התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת ואתחנן

ד,כט: ובקשתם משם את ה' אלוהיך, ומצאת: ש: מדוע דווקא 'ומצאת' (בלשון יחיד) ולא 'ומצאתם' (בלשון רבים, כמו כל הקטע, פסוקים כה-כח)? ת:  כל הקטע מפסוק כט ועד מ' הוא בלשון יחיד ללמדנו כי לכל אחד ואחד ניתנת ההזדמנות לחשבון אישי וישיר עם ה', ואילו כל הקטע הקודם (פסוקים כה-כח) הוא בלשון רבים (הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ; פסוק כ"ו), ללמדנו כי התורה ניתנה לכל העם כציבור. כל אדם קבל בצלמו את היכולת להבין ולעבוד את ה' ולציית לחוקיו ולמשפטיו כפי הבנתו והשגתו, ואם עשה זאת או לא – הכול נחשב לו כחשבון אישי שלו עם ה', בלי קשר מה הציבור קיים מחוקי התורה.

[1]  ד,מא: אז יבדיל משה שלוש ערים: ש: מדוע דווקא 'יבדיל' (בלשון עתיד) ולא 'הבדיל' (בלשון עבר)? ת: משה התנה את הבדלת הערים בשמירת החוקים והמצוות לכשייכנסו לארץ (וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה; פסוק מ'), וכיוון שהוא עצמו אינו עתיד להיכנס לארץ, משה הבדיל כבר עכשיו את שלוש הערים שבעבר הירדן המזרחי, והבדלה זאת תיכנס לתוקף בעתיד, לכשישמרו את החוקים בעת ישיבתם על האדמה, ולכן דווקא בלשון עתיד, 'יבדיל'.

[1]  ה,כג: ואַתְּ תדבר אלינו: ש: מדוע דווקא 'ואַתְּ' ולא 'ואַתָּה'? ת: צורת 'ואַתְּ' בלשון זכר מופיעה בתורה רק עוד פעם אחת: וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי (במדבר יא,טו). נראה לי ששימוש בצורה זאת שמור רק למקרים של קשר ישיר בין אדם לה', מעין כבוד מיוחד של אדם לה', הפונה אליו בלשון נקבה, כאילו אומר 'מרוב קדושתך איני מסוגל להסתכל עליך, ואיני רואה אם אתה זכר או נקבה'.