"וַיִּבְרָא אֱלֹוקים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹוקים בָּרָא אֹתוֹ..." (בראשית א, כז)

"תנו רבנן: אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? שלא יהו המינים אומרים: שותף היה לו להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. דבר אחר, שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. דבר אחר, כדי שיכנס למצוה מיד. דבר אחר, כדי שיכנס לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן והתקין סעודה ואחר כך הכניס אורחין" (סנהדרין לח, א)

שני נימוקים הפוכים יש כאן לעובדת היותו של האדם אחרון הנבראים במעשה בראשית:

א. האחד רואה בעובדה זו את נחיתותו של האדם, כפי אומרת הגמרא: "יתוש קדמך".

ב. השני רואה באדם את עליונותו. אורח הוא בעולם המגיע רק לאחר השלמת ההכנות, כפי שאומרת הגמרא: "משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן והתקין סעודה ואחר כך הכניס אורחין".

ואין הדבר תלוי אלא באדם עצמו:

זכה וחיבר רוח לחומר שבגופו – אורח חשוב הוא.

לא זכה ונותר יצור גשמי בלבד – אפילו היתוש קדמו במעשה בראשית.

מאת: הרב אביחי קצין, מתוך הספר – "הפרשה בין פשט לדרש"