"ודי זהב” (דברים א,א). 'מאי "ודי זהב"? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל. אמרי דבי ר' ינאי: אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר. אמר רבי אושעיא: משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו; אמר לה: מי גרם ליך שתהא מבעטת בי? אלא כרשינין שהאכלתיך!. אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: משל לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות; מה יעשה אותו הבן שלא יחטא' (ברכות לב,א). 'אֵין אֲרִי נוֹהֵם מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן, אֶלָּא מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל בָּשָׂר. קשא למה הוצרך להביא שלשה משלים בזה? ונראה לי בס"ד שיש שוגג קרוב למזיד, כמו ענין לוט בלילה השניה שכבר ידע בראשונה ששתיה תביאהו לחטא זה, למה שתה בשניה?. והב' מזיד גמור, שעושה העון מדעת שלימה מתחלה ועד סוף אך עושה לתיאבון. והג' פשע ומרד, שאין לו הנאה בדבר וחוטא להכעיס. ולכן כנגד המזיד שעושה מדעת לתאבון, הביא משל הארי שדורס ואוכל לתאבון, וכנגד המרד שאין לו הנאה וחוטא, הביא משל הפרה שבועטת ואין לה הנאה מזה, וכנגד שוגג הקרוב למזיד הדומה לענין לוט בלילה השניה, הביא משל הבן שהרחיצו וסכו וכו', והושיבו על פתח זונות דאף על פי שבעת שישב על הפתח עדיין לא עשה העבירה, עם כל זה נתפס הוא בכך, דהיה לו לחשוב בדעתו שסוף יבא לידי עבירה ממש, דהמקום ההוא גורם כך בודאי' (בן יהוידע). אולי אפשר עוד לומר טעם מדוע נאמרו שלושה משלים, שזה כנגד חטאי העגל; שהרי בעגל היו כמה חטאים בנוסף לע”ז, כמו שמביא רש"י: "וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו). '"לצחק" - יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט): "לצחק בי"; ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב ב): "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו", אף כאן נהרג חור' (רש"י). יוצא שבחטא העגל חטאו בשלושת העברות החמורות, ולכן הייתי יכול לחשוב שמה שנאמר שחטאו בשל ריבוי הזהב זה מתייחס לחטא אחד מהשלושה ולא לכולם, לכן כל אחד מביא משל כנגד אחד החטאים. הארי שנוהם מקופה של בשר, זה מהתלהבות על אכילת הטרף, שבזה כילה את הבשר, ולכן זה מרמז על הריגת חור; וכן הארי כופה את עצמו על הנטרף בשביל רצונו לאכלו, שכך גם כאן הרגו את חור בשל רצונם לחטוא. המשל של הפרה הכחושה שהשמינה מרמזת על חטא הע"ז שבעגל, שזהו רמז בפרה שהיא האמא של העגל; וכן הפרה בועטת כי כך עושה מהרגלה, כך גם ישראל עשו את העגל כיון שכך התרגלו במצרים, ששם עבדו ע"ז ולכן כאן בצורה אוטומטית באו לעשות כהרגלם. המשל של הבן שנמצא בפתח של זונות זה כנגד החטא של עריות שהיה שם. שזה בא לומר שכל שלושת החטאים האלו נעשו מתוך שהיה להם עושר רב, וכך משה העלה סנגוריה עליהם. אולי אפשר עוד לומר, שבמעשה העגל היו כמה שותפים, היה את כלל הערב רב שדחפו לעשות את העגל והטעו את ישראל אחריו ('"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' [רש"י; שמות לב,ד]), והיו את מכשפי הערב רב ומיכה שפעלו לעשיית העגל ('אמר רבי ירמיה: כשהביאו הנזמים, תלה אהרן עיניו לשמים ואמר: "אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים" (תהל' קכג א), אתה יודע את כל המחשבות, שבעל כורחי אני עושה. השליך לאש ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם. ויש אומרים: שמיכה היה שנתמכמך בבניין, מה שהציל משה מן הלבנים. נטל הלוח שכתב עליו משה, עלה שור, כשהעלה ארונו של יוסף. השליכו לתוך הכור בין הנזמים, ויצא העגל גועה כשהוא מקרטע' [תנחומא “כי תשא” סימן יט]). כך באו במשלים לרמז שישראל חטאו בעגל בשל הממון הרב שהיה להם, אבל זה גם קשור לעשיה של אלו. במשל של הארי הנוהם זה כנגד הערב רב, שהם היו שקועים בע"ז שזה היה כעין טבעם, כשאר הגוים עובדי האלילים ששקועים בטבעם בטומאה, ולכן נרמז בארי שנוהם כטבעו; ואף נוהם זה בפה, כעין שהערב רב הם אלו שהלכו לאהרן וחור ואמרו להם להכין להם ע"ז, וכן הם שאמרו: "אלה אלהיך ישראל". המשל של הפרה שבועטת זהו כרמז למכשפי הערב רב, שהם עשו בכח טומאתם (חרטומיהם) את העגל, שכך כעין הם הפרה שיולדת את העגל; והפרה בועטת ופוגעת כעין שהם פעלו בחרטומיהם כדי לפגוע בקדושת ישראל. המשל של הבן שבפתח זונות זה כנגד מיכה, שהוא הוצא מהבניין שבתוכו שוקע במצרים, וזהו במשל בן המלך, כמו שהיו משקיעים את הילדים (ואנו בניו של הקב"ה המלך), וזה בפתח זונות שהן יכניסוהו פנימה לבית כעין רמז להכנסתו של מיכה לתוך הבית, לקירות.