ישנם האומרים שבחנוכה אין לומר "חג שמח" כיון שאינו חג, שחג ניקרא ע"ש קרבן חגיגה ובחנוכה אין קרבן חגיגה. ומולם יש הטוענים שחג אין עניינו בשל הקרבן, כיון שגם על ר"ה נאמר לשון חג כמו שדרשו חז"ל "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו" איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה' (ר"ה ח,א-ב) והרי בר"ה אין קרבן חגיגה, הרי שגם בלא חגיגה יש שם חג. אולם ניראה שלכאורה "חג" נותן מעמד הלכתי שיש בו דינים מיוחדים, שזה דבר שאין בחנוכה. בנוסף ב"על הניסים" אומרים 'ימי חנוכה' ולא 'חג חנוכה' (להבדיל מ'יעלה ויבוא' שעל סוכות ופסח אומרים 'חג'). ובכלל הדעה הזו של קרבן חגיגה מופיע במלבי"ם, ועוד שמפרט 'ושם "חג" הונח על החגיגה שהיו מקריבים בימי מועד, רוצה לומר שלמי שמחה. ועל כן ראש השנה ויום הכפורים לא נקראו בשם "חג" בשום מקום' (אילת השחר פרק נב [כלל תקמה]). אולם קשה כיצד אומר שלא ניזכר על ר"ה שם חג הרי זה מופיע בגמ' כמו שהבאנו? ואמנם גם הרלב"ג הביא כך (שמות יב,יד) אולם הוסיף גם את האפשרות שחג זה גם ביטוי ליו"ט ומימלא ר"ה נחשב מצד זה לחג, אולם למלבי"ם קשה?- והנה האב"ע מפרש 'ומלת תחוג –תזבח. כמו: אסרו חג בעבותים' (שמות כג,יד) ועל פיו אפשר שכל יום מיוחד שיש בו קרבן מיוחד ניקרא על שמו היום "חג", ומימלא גם כולל את ר"ה. אולם המלבי"ם במפורש מוציא את ר"ה מכלל חג?- ואולי יש להבדיל בין "חג" שדגשו זה מהותו של יום שזה תלוי בקרבן חגיגה שחל מצד היום, לבין "חגנו" שזה מדגיש שתלוי בנו ולכן זה כולל אכילת שמחה מעין קרבן חגיגה אבל גם שלא בקרבן, כמו בר"ה. ואולי אפשר שלומד ש"חגנו" חל על סוכות שהוא החג, ומה שדרשו על ר"ה זה מהלימוד שיש משהו בזמן שהירח מכוסה, שאחרת זה חל גם בניסן, ולכן למדו שיש זמן כעין חג בר"ח וזהו ר"ה, אולם עיקר שם החג לא ניקרא בגלל ר"ה אלא בגלל סוכות, שבלעדיו היתה התורה משתמשת בשם אחר, ולפי זה יובן המקור לחתימה בהושענא רבה, שבפס' (הזה והבא) מרומז הדין שהוא מר"ה ועד סוכות. ואולי אפשר ע"פ התרגום שמתרגם 'בירחא דמתכסי יומי חגיא דילנא' שפרושו בחודש שמתכסה יום החג שלנו, שלכן בעצם החג של ר"ה מכוסה, שלא מקריבים בו קרבן חגיגה, שהוא זמן שמחה ובכ"ז אין בו קרבן חגיגה, ככה שהשם חג הוא על מה שאין בו, אלא שהיה ראוי להיות חגיגה, ולכן כאילו היה ראוי להקרא חג אולם אינו חג, ומימלא גם מה שהגמ' לומדת לא הכוונה לחג ממש אלא שהיה ראוי להחשב חג, ודוחק. (וראה ב'מועדי ישראל' [ר"ה] של מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א הסבר לתרגום זה). ואולי בדומה, המשך הפס' הוא "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב", שאומר שזה זמן דין, ומובא בגמ' 'אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים? אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה?' (ר"ה לב,ב) מימלא אפשר שגם בר"ה היה ראוי להקריב חגיגה, ומה שלא מקריבים זה מטעם שזה זמן דין ולכן לא ראוי לחגוג, מימלא ניקרא חג ע"ש שראוי היה להעשות בו חגיגה, אולם כיון שלא נעשה בו חגיגה אינו ניקרא ממש חג, ולכן לא מפורש בו שזה ר"ה אלא ברמז, לומר שאינו ראוי שיקרא חג ממש, ולזה אומר המלבי"ם שאינו ניקרא חג בשום מקום, הכוונה בשום מקום לא מפורש בו גם חג ממש. בכ"א לפי דעות המלבי"ם והרלב"ג (והראב"ע- אם כי אינו מפרט שדווקא כך זהו שם חג ולא אחרת) מוכח שאין לקרוא לחנוכה בשם 'חג'.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.