תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשות תזריע – מצורע

תזריע

ויקרא יג,ב: אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים: אדם כי יהיה בעור בשרו יבלת בולטת או קלופית או בהקת, ויהיה בעור בשרו לנגע צרעת ... .

יג,לב: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהִנֵּה לֹא-פָשָׂה הַנֶּתֶק, וְלֹא-הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב; וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק, אֵין עָמֹק מִן-הָעוֹר: ויראה הכהן ... ולא היה בו שיער לוהט כמראה זהב,  ומראה הנגע אין עמוק יותר מן העור.

יג,מה: וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר-בּוֹ הַנֶּגַע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל-שָׂפָם, יַעְטֶה; וְטָמֵא טָמֵא, יִקְרָא: והמצורע שבו הנגע, בגדיו יהיו קרועים, וראשו יהיה מגודל פרע, ועל הגבולות יהיה מהלך, ועל שפמו יהיה מעוטף, וכאבל יהיה לבושו, וכרוז מכריז ואומר: רחקו, רחקו מן הטמא.

יג,נה: וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת-הַנֶּגַע, וְהִנֵּה לֹא-הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת-עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא-פָשָׂה--טָמֵא הוּא, בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ:  פְּחֶתֶת הִוא, בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ: ... באש תשרפנו, לפי שצרעת שקועה היא, ברידדו או בליבדו (לרַדֵּד – לשַטֵּחַ; ללַבֵּד – להצמיד).

מצורע

ויקרא יד,ז: וְהִזָּה, עַל הַמִּטַּהֵר מִן-הַצָּרַעַת--שֶׁבַע פְּעָמִים; וְטִהֲרוֹ, וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה: ויזה על מצח המיטהר ... על פני השדה. והיה אם מזומן האיש ההוא ללקות עוד בצרעת, תשוב הציפור החיה לביתו ביום ההוא, ומותרת באכילה. ואת הציפור השחוטה היה קובר הכהן לעיני המצורע.

יד,לד: כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: כי תבואו אל ארץ כנען שאני נותן לכם לאחוזה, ויימצא איש שיבנה בית בחמס, אתן נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם.

יד,נז: לְהוֹרֹת, בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר; זֹאת תּוֹרַת, הַצָּרָעַת: ללמד הכהן לעם בין יום אפל שאין לראות בו ין יום בהיר, ובין אדם טמא לבין אדם טהור. זאת תהיה חוקת הוראת נגע הצרעת.

טו,לא: וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם: ותבדילו את בני ישראל מטומאתם, ויבדלו מנשיהם סמוך לווסתן, ולא יתגולל עליהם שימותו בגלל טומאתם, בטמאם את משכני, ששם כבוד שכינתי שוכנת בתוכם.