"וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים" (ויקרא ח,ח). אמנם נאמר "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים" (שמות כח,ל) אבל מניין למשה שיש לשים את האורים והתומים שזהו 'כתב של שם מפורש' (רש"י) כאשר החושן על אהרן ולא לשים לפני ואהרן ילבש את החושן אחרי שהוכנס בו השם?- ואולי משה הבין זאת ממה שנאמר "ונתת... על לב אהרן בבאו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בנ"י על ליבו לפני ה' תמיד" שמדוע חוזר ה' פעמיים שיהיה על לב אהרן?- מזה הבין משה שבא לומר כאן חיזוק לקשר ללב אהרן, שלא כמו בגד שמביאו מוכן, אלא כאן החושן על ליבו ואז מוסיף את האורים ותומים כאשר החושן על אהרן. ומדוע?- בפס' מופיע "את האורים ואת התומים" משמע שהם מחולקים, מעמיד הרמב"ן (שמות שם) שהיו שמות של אורים ושמות של תומים, שהשמות של האורים גורם להארת האותיות והשמות של התומים מסדרם, שלומד את הגמ' ביומא (עג,ב) 'אורים שמאירין את דבריהן, תומים שמשלימין את דבריהן' שהאורים מאיר והתומים משלים להבנה. לעומתו רש"י מסביר בגמ' 'שמאירין את דבריהן- מפרשים את דבריהן, משלים את דבריהן- כדאמרן אין גזירתן חוזרת' הרי שמפרש שמאיר זה גם מפרש, והתומים זה השלמה למציאות (רש"י על הפס' מפרש 'ומתמם את דבריו' שאפשר שכוונתו כרמב"ן שמתמם הכוונה עושה למושלם שמבהיר את התשובה, ואפשר כפרושו בגמ' שעושה דבריו מושלמים שקובען המציאות). יוצא שהאורים ותומים קובעים את המציאות, ולכן 'ואע"פ שגזירת נביא חוזרת , גזירת אורים ותומים אינה חוזרת' (יומא שם). מדוע זה כך, אם גזירת נביא חוזרת מדוע של האורים ותומים אינה חוזרת?- אלא כמו שאמרנו כאן התומים קובעים את המציאות. ובמה יחודם?- בפשטות כיוון שזהו 'כתב של שם מפורש' אז הוא קובע בעולם בשל השם המפורש. אולם ניראה שיש גם חיבור מעבר לכך, שהנה כיצד זה מראה?- 'כיצד נעשית?- ר"י אומר: בולטות. ר"ל אומר:מצטרפות' לכאורה בפשטות היה מאיר שזה מתאים לאבנים יקרות, וכן משמע בשם "אורים", מניין להם שנעשה בו מעשה ניסים?- ויותר מזה ביר' (יומא פרק ז הלכה ג) 'אית תניי תני: הקול היה שומע. אית תניי תני:הכתב היה בולט' מניין למ"ד קול הרי בפשטות זה ע"פ השמות שרשומים?- והנה ממשיך היר' 'מ"ד הקול היה שומע, ניחא, דכתיב "וישמע את הקול"' הרי הפס' הזה נאמר על משה "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת" וגו' (במדבר ז,פט)?- והמפרשים פרשו שבא לומר שמובן שאע"פ שזה בקול רק הכה"ג היה שומע כמו אצל משה.אולם לכאורה זה לא מופיע ביר', כי זה הקדמה לקושיא שאין מספיק אותיות בחושן, שבקול ששומע אין בעיה כזו, למה בכלל להביא פס' לתרץ קושיא שלא מובאת?- לכן ניראה שזה מפתח לכל, שבפועל האותיות האירו, והכה"ג בעיניו ראה בזזו בראיה של נבואה ושמע קול נבואה, ולא שזזו בנס. ומה שאמרו שזז הכוונה שזה ברור לו שרואה שזז ממש בנבואה, להראות גודל הנבואה שבזה , ולכן לומד ממשה לשמיעה לומר שהחיבור ע"י האורים ותומים זה כמו דרגת משה ש"פה אל פה אדבר בו", שהמשכן הוא המשך מתן תורה, ובמתן תורה הוקבע העולם (שבת פח,א) ומתן תורה היה גילוי ה' גדול בעולם והובאה התורה שהיא שמות ה', ולכן זהו כמו שמו הגדול שחל בעולם, וכך באורים ותומים כעין חלים בשורש בעולם מסיני, וזה כהמשך כח משה, ולכן חל ע"י אדם שמתחבר לדרגה זו (גם אם הוא עצמו חל בו רק רוה"ק ולא נבואה). לכן דווקא כאשר החושן על אהרן, שמכפר על הדינים (ערכין טז,א) וכך מכפר על העגל שעשה אהרן דין לעשות את העגל שלא יהרגוהו, ואז יכול להתחבר למעלת משה שתחול עליו (ואם היו שמים מראש אז לא היה ראוי להתקשר למעלת משה שלא חטא, ולכן אז היה נתק בקדושה ולא היה מתחבר לדרגת משה, מימלא אז לא היו האורים ותומים פועלים את פעולתם). וביר' מובא (שם) שניקראו תומים שהיו מתמימים את דרכם של בנ"י, שרק כשבנ"י הלכו בדרך הישר האורים ותומים פעלו טוב, משמע קצת רמז לדברנו שהוא חל ע"פ דרגה של האדם.

לע"נ אברהם בן יהושע צבי כ"מ.