"צדק צדק תרדף" (דברים טז,כ) למה נאמר פעמיים צדק? מביאה הגמ' (סנהדרין לב,ב) 'ת"ר צדק צדק תרדף, הלך אחר חכמים לישיבה. אחר ר' אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, אחר רבי יהושע לפקיעין, אחר רבן גמליאל ליבנא, אחר רבי עקיבא לבני ברק, אחר רבי מתיא לרומי, אחר רבי חנניא בן תרדיון לסיכני, אחר ר' יוסי לציפורי, אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין, אחר רבי יהושע לגולה, אחר רבי לבית שערים, אחר חכמים ללשכת הגזית'. וכעין הנאמר בספרי על הפס': 'ד"א, צדק צדק תרדף הלך אחר ב"ד היפה. אחר ב"ד של ריב"ז, ואחר ב"ד של ר' אליעזר'. ומרן גדול הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא (ע"פ הר"ן בדרשות) שהכפילות הבאה לומר על המלך והסנהדרין שסותמים את ה'פרצות' שבתורה, ולכן זה שני מערכות צדק שמשלימות אלו את אלו (ראה שם מה שהקשה של העמדת הגמ'). והנה ניראה שהמשך הפס' הוא "למען תחיה וירשת את הארץ" ניראה שרומז לדברי ר"י: 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב). ניראה שמקורו מהפס' שלנו, שכיון שנאמר שזה הדבר שחשוב לחיות ולירש את הארץ, לכן כשעברו על זה גרם לחורבן. ורמז לזה אפשר למצוא בתרגום יב"ע: 'דין קשוט ודין שלים בקשוט תהי רדיף', שיש דין אמת ויש דין שלם באמת, וזהו לפנים משורת הדין שהוא המשלים לאמת, שרק ע"פ דין תורה ללא הלפנים משורת הדין זה אינו הדין האמיתי באמת. ניראה שסיבתו זה משום שכשדנים ע"פ התורה (שהיא אמת) ללא לפנים משורת הדין, הופכים אותה בזה להיות אמת מתה ויבשה, ואין זה דין שלם באמיתותו (אלא מקסימום דין יבש כמו של גוים שלא מתחשב בכלל העניין [כמו שאנו רואים בעיננו בהרבה פסיקות בג"ץ שמקוממות כל בר דעת] שלכן אפילו אם פוסקים ע”פ תורה אסור לישפט אצלם). שהאמת השלמה היא בצרוף הנשמה לדין, ולכן מתחשב ומנסה גם לפנים משורת הדין, שעושה את המשפט לדבר חי ולא יבש. לכן מצווה התורה לרדוף שני צדק שהם בעצם אחד, הדין ולצרף לו לפנים משורת הדין, שאז "למען תחיה" יש בזה חיות של אמת, חיבור לה' שניקרא חיים (אבות דר"נ לד,יא) לכן מתחברים לחיים. שזהו שמובא (שם) שהתורה נקרא חיים, וכן הקב"ה וישראל וגמ"ח, שע"י התורה בצרוף עם הגמ"ח אנו מתקשרים לה', שהוא חותמו אמת (שבת נה,א) אמת אמיתית, שאצלנו זה בא לידי ביטוי לדין עם לפנים משורת הדין. וזהו שגם החכם ניקרא חיים, שהחכם גם שופט, כמו שמובא בגמ' ללכת אחרי החכמים למקומם לדין. וכן א"י וגן עדן, כיון שבעמדת החיים בעולם אנו עושים את א"י לעלות בקדושתה למקומה הקדוש כגן עדן. וכן מים שהכוונה למים קדושים, ומקורו בפס' “ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים" (זכריה יד,ח) שהמים בקדושים קשורים לירושלים, וזהו שקישר ר"י את חורבן ירושלים לדין של חיים, שזהו לפנים משורת הדין. וגם עץ החיים ניקרא חיים, להיפך מעץ הדעת שקישר למוות, מימלא כשפועלים משפט כעין של דעת (כעץ הדעת) שמנותק מקשר לחיים (עץ החיים) הוא עץ מת, והאדם הוא "כי האדם עץ השדה" (דברים כ,יט), ולכן הביא את המוות, וכן ירושלים היא מקור חיים ואם מנתקים מהחיים נישאר רק חורבן ושממה. אלא צריך לחבר לחיים, וכך הוא הצדיק שניקרא חיים "פרי צדיק עץ חיים" (משלי יא,ל) שמחבר את העולם לחיים ע"י תיקון עצמו מעץ הדעת, להתקשר לעץ החיים, ואז עושה את פירותיו הקדושים שהוא תיקון העולם. לכן אומרת התורה "צדק צדק תרדוף" יחד עם לפנים משורת הדין, “למען תחיה" שיהיה בך חיות אמת שמקדשת את העולם כולו, ולכן אז אתה ראוי "וירשת את הארץ", שזה לא סתם ירושה כשאר הגוים אלא "אשר ה' אלקיך נתן לך" זה נתינה ישירה אלוקית, כי דרך הארץ מקדשים את כל העולם, שהיא ארץ קדושה ושורשו של העולם, שיש בה את יסוד החיות, ולכן התורה מקומה הוא דווקא כאן בא"י, ולזה ה' נתן לנו את הארץ, ולכן כדי לירש ולחיות בה, יש צורך להתחבר לחיות האלוקית, גם כשמתעסקים בדברים כביכול משפטיים יבשים, צריך לחברם לחיות האלוקית המלאה את הכל. וזהו 'אמרו ליה לר' יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה ואמר "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה" כתיב, אבל בחוצה לארץ לא. כיון דאמרי ליה: מקדמי ומחשכי לבי כנישתא. אמר: היינו דאהני להו. כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה: קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי. א"ר אחא ברבי חנינא: מאי קרא? "אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי" וכתיב בתריה "כי מוצאי מצא חיים". (ברכות ח,א). הרי שאריכות החיים שבא"י קשורה עם עצם מעלת החיים הנטועה בקדושה, וזהו ר"י שאמר שחרבה ירושלים כי לא דנו בה דין תורה.