"וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי.."

(שמות לב, כו)

ה"חפץ חיים" זצ"ל, כאשר אחד מתלמידיו בא להיפרד ממנו, רצה ה"חפץ חיים" להותיר בו מטען שידרבן אותו לכל ימי חייו, החזיק בידו של הבחור, ושאל אותו: האם אתה כהן או ישראל?

הבחור השיב: אני ישראל.

שאל אותו ה"חפץ חיים": מדוע אינך כהן?

ענה הבחור: מפני שאבי אינו כהן.

אמר לו הרב: אני כהן! וכשיבוא המשיח ויבנה בית המקדש, נעלה כולנו לירושלים, כולנו נרצה להיכנס לבית המקדש, אבל בשעריו יעמדו שומרים, ויבדקו את הנכנסים. לי יתנו להיכנס עם יתר אחיי הכוהנים, ואילו אתה תישאר לעמוד בחוץ. יודע אתה מדוע? מפני שלפני אלפי שנים בהיותנו במדבר, כשסבא שלי שמע את משה רבינו קורא: "מִי לַה' אֵלָי"! הוא רץ אליו מיד, ואילו הסבא שלך... לא רץ. אז הוחלט שבני שבט לוי שנענו לקריאה באופן מידי, יזכו להיות כוהנים העובדים בבית המקדש, הם וכל צאצאיהם עד עולם.

הבחור הצעיר הסתכל על הרב, ועיניו שואלות: כבוד הרב, אנחנו כבר לא במדבר, מדוע הרב מספר לי זאת? והרב המשיך: בחור צעיר! לכל אדם יש הזדמנויות נדירות במהלך החיים, שבהן קול פנימי קורא לו, קול שמעודד אותך לעשות את הדבר הנכון ומכוון אותך לכיוון הנכון, באותו יום שבו תשמע את הקול הזה, יעמדו בפניך שתי אפשרויות:

אפשרות אחת - למה עכשיו? כעת אני באמצע הפגישה, העיסקה, הבניה. ה.. מחר, בעוד שבוע, בעוד שנה, אהיה פנוי יותר להקשיב לקריאה הזו ולפעול.

אפשרות שניה - לרוץ מיד, מבלי לחכות אפילו רגע אחד.

כששתי האפשרויות האלו יתרוצצו במוחך, היזכר נא בסבא שלי ובסבא שלך. סבא שלי זכה להיות כהן, וסבא שלך לא. כבר עכשיו, עוד לפני שאתה שומע את הקול, החלט באופן נחוש: כשהוא יגיע הקול הזה, והוא יגיע, אני אהיה דרוך ומוכן לפעול מיד.

ההזדמנויות אינן ממתינות לנו עד שנתעורר.

"ותן חלקנו"