יסודות האמונה בעשר המכות
יסודות
האמונה בעשר המכות
עשר המכות שהיכה הקב"ה על המצרים אינן מהוות רק רצף של
עונשים כואבים שנועדו לשבור את רוחו של פרעה ולהוציא את בני ישראל לחופשי. בעומק
הדברים, כפי שמבאר ה'כלי יקר', המכות היוו מערכת שיעורים מופלאה באמונה. המטרה לא
היתה רק "שלח את עמי", אלא כפי שמעידה התורה שוב ושוב: "למען
תדע", "בעבור תדע". פרעה, בשיא גאוותו, נקט בקו מתריס. הוא העיז
לומר דברים בוטים כדוגמת: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע
בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל" (ה, ב).
שלוש המערכות כנגד שלוש הכפירות
ה'כלי יקר' מאמץ את חלוקתו הידועה של רבי יהודה בהגדה של פסח,
שמחלק את עשר המכות לשלוש קבוצות: דצ"ך, עד"ש, באח"ב. לשיטת
ה'כלי יקר' החלוקה אינה שרירותית, אלא בעלת משמעות אמונית עמוקה, המבוססת על דברי האברבנאל.
הוא מסביר שפרעה חלק על שלושה יסודות מרכזיים באמונה, וכל סדרת מכות באה להוכיח
יסוד אחד מתוכם. לשיטתו המכות באו לפרק את תפיסת עולמו הכפרנית שלב אחר שלב.
א.
סדרה א': דצ"ך (דם, צפרדע,
כינים) - אימות מציאות השם
כשהגיע משה רבנו לראשונה לארמון, ענה
לו פרעה ביהירות: "לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'" (ה, ב). בדברים אלו הביע פרעה
את כפירתו בעצם המציאות של בורא לעולם. בסדרה הראשונה, מכה הקב"ה תחילה ביאור,
שהיה אלוהי המצרים, כפי שאמר פרעה: "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל
כט, ג). וכך מוכיח הקב"ה במכת דם שהוא אדון על הטבע.
במכת צפרדע, הצפרדעים שורצות מן
היאור ומקדשות שם שמים במסירות נפשן (כפי שלמדו מכך חנניה, מישאל ועזריה), ומעידות
על בוראן. "שיא השבירה" בסדרה זו מגיע במכה השלישית, מכת כינים. שם
אפילו החרטומים נאלצים להודות בפה מלא: "וַיֹּאמְרוּ
הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא" (ח, טו). בכך
נשברה טענתו הראשונה של פרעה, ונאלץ להודות שיש אלוקים.
ב.
סדרה ב': עד"ש (ערוב, דבר,
שחין) - אימות ההשגחה הפרטית
גם לאחר שפרעה הודה שיש אלוקים, הוא
נותר בכפירתו, והפעם בטענה אחרת: הוא הסכים שיתכן שיש בורא, אך הוא נעלה מידי מכדי
להתערב בענייני העולם השפל. לשיטתו, הקב"ה אולי משגיח על הכלל, אך לא על הפרט.
סדרת עד"ש באה לנפץ תיאוריה זו. במכת ערוב שפותחת את הסדרה השניה אמר
הקב"ה למשה: "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא
אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב"
(ח, יח). מדוע? מה מטרת מכה זו? "לְמַעַן
תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ". הוכחה
חותכת, המכה אינה מקרית או סטטיסטית. היא פוגעת במצרי ופוסחת על היהודי שעומד
לידו. ההבחנה המדויקת בין מקנה ישראל למקנה מצרים במכת דבר, והעובדה שהשחין פגע
בחרטומים תחילה כעונש אישי על החטא, הבהירו לפרעה שהקב"ה משגיח על כל פרט
ופרט ובוחן כליות ולב. בסדרה זו הוכיח הקב"ה
את ה"השגחה בקרב הארץ".
ג.
סדרה ג': באח"ב (ברד, ארבה,
חושך, בכורות) - אימות היכולת המוחלטת והאחדות
בסדרה האחרונה, מגיע המאבק לשיאו מול
ה"קליפה" הקשה ביותר של מצרים: האמונה בכוחות הטבע העצמאיים. הטענה
האחרונה של פרעה היתה שיש [חלילה כמובן] "שתי רשויות". המצרים סגדו לשמש ולמזלות, וראו בהם כוחות שאינם ניתנים
לשינוי. בשלב זה פרעה כבר לא הכחיש את קיומו של הקב"ה,
אך הוא טען שאינו הכוח היחיד. הוא האמין שיש "רשות" נוספת, כוחות הטבע -
השמש או המזלות, שלהם יש ממשלה עצמאית וחוקיות משלהם שגם הקב"ה, כביכול, אינו
משנה, (שלא לומר שאינו יכול לבטלם).
סדרת באח"ב באה להוכיח שהקב"ה
הוא השליט היחיד, וכל צבא השמים אינם אלא כחומר ביד היוצר. אודות השינוי שחוללה
מצינו בנוסח ההתראה לפרעה. הקב"ה אמר למשה להתרות באזני פרעה, ובשונה מהעבר
לומר בזו הלשון: "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: שַׁלַּח אֶת עַמִּי
וְיַעַבְדֻנִי. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל
לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל
הָאָרֶץ... וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ
אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ" (ט, יג- טו).
ה'כלי יקר' מבאר שמכות אלו נועדו
להשבית ולהחשיך את גאוות מצרים, השמש והמזלות: במכת ברד לא הוריד הקב"ה רק אבני
אלגביש, אלא כיסה את הרקיע והסתיר את השמש באמצעות עננים כבדים, מקור חיותם של
עובדי האלילים. במכת ארבה כתוב בפרשת בא: "וַיְכַס אֶת עֵין כָּל
הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ" (י, טו). חז"ל אומרים במדרש ש'עין הארץ' זו
השמש, המאירה לכל יושבי תבל. הארבה ביטל את שליטת המאור העליון של המצרים. במכת
חושך הגיעה הוכחה זו לשיאה, כשהשמש נעלמה כליל למשך שלושה ימים (ולדעה אחרת
ששה ימים) והמצרים נותרו באפלה מוחלטת, חסרי אונים.
המכה האחרונה והמסר לדורות
המכה האחרונה, בכורות התרחשה בחצות הלילה, זמן שבו השמש נמצאת
בנקודה המרוחקת ביותר, בחודש ניסן, שבו שולט "מזל טלה", ראש וראשון לכל
המזלות. המצרים סגדו לטלה (ששימש את בני ישראל לקיום מצוות קרבן פסח), לצד הריגת
הבכורות דווקא בזמן זה היתה הכנעה סופית של המזל. הקב"ה הוכיח שהוא מעל למזל
ומעל לטבע. בכך הוכח כי ה' הוא יחיד ומיוחד, ומקור כל הכוחות כולם.
ה'כלי יקר' מסיים בהבהרה שהמכות לא היו אירועים חריגים בלבד, אלא
גילוי של האמת הפנימית של העולם. פרעה ביקש ליצור הפרדה בין הקב"ה לטבע, אך
המכות הוכיחו ש"הטבע" אינו אלא לבוש לרצון ה'. היה זה "שיעור"
מיוחד של שלוש אבני היסוד: מציאות ה', השגחתו הפרטית על כל אחד מאיתנו, ויכולתו
המוחלטת לשנות את הטבע כרצונו בכל עת ובכל שעה.
הכותב: הרב חגי ולוסקי – מרצה
ומחבר סדרת הספרים 'תורתך שאלתי' על התורה, רב המכר 'כי ישאלך' – על
הגדה של פסח, 'מה שאלתך' – על מגילת אסתר. לתגובות – [email protected]
מחפשים רעיונות נפלאים לפרשת וארא, שיעשירו את שולחן השבת?
אספנו עבורכם תכנים מרתקים, בקישור https://did.li/XhJx5
רוצים דברי תורה ערוכים לסעודת שבת?
בגליון 'תורתך שאלתי' לפרשת וארא תמצאו, בקישור
https://shaalti.co.il/?p=16284
מעוניינים לקבל מידי יום רעיונות יפים לפרשת השבוע?
שלחו את המילה 'רעיון' למייל [email protected]
