התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת "כי-תצא"

כא,י: כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלוהיך בידך: ש: מדוע דווקא 'ונתנו' ולא 'ונתנם'? ת: נראה כי כול האויבים נחשבים בעיני ה' לאויב אחד, וברצותו הוא נותן את כולם בידינו כאילו היו אויב אחד.

כא,טו: האהובה והשנואה, והיה הבן הבכור לשניאה: ש: מדוע דווקא 'שניאה' ולא 'שנואה'? ת: נראה שצורת 'קטילה' (שניאה) מבטאת מצב קבוע, כגון: וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה (בראשית יט,לא), לעומת 'קטוּלה' המבטאת מצב רגעי, עכשיו שנואה ואחר כך אהובה. כאן ברור שהבן הראשון הוא מהאישה השנואה, וזה לא אמור להשתנות, לכן דווקא 'שניאה'.

כב,טו: ולקח אבי הנער(ה): ש: מדוע דווקא 'נערָ' (בלי הא) ולא 'נערה'? ת: כל עוד הבעל לא מכבד אותה כאישה, ושׂם לה עלילת דברים (פסוק י"ד), או אכן היא סרחה במקרים שונים (פסוקים כ'-כ"ט), היא מופיעה כ'נערָ' (בלי הא), כלומר אישה לא-נשית, אך כאשר הוכחה צדקתה ואביה מקבל פיצוי על עגמת הנפש שלה (פסוק י"ט), היא מוכרת כ'נערה' (עם הא), אישה נשית. לגבי המאורסת שנאנסה בשדה (פסוק כ"ה), אמנם לא הוכח חטאה ("אין לנערה חטא מוות", פסוק כ"ו), אך גם לא הוכחה חפותה, לכן היא עדיין מופיעה כ'נערָ' (בלי הא).