"כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ יוּכַל לִפּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. וְיֵשׁ שֶׁקִּלְקְלוּ הַרְבֵּה כְּגוֹן הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מְאד הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם וְהַכּל הָיָה עַל יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם. וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו לָאו, וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, יב)

רבי נחמן טוען - רק כאשר האדם ישיל מעליו את הרצון לכבוד עצמי ויוותר על מלכותו, וילך: "בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ" – הוא יקבל את הזכות לחזות בכבוד הא-לוהי, הוא אותו כבוד נסתר אשר חבוי בעמקי הבריאה.

כאשר האדם מתנהג במהלך חייו ב"תְמִימוּת" וב"פְשִׁיטוּת", כדברי רבי נחמן (שכינן "עִקָּר הַיַּהֲדוּת") – "וַאֲזַי בְּוַדַּאי לא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם".

כתב רבי נתן מנמירוב, תלמידו המובהק של רבי נחמן (ליקוטי הלכות, הל' ביהכ"נ ה"ה):

"עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא עַל יְדֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת... בְּחִינַת 'אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ יוֹדֵעַ' ".

בשביל לגעת ב"אין", חייבים להשתחרר מן ה"יש". בשביל להמשיך שפע מן הנעלם אל הגלוי, חייבים להתנתק מכבלי התודעה, התובנה וההכרה. עולם החכמה גבוה הוא מאד, אולם עדיין שייך הוא לעולם ה"יש", ובכדי לטפס מן ה"יש" אל ה"אין", חייבים לוותר על הידיעה, על התובנה, על המחשבה שיש ביכולתנו להבין...

"וְעִקָּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵך בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת".

הרב דן האוזר והרב איתמר אלדר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי" של ישיבת הר עציון - http://etzion.org.il/he/home