון שנחסר בשמו האות ו'? הרי מבחינתו העיקר הוא שקיבל את כספו? ותירץ שאברהם קיבל מאבימלך אלף שקלים ("ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת" [בראשית כ,טז]), ואברהם לא רצה להנות מממון זה, ולכן חשב להביא את כל זה לעפרון; אולם כיון שעפרון רצה ארבע מאות שקלים, אז נתן לו, וכך הפסיד עפרון שש מאות שקלים, וזה נרמז בחסרון האות ו' בשמו. אולי אפשר שזה רמוז במדרש, שאמנם דרש את הפס' "וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ" על שנחסר האות ו' בשמו, אולם פשט הפס' כוונתו שנחסר ממונו ('נבהל. הבהול להרבות הון בוודאי הוא רע עין, כי ירע עינו לתת צדקה מהונו, ולא יתן לב לדעת שבעבור מניעת הצדקה יבוא חסרון בעשרו' [מצודות; משלי כח,כב]), ממילא עומק המדרש שעומד על הפס' הזה בא לרמז שנחסר ממנו האות ו' אבל זה גם רומז (כפשט) שנחסר ממנו מעושרו, שזהו שהפסיד ו' מאות שקלים. אולי גם בעומק יותר, עצם חסרון האות ו' מרמזת על חסרון בממון, שנחסר ברכת ה', כמו שמביא העץ יוסף על המדרש: 'שחסרתו התורה וי"ו. להיות עולה בגימטריא "רע עין" שבזה נתגלה קלונו לדורות. או על פי הנודע שאות הוי"ו משם הקדוש הוא מקור הברכה, ולזה חסרתו התורה וי"ו להורות שעי"ז נחסר ממנו ג"כ ברכת ה' (נזה"ק)' (עץ יוסף). ממילא זה מרמז שנחסרה ממנו הברכה, ולכן הפסיד ממון רב, וכל זה נרמז באות ו' גם כרמז שאצלו זה התגלה בהפסד של שש מאות שקלים. החסרון באות ו' הובא בחלק של העברת הכסף: “וישקל אברהם לעפרן את הכסף", לכאורה כיון שהחסרון באות ו' בא לרמז על שעפרון היה נבהל לממון ולכן נחסר בשמו האות ו', אז לכאורה היה ראוי שזה יתחסר במילים שקודם, כשנאמר שעפרון היה עין רע, שזהו כשאמר לאברהם שיתן לו את הממון, כך שהיה ראוי שיכתב בחסרון במילים: “ויען עפרון את אברהם לאמר לו", שאז מודגש בדבריו שנבעו מצרות עין; או במילים "וישמע אברהם אל עפרון", שבדברי עפרון נשמע רעות עינו, ולכן במילים ששמע אברהם בקולו של עפרון גם ירמז שגם נשמע מדבריו רעות עינו (שאברהם שמע בדברי עפרון את כוונותיו, כמו שפרש הרשב"ם: '"וישמע אברהם" – לחכימא ברמיזא', ממילא היה ראוי שירמז כאן שגם נשמע מדבריו רעות עינו ולכן נחסרה האות)? בפשטות גם אם רעה עינו, כל זמן שלא פעל במעשה זה פחות חמור, ולכן דווקא כשלקח את הכסף, שעשה מעשה, אז נאמר חסרונו. אולם אפשר שהתורה בכוונה רשמה כך, בשקילת הכסף, כדי לרמז שיש גם חסרון ו' בשקילה עצמה, שקיבל ארבע מאות במקום אלף. אולי אפשר שאברהם שמר את הכסף דווקא לקבורת שרה כיון שראה בזה כעין קללת אבימלך, ולכן בא לכפר בכעין קיום הקללה. שמובא בחז"ל: 'ואמר רבי יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר (בראשית כ, טז) "הנה הוא לך כסות עינים". אמר לה: הואיל וכסית ממני ולא גילית שהוא אישך וגרמת אלי הצער הזה, יהי רצון שיהו לך בני כסויי עינים; ונתקיים בזרעה, דכתיב (בראשית כז, א) "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות"' (ב"ק צג,א). שאמנם כאן זה קללה על זרעה, אולם אולי הבין אברהם שגם חל קללה עליה (שהרי הוא אומר "לך"), וקישר זאת לקבורתה, שזה כעין נרמז בכיסוי עיניים, עצימת עיניים במיתה. וזה קשור גם לזרעה (כמו שהתקיים ביצחק), ואחת מהסיבות שיצחק התעוור זה בשל העקידה (ב"ר סה,י), ומיתת שרה קשורה לעקידה (ב"ר נח,ה; רש"י כג,ב) [וניסיון הלקיחה לאבימלך היה אחד מהניסיונות לקראת הניסיון הגדול של העקידה, כעין הכנה לקראתו, כך שכעין יש קשר ביניהם] (ושרה מתה כששמע שכמעט נשחט וניצל, שזהו כעין באבימלך שכמעט בא עליה וניצל). לכן ראה אברהם קשר בין מיתת שרה לקללת אבימלך, ולכן בא כעין לכפר מהקללה ע"י נתינת הכסף שבא עם הקללה לקבורתה (שלא ימשך עוד רעות מהקללה). והנה אבימלך נתן את הכסף ואמר שזהו כסות עינים, שבפשטות זה להוכחה שהוא לא בא עליה ('"לכל אשר אתך" – יכסו עיניהם שלא יקילוך; שאלו השיבותיך ריקנית יש להם לומר לאחר שנתעלל בה החזירה, עכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון ולפייסך יודעים יהיו שעל כרחי השיבותיך וע"י נס' [רש"י; בראשית כ,טז]), וממילא בהמשך כשילדה את יצחק מוכח שזה מאברהם ולא מאבימלך, שיצחק הוא ממשיך זרע אברהם והוא מאבות בנ"י, לכן גם התגלה בקבורת שרה ששילם אברהם בפועל ארבע מאות שקל כנגד בנ"י, שקנה מקום לששים ריבוא כנגד בנ"י (כידוע בשם הגר"א), שזה כנגד דברי אבימלך שזה כסות עינים. (וכן אברהם קנה את השדה לעיני כל אנשי חת, שלא יוכלו להתווכח אח"כ [וכן מערת המכפלה היא אחת משלושת המקומות שלא יכולים לומר גזולים הם בידנו, שמוכח שהם שלנו כיון שנקנו (ב"ר עט,ז)], וזהו כעין דברי אבימלך שהביא את הכסף ואמר על כך שלא יוכלו להתווכח אתה, אלא יהיה לה הוכחה לעיני כל: "הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת"). אולי כרמז שעפרון אומר: “ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך", כעין ניבא ולא ידע מה ניבא, שהארבע מאות זה רק בינו לבינו, שאין גילוי של אבימלך, שנתן אלף שקלים שלכן בגלל זה רצה אברהם לתת לעפרון אלף שקלים.