נשמה יתירה

תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טז עמוד א

דאמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר (שמות לא) שבת וינפש, כיון ששבת ווי אבדה נפש.

למדנו מדברי רבי שמעון בן לקיש כי בשבת נמסרת לאדם נשמה יתירה, ויש לברר מהי נשמה יתירה?

כהקדמה, נצטרך לשוב למקור הראשון ליצירת האדם בו נופחה רוח חיים ונתהה על קנקנה של נפש האדם.

כשברא אלוהים את בעלי החיים נאמר:

בראשית פרק א

 (כ) ויאמר אלוהים ישרצו המים שרץ נפש חיה .

גם בבריאת האדם נאמר נפש חיה:

'וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה .

אלא ביצירת האדם ראינו עניין נוסף מצאנו נפיחת נשמה מאת הקב"ה בעצמו, פעולה המצביעה על יחודו ומעלתו של האדם. האלוהים מקור כל החכמה נטע מחכמתו חכמה אצילית באדם.  

האדם זהה בצרכים הטבעיים והיצריים לבהמה נוטלת רסן ושליטה על תאוות הגוף, אך בשונה מהבהמה נתנה בו נשמה לשם התגברות על טבעיו הבהמים ולהדבק בתורת ה' וללכת בדרכיו.

נשמה יתירה  -  תוספת שכל

בשבת מתווספת נשמה יתירה המסייעת לחיזוק הדעת שבאדם .

התועלת הצומחת מתוספת הנשמה היתירה מסייעת לכל נפש להתקדמות מבחינה רוחנית לפי דרגתה שלה:

ביסוד ושורש העבודה (שער העליון פרק שמיני)

ובודאי הקדוש ברוך הוא אינו בא בטרוניא עם בריותיו לחדש דווקא חידוש נפלא מאוד, אלא לפי שכלו יהולל איש, איש אל משא שכלו ורוח מבינתו יטוף, הן לברר איזה דינא דגמרא לפי האמת ע"פ פי' תוספות ומפרשים, או לחדש פי' אמתי בפסוק של תורה נביאים וכתובים. גם נראה לי ברור, אם חושב אדם איזה שעה ביום שבת קדש לחדש בשכלו איזה הנהגה טובה בעבודת יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה, שיתנהג בהנהגה ישרה זו כל ימי השבוע, ולתת בהנהגה זו נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש, הן בהנהגת טהרת המחשבה הן בהנהגת הדבור למעט בכל יכולתו הן בהנהגות התמדת למודו יותר מימים שחלפו ועברו, הן בהנהגות כוונת התפלה או בברכת הנהנין וכיוצא בו, אף בהנהגת אכילה ומשגל גם במו"מ שלו לעסוק בה על צד ההיתר, זה ברור שמלאכת מחשבת ישרה כתורה יחשב והבורא ית"ש ויתעלה ישתעשע בחדוש זה בפמליא שלו גם יתעטר הוא ית"ש וכל פמליא שלו וכל נשמות הצדיקים שבג"ע כמבואר בזה"ק הנ"ל וחשב עם קונהו כאלו חידש סתרי תורה ע"ד האמת, עכ"ל.

ההתקדמות הרוחנית מתבטאת בכל שיפור קל, בכל הרהורי תשובה, כל  שינוי קט נחשב כחידוש תורה גדול והכל לפי דרגתו של אדם.

חכמים השמיטו את ברכת 'חונן הדעת' מתוך התפילה, שהיא בכלל : אין מבקשים בקשות ורחמים בשבת. אמנם מן הראוי היה להתפלל על החכמה אף בשבת, אלא שתרץ ר' צדוק הכהן מלובלין ואמר הואיל ומן השבת זוכים להארת אור הנשמה היא מתנת חכמה לאדם, אין צורך בתפילה :

 פרי צדיק דברים פרשת וילך ושבת תשובה

ולפי זה אין מקום להתפלל בשבת ולבקש על חנינת הדעת כי זהו המתנה טובה שחנן אותנו ה' יתברך בקדושת יום השבת שמופיע בחינת הדעת בכלל נפשות ישראל מהארה דלעילא. רק בחול צריכים להתפלל על זה וחננו מאתך וכו' שנזכה למדריגה זו מצד מדת חנינה מתנת חנם מאתו יתברך גם בימות החול שלא כל אדם  זוכה לזה כאומרם ז'ל כל מי שיש בו דעה וכו' כנ'ל:

עד כאן ראינו פן אחד בהגדרת נשמה היתירה אך רש"י פירש במקום מהי הנשמה יתירה :

רש"י מסכת ביצה דף טז עמוד א

נשמה יתירה - רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרוחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו.

הנשמה היתירה מעניקה שמחה ומרגוע ואפשרות לאכול ולשתות בלא מאיסה.

לכאורה פירוש רש"י תמוה הלזה הוצרכה נשמה מיוחדת רק כדי להרבות בסעודה.

בין הנשמה לגוף קיים ניגוד מוחלט, שכן רדיפה אחר הנאות העולם ובכלל זה אכילה מרובה, מאפיל על נשמה והצד החומר מתגבר באדם. הנשמה היתירה מחזקת את כח הנשמה הקיימת, כך שלהנאת הגוף שותפה גם הנשמה .