בגוב האריות
האור החיים' הקדוש,
היה עוסק במלאכת
הצורפות, מתחת ידיו
המבורכות יצאו תכשיטי אמנות
נדירים ביופיים. עיסוקו במסחר
היה בכדי שלא ליהנות מכתרה
של תורה. ואפילו שהיה עסוק
בעבודה, לא בטל יום אחד
מלימודו בביהמ"ד.
לאור החיים הקדוש היו כללים
ברורים בעבודתו, הוא הקדיש
לצורך כך שעות ספורות בלבד,
מה שהספיק בהם זה לצורך
מחייתו, שאר שעות היממה היה
עוסק בתורה תפילה ועבודת ה'
טהורה. כמו כן ימי שישי היה
משבית ממלאכתו מוקדם מן
הרגיל כדי לקבל את השבת
מוקדם מוך קדושה וטהרה.
aaa
בארמון המלוכה שמחה וצהלה,
המלך ירום הודו עומד להשיא
את ביתו ולשמחה אין גבול
וקץ. ההכנות מורגשות בכל
פינה בארמון ואף מחוצה
לו. את תכשיטי הכלה ביקש
המלך להזמין לא אחר מאשר
מהאור החיים הקדוש שנודע
באומנותו המופלגת. שליחי
מלכות הגיעו אל המלך והזמינו
את התכשיטים המבוקשים. הם
קבעו מועד ושעה בו הם יבואו
לקחת את התכשיטים שהזמינו.
התכשיטים היו צריכים להיות
מוכנים ליום המיועד, אלא שלא
כך היה הדבר, התכשיטים לא
הספיקו להיות מוכנים, מכיוון
שבזמן המצומצם שייחד לו
האור החיים הקדוש למטרת
מלאכתו לא סיפק בידו לסיים א
הועד בזמן שנקבע מראש.
aaa
היום המיוחל הגיע, שליחי
המלך התייצבו כמו שעון במועד
ובשעה שנקבעו ובאו לקבל את
התכשיטים של בת המלך. מה
מאוד נדהמו לגלות כי טרם
הושלמה המלאכה והתכשיטים
אינם מוכנים.
מששמע זאת המלך חמתו בערה
בו וכעסו עלה עד להשחית. איך
ייתכן כי העז היהודי להמרות
פיו, איך תראה הכלה ללא
תכשיטיה. בליבו טיכס עצה איך
להשיב ליהודי כגמולו ולהענישו
בכל העונש הראוי לו.
כלוב גדול ומבוצר היה למלך
בו כלא את אריותיו הטורפות
ולשם היו שולחים להם מזון
ומים. סגור ומסוגר מכל עבריו,
היה הכלוב. קירותיו היו גבוהים
מאד ובאמצע הייתה דלת ברזל
חזקה. אדם שהתחייב מיתה
למלכות היו משלשלים אותו
מאותו הפתח לתוך הגן המלא
אריות טורפות, ושומר הגן היה
עומד על יד אותו הפתח לבצע
מלאכתו.
בכעסו החליט לעשות מעשה
ללא דין ודברים. את היהודי הוא
ישליך אל גוב האריות שם ודאי
יהיה עבורם טרף ערב.
aaa
כעבור זמן קצר נצבו שוב
שליחי המלך והפעם עם צו
ביצוע הגזירה להשליכו אתל
גוב האריות. ה'אור החיים' קבל
באהבה את גזר הדין, הן כל ימיו
הוא חי על קידוש ה' עתה אם
הגיע זמנו להיפטר מן העולם
על קידוש ה' שמח גם בעבודת
ה' זו.
רק בקשה אחת ביקש
מהשליחים קודם שישליכוהו
לגוב האריות, רצונו לקחת עימו
את מה שנחוץ לו. מילא האור
החיים הקדוש שני תיקים
בספרי הקודש, יחד עם זה לקח
טלית ותפלין והתעטף בהם.
משהיה מוכן ליציאה ליווהו
משמר כבד, תחילה הלכו שליחי
המלך חמורי סבר שמחים לאיד
במפלתו של יהודי, ולאחריהם
התלוו כל ישראל בבכיות
וצעקות ובצער רב על הגזירה
שנפלה על האור החיים הקדוש
שהיה אהוב ונערץ על הכל.
האור החיים הקדוש שהיה
מיושב בדעת ניחם את אחיו
היהודים וחיזקם לאמור: "אל
תצטערו אחי היקרים, ה׳ ממית
ומחיה, פודה ומציל, עונה
ומרחם בכל עת צרה וצוקה.
מובטחני בהקב"ה וישועתו
שיושיעני משיני האריות האלו,
ולא יאונה לי כל רע".
בעמדם על ירכתי גוב האריות
השליכו תחילה את תיקיו של
האור החיים ואחריהם – זרקו
את רבי חיים בן עטר עצמו אל
תוך כלוב החיות הטורפות.
***
חלפו ימים ספורים בלבד, כאשר
באו כדרכם להוציא את עצמות
הנטרף ושאריות הגופה, על מנת
שלא יסריחו, והנה מרחוק הם
מריחים ריח גן עדן משיב נפש!
משהתקרבו אל שערי הכלוב
מה מאוד השתומם השומר
ועוזריו בראותם את הנדון
למוות, רבי חיים בן עטר, מוקף
מכל עבריו אריות, והוא עטוף
בטלית ומעוטר בתפילין ודומה
למלאך ה' צבאות עוסק בתורה,
החיות סביבותיו יושבים כנועים
כתלמידים לפני רבם!
השומר המופתע שמימיו לא
ראה מחזה שכזה מרוב שמחה
רץ להודיע הישר אל המלך את
הנס והפלא שראה במו עיניו.
מששמע זאת המל לא יכול היה
להאמין לשמועה עד שיראה
בעינו. הגיע המלך שלא כדרכו
אל גוב האריות ראה המחזה
הנורא הזה, ובכה מרוב שמחה
והתפעלות ואמר: "עתה ידעתי
כי יש אלוה בישראל".
תיכף ומיד פקד להוציא את הרב
ואת ספריו הקדושים, וגידלו
ורוממו על כל השרים אשר
אתו, ועשה כבוד גדול לישראל,
וליהודים הייתה אורה ושמחה
וששון ויקר.
מאז, היה רבי חיים מיועצי המלך
היושבים ראשונה
במלכות, ושונאי ישראל
נהפכו פניהם כשולי
קדירה.
