חג הסוכות, "זמן שמחתנו", הוא חג של שמחה גדולה, במיוחד בבית המקדש, שם התקיימה "שמחת בית השואבה" בכל יום. בכך אנו רואים שאפשר להתקרב לה' בדרך של שמחה, ולא רק באווירת הרצינות של יום הכיפורים.

אפשר לומר שששת הימים הראשונים הם הכנה ליום הושענא רבה, שהוא יום גמר חיתום הדין. אחר כך מגיע שמיני עצרת - שמחת תורה, מפני שאחרי הכפרה שבהושענא רבה, אנחנו יכולים לשמוח לגמרי על התורה.

נוסף על כך, סוכות הוא "חג האסיף". בחברה חקלאית, האסיף הוא התקופה של ריבוי חומריות, שיא שמחת החיים, ואז הפאגאנים היו חוגגים חגי אסיף מופקרים. על כן התעורר אז במיוחד צורך לכוון את השמחה בצורה נכונה.

זוהי מטרת חג הסוכות, לתעל את השמחה ל"ושמחת בחגך", לשמוח במשמעותו הרוחנית של החג, ולא שמחה ריקנית.