"התומם" החומרי - מול ה"תם" הרוחני.

---------------------------------------------------------.

יצחק ורבקה שונים היו באופיים. 

ודומה ש,בניהם יצאו כאילו בהעתק של דמות תבניתם.

 יצחק אפוף טראומה מהעקדה . הצד הפולחני - רוחני הרתיע אותו כדי דימוי האלוקות ל"פחד"

 ["פחד יצחק"] .

רבקה מנגד כל כולה רוחניות .

 וכך הביאו לעולם בדמות תבניתם :"תאומים".

 אך בדרכה התורה  לשה ביטוי זה  בכיוון שאליו ביקשה התורה להוביל ולחדד לדורות עולם.

 לא היו הם תאומים שווים, היה אחד שיצא מושלם חומרית  "אדמוני" - כמין אדם מגודל כבר בלידתו . ולכן הביטוי המעוקר של "תומם"  המרמז על יחיד,מיוחס למעשה אך לו לעשיו.

["שעיר" שגם שערותיו כיסו על היותו "אדם"]

 "תומם" - לא בכדי חסר האות "א" של אלוהים והאות "י" של שם הוויה.

 שעשיו יצא כבר מלידתו מושלם בחומריות אך נטול פוטנציאל של רוחניות שלמה ותמה.

 אז נולדו ה"תומם" כאמור - עשיו -  מנגד ה"תם" - יעקב.

 יעקב כבר מלידתו ,ביקש לאחוז לאמץ מעשיו אך את העקב את השולי שבחומריותו של עשיו.

 

וכך גדלו הנערים להיותם "אנשים".

 האחד כל מהותו פיזית  וחומרית בבחינת : איש ציד ואיש שדה . והשני איש תם השלם ברוחניות פוטנציאלית  להיותו יושב אוהלים : ספון על אוהל של משפחה - וגם אוהל של תלמוד.

 עשיו כאמור שנולד שלם בחומריות זכה כבר בשלב זה בכינוי : "אדום". [שיבוש מסויים של :"אדם"]

 יעקב ימתין מעט להתחכך באלוהים ובנפלאותיו עלי אדמות להקרא בכינוי הייעודי והחזוני :

 המבטא את כל הרוחניות שבעולם לאמור  : "ישראל".

 על רקע התמונה המשורטטת לעיל , ברור עתה שיצחק שהיה מנותק מרוח נבואה.

 אהב הוא את עשיו...ה"תומם"  כאמור.

שהיה כאמור מושלם בחומריות .מושלם גם כאיש ציד וגם כאיש שדה.

 [ משל מגיש ארוחות מושלמות גם של איש ציד - בשר.

 וגם ירקות של איש שדה. ] 

 מנגד רבקה  שזכתה לרוח נבואה ותמונת העתיד ברורה הייתה לה יותר, אהבה את יעקב התם.

 איש כאמור של שלמות פוטנציאלית רוחנית גם משפחה וגם תלמוד. איש הראוי לשאת את החזון והייעוד.

והיה אם יש מי הקורא את אלה הדברים .

והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת, 

אנא חמישה לצדקה.

 כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.

[שגם אין ה"משפט" - דברי התורה, נטמע - ללא הצדקה]

 והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם .

משה אהרון .