על פי המשנה במסכת סוכה (סוכה דף לז עמוד ב), מנהגנו לנענע את ארבעת המינים בהלל, דווקא באמירת "הודו לה' כי טוב" ו"אנא ה' הושיעה נא". מה הסיבה לכך שמנענעים במקומות אלה דווקא?

נראה לומר ששתי הקריאות הללו, "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" ו"אנא ה' הושיעה נא" מסמלות שני מצבים מנוגדים, הופכיים:

האחד - מצב שבו החיים מתנהלים על הצד הטוב ואדם מרגיש שמחה בליבו - "הודו לה' כי טוב".

השני - מצב של תחושת מצוקה - "אנא ה' הושיעה נא".

והנה, כמבואר בגמרא, הנענוע של ארבעת המינים לארבע רוחות השמים ולמעלה ולמטה, בא לסמל שאנו ממליכים את הקב"ה עלינו בשמים ובארץ ובארבע רוחות השמים.

ולפי זה מובן היטב מדוע תיקנו לנענע דווקא במקומות אלה - להורות על המלכת הקב"ה עלינו ועל הפנייה אליו, בכל המצבים: בין כשהכול מתנהל בטוב ולמישרין (שאז לעתים רגיל האדם לתלות הכול בכוחו ועוצם ידו, ולשכוח מהקב"ה), ובין חלילה במצב הפוך, כאשר אנו נמצאים במצוקה ובקשיים.

מי יודע איזה דבר טוב עשוי לצמוח מהקושי שאנו חווים? מי יודע כמה אור נוכל לגלות דווקא מתוך החושך? כל סוד מציאות האדם בעולם וכל סוד מציאותו של עם ישראל הוא שאנו הופכים חושך לאור ומר למתוק. זהו סדר העולם (בראשית א, ה): "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר" - בתחילה חושך, ורק אחר כך אור.

כתב מרן הרב קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה, אגרת שע"ח): "ורכוש גדול ועושר רב מתגלה מתוך אוצרות חושך". מרן הרב קוק זצ"ל נוקט בביטוי "אוצרות חושך", שממנו משתמע שהחושך הוא בעצם אוצר הגונז בקרבו שפע טוב.

איננו יודעים את הכל - אך יש מי שיודע ועליו אנו יכולים לסמוך -"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", "אנא ה' הושיעה נא".

הרב שמואל רבינוביץ (רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים), מהספר: "אבני דרך בפרשת השבוע"

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/