הא-ל הגדול הגיבור והנורא

נכתב על ידי יניב, 12/7/2015

 

"האל הגדל הגבר והנורא" (דברים י,יז). 'ר' סימון בשם ר"י בן לוי: למה נקרו אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר ר' פינחס: משה התקין מטבעה של תפילה, האל הגדול הגבור והנורא. ירמיה אמר: האל הגדול הגבור ולא אמר הנורא. למה אמר הגבור? לזה נאה לקרות גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. ולמה לא אמר נורא? אלא שאין נורא אלא בית המקדש, שנא' "נורא אלקים ממקדשך”. דניאל אמר "האל הגדול והנורא" ולא אמר הגבור, בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו?. ולמה אמר הנורא? לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה, האל הגדול הגבור והנורא. ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו?' (ירושלמי ברכות ז,ג). מה המיוחד בשלושת המעלות האלו, שתקנו בתפילה כיון שמשה אמרם, אבל מעצמם לא היו אומרים,. שבעצם זה שהחזירו בכח מעלתם לתקנת משה ניקראו בשם 'גדולה'. שעצם קריאת שמות אלו זה חומרה, שאין לקרוא הרבה שמות, כמו שמדגיש 'בו"ד יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו?' וכן מצינו במפורש בבבלי (ברכות לג,ב) 'ההוא דנחית קמיה דר' חנינא, אמר: האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים, כי סיים א"ל: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך? למה לי כולי האי? אנן הני תלת דאמרינן, אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו, ואת אמרת כולי האי ואזלת? משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו'. אם כן נשאלת השאלה מה המיוחד בשלושת המעלות האלו?- ניראה שכיון שהשתמשו בשלושת אלו סימן שהם מבטאים שלושה יסודות גדולים בהתגלות ה' בעולם, ולכן שלושתם חשובים כבסיס לכל. ניראה שאפשר לומר כמה דברים כאלו: תקנת שלושת מעלות אלו בתפילה הוא בתפילת אבות לאחר: 'אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב' שלכל אחד מהאבות היתה התחברות במעלה משלו כלפי ה', ולכן מיד 'הא-ל הגדול הגיבור והנורא' אולי מתייחס אליהם, וכיצד?- "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז,כ) “בפחד אביו יצחק" (בראשית לא,נג). ניראה שאברהם יסוד החסד בעולם, ולכן מצד ה' זהו הגדולה שנותן לכל היצורים את חייהם וצרכיהם, ואת כל המציאות בעולם. זהו "גדול ה' ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר" (תהילים קמה,ג) [וכן “כי גדול ה' ומהלל מאד נורא הוא על כל אלהים, כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה" (שם צו,ד-ה) שהוא גדול שברא את העולם] וכן נאמר בברכות (נח,א) '"לך ה' הגדולה" זו מעשה בראשית, וכן הוא אומר "עושה גדולות עד אין חקר"'. ביעקב זה אמת, שזהו כמדת הדין שהיא אמת נקיה מוחלטת, וזהו 'נורא' שמדת דין מביאה יראה. ויצחק הוא גבורה שלכן מטיל פחד על יעקב (שמפחדים להתעסק עם גיבור, וכאן יעקב נישבע בהקשרו), וגבורתו היא שגם ברעב לא יצא מא"י לחו"ל אלא התגבר ונישאר בארץ. עוד אפשר, שעל אברהם נאמר "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך" (בראשית יב,ב) וזהו 'הגדול', אצל יצחק יש כח שברך את עשו "ועל חרבך תחיה" (שם כז,מ) שזהו גבורה, ואף ה' אמר לו "אל תירא" (שם כו,כד) שיתחזק ויתגבר שזהו גבורה (ואף עצם זה שעלה לעקידה זהו גבורה), ואצל יעקב נאמר "מה נורא המקום הזה" (שם כח,יז), כך שכל אב מסמל מידה זו של הקב"ה, והם יסודות התגלות ה' בעולם (שהם אבותינו ואנו מגלים את ה' בעולם) ולכן מתגלה דרך מעלות הקשורות איתם. עוד ניראה שההמשך בתפילה הוא 'גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה' ניראה שכאן יש רמז לבריאת העולם ולתיקונו, שהעולם ניברא בהקדמת רחמים לדין (רש"י בראשית א,א) ולעתיד יהיה העולם מתוקן וקדוש בשלמות ולכן עומד בדין. זהו 'גומל חסדים' שעשה איתנו חסד, רחמים שהקדים כדי לבראות את העולם, וזהו 'הגדול' שע"י שצרף את הרחמים ברא את העולם בכל מציאותו. 'וקונה הכל' הכוונה שיצר את הכל (ביצירתו קנהו) שזה ע"י מדת הדין שהיא יסוד העולם (שאליה צרף בהקדמה את הרחמים) וזהו 'גיבור' שמטיל פחד אבל לא מראה זאת כל רגע, כך מדת הדין ניסתרת ע"י הרחמים שהוקדמו לה. זהו 'גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק' שלא מעלה מיד מדת הדין נגדם אע"פ שיכול, אלא שמסתיר מלהפעיל את מדת הדין. וכך ניברא העולם, ואנו מקדמים אותו עד לגאולה העתידה 'וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם' ובגאולה העתידה תשלוט מדת הדין שהיא 'נורא' פחד גלוי ממש כראוי ממדת הדין. וכן אפשר היה הוה ויהיה, שברא בגדולתו, בהוה לא מענישנו מיד שזהו גבורתו, ולעתיד יהיה בנוראותו. ניראה שזה רמוז ב'"לך ה' הגדולה" זו מעשה בראשית, וכן הוא אומר "עושה גדולות עד אין חקר". "והגבורה" זו יציאת מצרים, שנאמר "וירא ישראל את היד הגדולה" וגו' (ברכות נח,א) הרי שגדולה זה בריאת העולם שהיה, והגבורה זהו ההוה כמו יציאת מצרים בחלק זה של העולם, ולעתיד, כמו שנאמר בהמשך '"והמתנשא" זו מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר "הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל"' ובפרק ההוא ביחזקאל (לח) מובא שה' ילחם בהם בחזקה, וזהו נוראותיו שיגלה בעולם, וזה הפתיחה לזמן הגאולה שתהיה בעקבותיו. עוד ניראה, שזה כנגד שמותיו של ה' ('למען שמו באהבה') יש את השם הגדול שהוא השלם, וזהו שם הויה (שכיום כעין חצוי בשל עמלק עד הגאולה השלמה) שבגדולתו ניקרא כמות שהוא, שכך יהיה לעתיד לבא 'א"ר נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה, נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת. אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י. סבר רבא למדרשה בפירקא, א"ל ההוא סבא: לעלם כתיב' (פסחים נ,א) הרי שכיום אין לפרסמו, שהוא בהעלם, וזהו שלעתיד הוא יהיה בשלמות, שאז יהיה בגדולתו ולא בניסתר. וזהו גם שביר' (שם) קודם מובא '"ויברך עזרא את ה' אלקי הגדול" במה הוא גידלו? גדלו בשם המפורש'. ומה שמתגלה זה שם אדנות (ה'-רחמים) ושם אלוקות (אלקים-דין), וזהו 'גיבור' שכובש מידותיו ברחמיו (להבדיל, 'איזהו גבור הכובש את יצרו' [אבות ד,א]) ו'נורא' רמז לגילוי מידת הדין. עוד ניראה שזה כנגד 3 עניינים שיש באמונה בה' בעולם: א.שהוא א-ל יקיים, ב.שהוא משגיח בעולם, ג.ששולט בעולם. 'גדול' זהו שהוא א-ל אמיתי [הוא הגדול ולא האלילים שהם כלום ורק האנשים עושים מהם כאילו הם משהו "כי כל אלוהי העמים אלילים וה' שמים עשה" (תהילים צו,ה)] 'הגיבור' זהו שמשגיח על העולם, כמו שמובא שרואה חורבן ביתו ושותק, שמשגיח על העולם, 'והנורא' זהו שעושה מעל הטבע כמו שאומר דניאל 'לזה נאה לקרות נורא, בנוראות שעשה לנו בכבשן האש'. עוד ניראה שזה כנגד שלושת הקדושות שבעולם, תורה בנ"י וא"י, שהנורא זה כנגד א"י ששיאה בירושלים "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים" (בראשית כח,יז) שזהו בית אלקים, וקשור בכל א"י ' "הארץ אשר אתה שוכב עליה" וגו' מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו' (חולין צא,ב) שיסוד לזה הוא משום הקדושה, שריכוז קדושת כל א"י היא בירושלים. וכן כמובא ביר' בשם ירמיהו: 'שאין נורא אלא בית המקדש, שנא' "נורא אלקים ממקדשך”'. 'גיבור' זה כנגד בנ"י, כמו שאומר דניאל: 'בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו?' הרי שהגבורה מתייחס לבנ"י. וכן בברכות (נח,א) '"והגבורה" זו יציאת מצרים, שנאמר "וירא ישראל את היד הגדולה" וגו'', שיציאת מצרים היא יציאת בנ"י מעול תחת המצרים לעם עצמאי שהולך לקבל עליו מלכות שמים (ואף בדברי ר"ע (שם): 'והגבורה זו מכת בכורות' שמכת בכורות היתה המכה שבגללה יצאנו ממצרים). [וכן "כי גבר עלינו חסדו" [תהילים קיז,ב] שלבנ"י (להבדיל מהגוים שנאמרו קודם) נאמר גבורה בהקשרנו]. 'הגדול' זה כנגד תורה, ש'הגדולה זו מעשה בראשית' (ברכות שם) והעולם ניברא ע"פ התורה, ולכן קשור למתן תורה, ולכן היא ייצבה את העולם 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א) לכן מתן תורה קשור עם בריאת העולם (ואולי גם מה שאומר ר"ע: "הגדולה" זו קריעת ים סוף' קשור לתורה, שבים היו במעלת נביאים '"זה אלי ואנוהו" ר' אליעזר אומר: מנין אתה אומר ראתה שפחה על הים מה שלא יחזקאל וכל שאר הנביאים?' וכו' (מכילתא "בשלח" דשירה, ג') ניראה שזה היסוד שעליו ראוים אח"כ לעמוד בקבלת התורה, ע"י חיבור לה' בנבואתם שעלו לדרגת נביאים [ואמנם גם מובא מתן תורה בנפרד מ”התפארת” אלא שזה מתייחס לעצמם נתינת התורה כאן אנו מתייחסים לשורש מתן התורה]). מימלא המעלות קשורות ליסודות הקדושה שחלות בעולם (ואף התורה 3 [תנ"ך] בנ"י 3 חלקים [כהנים לוים וישראלים] וא"י 3 [משנה שביעית ט,ב]). ואולי יש חיבור אלינו מצד יסודנו, שהנשמה שהיא חלק ה' בנו מתגלה בהשפעה חיצונית של 3 מידותינו:'..אמר שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים, דכתיב "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". ביישנין דכתיב "בעבור תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים דכתיב "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו' (יבמות עט,א) והנה בפס' שמביא יש ביישנים מ"ובעבור תהיה יראתו על פניכם" (שמות כ,טז) שזהו יראה כנגדו 'נורא'. בגמ"ח נאמר "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" וגו' (בראשית יח,יט) וקודם לזה נאמר "ואברהם היו יהיה לגוי גדול" וגו' (יח) הרי שה"כי .. יצוה" קשור בגדולה. זהו כנגד זה 'הגדול'. וברחמנים למד מ"ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג,יח) שנאמר בעיר הנידחת, שעושים בה "הכה תכה את ישבי העיר ההיא לפי חרב החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב" (שם, טז) שזהו סוג של גבורה, כמו גיבור מלחמה, ולכן כנגד זה 'הגיבור'. ואולי אפשר עוד, שהמעלות האלו הם כנגד החגים שבהם עולים לביהמ"ק, שבהם מתחברים לה', ולכן בחיבור זה בא לידי ביטוי מעלות אלו: שר"ע מביא 'במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא: לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף, והגבורה זו מכת בכורות' וכו' (ברכות נח,א) שפסח כנגד זמן מכת בכורות, ולכן מרומז בגבורה שהיא מכת בכורות. שבועות הוא עצרת של פסח 'אמר רבי יהושע בן לוי: ראויה הייתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמישים יום כנגד העצרת של פסח' וכו' (שה"ש רבה ז,ב) ואמנם שבועות הוא חמשים יום אחרי, אבל בדומה לשמיני עצרת גם בפסח יש חג בזמן שקצת דומה לו, שזהו שביעי של פסח, שהוא שבוע לאחר פסח כעין שמ"ע שהוא כמעט שבוע לאחר סוכות. לכן ניראה שקריעת ים סוף שהיא שביעי של פסח קשור קצת עם שבועות שהוא עצרת של פסח, ולכן שבועות קשור בשורשו לקריעת ים סוף (כמו שהבאנו קודם שבים סוף התעלו לדרגת נביאים כראוי למתן תורה) ולכן מופיע באותה פרשיה של שבועות "..וזכרת כי היית עבד במצריים" (דברים טו,יב) כרמז שקשור ליציאת מצרים. וניראה שמתן תורה קשור לגדולתם של ישראל, שהתורה היא גדולתנו, ואף נאמר '..הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן.. רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם"' וכו' (ע"ז ה,א) הרי שבמתן תורה התגדלנו להיות מעל כולם (שלא תהא אומה שולטת בנו) ואף להיות גדולים- בני עליון, ולכן גדולה קשור לשבועות. (ואמנם לר"ע מתן תורה חל ב"והתפארת", אלא שכאן אנו בעניין השורש, שכנגדו חל החג ולא בגילוי מתן תורה שהיה בתפארת. שהרי מתן תורה לא חל בשבועות בזמן יציאת מצרים [ראה מאמר מברר היטב על הקשר בין שבועות ומתן תורה מצד הזמנים, ע”י מרן שר התורה הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א ב'תורת המועדים'] ולכן אפשר לחלק בין שורש החג במהותו ובין מתן תורה בפועל שהיה בתפארת). וסוכות קשור ל'והנורא', שהרי סוכות הוא בהמשך לימי הדין של תשרי, שבהושענא רבה נחתם הדין סופית, ולכן הוא קשור לדין של ימי הדין, שבזה מתגלה ה' בנוראותיו כשופט כל העולם, כמו "נורא אלקים ממקדשיך" (תהילים סח,לו) ופרש"י: 'ממה שהחרבתו אתה יראוי, אם למקדשו לא נשא פנים קל וחומר לרשעים. ומדרש אגדה: אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך, שכשהקב"ה עושה דין בצדיקים, מתירא ומתעלה ומתקלס, וכן הוא אומר: "בקרובי אקדש" "ונקדש בכבודי" במיתת שני בני אהרן' הרי שהדין מראה את עניין ה'נורא' אצל הקב"ה. לכן 'והנורא' הוא כנגד חג הסוכות. ואולי אפשר שזה כנגד הכתרים: 'רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן' (אבות ד,יג) ניראה שהכתר זהו מלשון מלכות, שמשתמשים במעלות שהשפיע ה' עליהם, ולכן הם מייצגים את ה'. על המלך נאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו) 'שתהא אימתו עליך' (ספרי) זהו כנגד 'והנורא' שמטיל אימה. וכנגד הכהונה נאמר 'גדולה', שדרשו חז"ל: '"בהראותו את עושר כבוד מלכותו" א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה. כתיב הכא "יקר תפארת גדולתו" וכתיב התם "לכבוד ולתפארת" (מגילה יב,א) הרי שיש קשר בין גדולה וכהונה. וכן אולי רמז "והכהן הגדול מאחיו" (ויקרא כא,י) שהשתמשה התורה בלשון גדולה ברמות הכהונה. ו'הגיבור' הוא כנגד תורה. '"גבור" שיודע להשיב. "איש מלחמה" שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה' (סנהדרין צג,ב) הרי שהגבורה מתייחסת ללימוד תורה. ואולי מה שנאמר 'כתר שם טוב' אינו מתייחס לאחד מהשלושה, אלא הוא העליון יותר, שהכתר הזה לא מפורט אלא כלול בשלושתם, מעליהם, שהם יונקים ממנו (שבלעדיו הם לא חלים, ראה בברטנורא על המשנה) וניראה שזה כנגד ה' עצמו שאין בו שום יכולת תפיסה כל שהיא, שהוא מעל ההתגלויות, ולכן הוא כנגד 'א-ל עליון' שהוא עליון מעל כל השגה שהיא, והוא מתגלה בעולם ע"י אותם שלושה גילויים, והוא 'שם טוב' השם שלו טוב מעל הכל, שאין לו שום תפיסה כלל.


לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה