מרדכי אסתר וא"י (לחידוש זה נכתבו 1 תגובות)

נכתב על ידי יניב ב-23/3/2016

 

במגילת אסתר מובא על פרטי אסתר: “ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת" (אסתר ב,ז) לשם מה כל הפרוט הזה?- בפשטות בא לומר את קשייו של מרדכי, שלקחה לאשה (רש"י) והיא נילקחת ממנו אחרי שגידלה ונשאה. אולם ניראה שיש בזה כדי לומר עוד משהו, שהנה דרשו בגמ' (סנהדרין צג,א): 'אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (זכריה א, ח) "ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה" [וגו'] מאי "ראיתי הלילה”?- ביקש הקב"ה להפוך את כל העולם כולו ללילה. "והנה איש רוכב" אין איש אלא הקב"ה, שנאמר (שמות טו, ג) "ה' איש מלחמה ה' שמו", "על סוס אדום" ביקש הקב"ה להפוך את העולם כולו לדם, כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו, שנאמר (זכריה א, ח) "והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה" ואין הדסים אלא צדיקים, שנאמר (אסתר ב, ז) "ויהי אומן את הדסה" ואין מצולה אלא בבל, שנאמר (ישעיהו מד, כז) "האומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש"'. 'כל העולם כולו ללילה - מפני שהשתחוו לצלם' (רש"י). גם מעשה פורים קשור לכך שהשתחוו לצלם נבוכדנצר (מגילה יב,א), והמעשה נעשה בעקבות מרדכי שלא רצה להשתחוות לצלם שעל המן: 'מה עשה המן? עשה לו צלם מרוקם על בגדיו ועל לבו, וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לעבודת כוכבים' (אסתר רבה ז,ה), ולכן גם אצלו התגלה דרך "אסתר" שכאן זה כפשוטו, אסתר בת דודתו, שהיה ראוי לבא על ידו הצלה לישראל, כיון שהמן היה שונא יהודים וגם אחשורוש: 'אמר רבי אבא:משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה? לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו, בעל חריץ אמר: מי יתן לי תל זה בדמים, בעל התל אמר: מי יתן לי חריץ זה בדמים. לימים נזדווגו זה אצל זה, אמר לו בעל חריץ לבעל התל: מכור לי תילך, אמר לו: טול אותה בחנם והלואי' (מגילה יג,א-ב), כך שברור שהיה מגיע צרה באיזה שלב, וכאן נעשה דרך מרדכי שזכותו (שנגד ע"ז) הגנה לבנ"י שינצלו, וכך עלה הדין מהע"ז שעשו וניצלו דרך התגלות מרדכי, שמוכח דרכו מהם היהודים, שעשו רק כלפי חוץ. ולכן אסתר מקושרת היטב למרדכי לומר שבזכותו עלתה למלוכה. (אמנם בגמ' במגילה יג,ב, מובא שזכתה מכח שאול, אולם מבין צאצאיו למה רק היא? לכן העמדנו מטעם מרדכי שקישרה לזכות). אולם ניראה יותר מזה, שבהיכרות על מרדכי נאמר: "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני, אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל" (אסתר ב,ה-ו), ודרשו בגמ': 'אשר הגלה מירושלם אמר רבא: שגלה מעצמו' (מגילה יג,א) שבפשטות משמע שירד מעצמו בלא שיכריחוהו, אולם באים חז"ל במקום אחר ומגלים: 'אשר הגלה מירושלים. אמר רבא: שגלה מעצמו. ולמה שני פעמים "אשר הגלה"? גלה עם גלות יכניה וחזר לירושלים, והגלה אותה שנית נבוכדנאצר עם גלות אחרונה' (ילקו"ש אסתר רמז תתרנג) שמרדכי היה חוזר לירושלים, שירד בשל צרכים כאלו ואחרים, אבל חזר לירושלים, כי היה בלבו דבוק בירושלים, לכן מובן שמדגיש הפס' "מירושלים" כי אצל מרדכי היא היתה חשובה ביותר. ניראה שלכן בזכות קשרו לא"י זכה להביא ישועה, שא"י היא מקום מגן לבנ"י (וכמו שמביא מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב"מחניים"), שקבעו טו באדר במוקפות חומה מימי יהושע גם כדי לומר שערי מבצר שנהרסו בא"י מגינים על בנ"י יותר מערי מבצר שלמות בחו"ל). לכן הפס' הזה סמוך לאסתר (שבא מיד אחריו) לומר שבזכות זה ניתן להם לעלות לגדולה ולהציל את בנ"י, בזכות מעלת א"י שבו, ואסתר זכתה מכחו. אולי זהו רמז בגמ': 'רבי לוי אמר מהכא: (במדבר לג, נה) "ואם לא תורישו את יושבי הארץ"' (מגילה יא,א) ' ואם לא תורישו וגו' - אף אלו נענשו על שחמל שאול על עמלק' (רש"י), שהביא פס' מכלל כיבוש א"י, ניראה שבא לומר בזה על כחו של מרדכי (ואף ידיעתו טרוסית שבכך ידע שתכננו להרוג את אחשורוש: 'והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון' (מגילה יג,ב) שישב בסנהדרין שבירושלים, וזה נתן כח להעלותו לגדולה, כמו שאחשורוש ציוה לקחתו על סוס וכו'). וגם בלימוד שבסנהדרין, ניראה שסמוך אסתר לבבל, גם כדי לרמז על עניין המקום, כרמז לא”י. וניראה ששני הדברים, נגד ע"ז ובעד א"י באים יחד כי מרכז ושורש הע"ז החמור בעולם הוא בא"י ('דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהן בידיהן'. חולין יג,ב). לכן אסתר עלתה למלכות ע"י הריגת ושתי, שבאה במקומה '"תחת הסרפד" תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה', דכתיב (שיר השירים ג, י) "רפידתו זהב", "יעלה הדס" זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, שנאמר (אסתר ב, ז) "ויהי אומן את הדסה"' (מגילה י,ב). שאסתר וזכות א"י באים ונוקמים בנבוכדנצר שהחריב ביהמ"ק, בזמן שהדגישו את חורבנו שכביכול לא יתוקן: '"בימים ההם כשבת המלך" וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו"? אמר רבא: מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו.. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' (שם יא,ב). לכן זכתה לשלוט על כל העולם ('תנו רבנן: שלשה מלכו בכיפה, ואלו הן: אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר' וכו' [שם יא,א]), כיון שכל העולם יונק מא"י: '"נטעתי בהם עץ כל פרי”- כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר: יושבי על טבור הארץ (יחז' לח יב). וממנה משתיתו של עולם יוצא' וכו' (תנחומא קדושים סימן י). וכן: 'רבי עקיבא היה יושב ודורש, והצבור מתנמנם. בקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה, שחיתה מאה ועשרים ושבע, ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות' (תנחומא "חיי שרה סימן ג) אסתר כנגד שרה אשת אברהם, שלו הובטח הראשון א"י לבנ"י. (הקשר בין אסתר ושרה ניראה גם בכך שאסתר היתה לכאורה היפה שלכן אחשורוש בחר בה, ואף כולם שיבחוה: 'ר' נחמיה אומר: הדסה שמה ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר' [שם יג,א]. 'אסתהר - ירח יפה כלבנה' [רש"י]. שזה מזכיר את שרה "ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד" [בראשית יב,יד] ונילקחה למלך). והנה כשבאה להזמין את אחשורוש למשתה נאמר: “ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית" (אסתר ה,א) וכשנאמר סתם "מלך" זה משמש גם ככינוי לה' (אסתר רבה ג,י) לכן ניראה כמרמז על ביהמ"ק שהוא מקום בית ה' וכסאו בעולם, וגם בביהמק"ד היו מקבלים רוה"ק ('א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש' וכו'. יר' סוכה ה,א) וגם כאן אצל אסתר '"ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות" בגדי מלכות מיבעי ליה? אלא שלבשתה רוח הקדש' (מגילה יד,ב), כך שניראה שרומז על שורש מלכותה והצלת בנ"י שנובע מכח א"י. גם כשאחשורוש התייעץ מה לעשות בושתי היה זה מול "שבעת שרי פרס ומדי ראי פני המלך", ניראה כנגד שבעת העממין שבא"י (שהיא מקום גילוי שכינת ה'), ולכן גם מתו, כדין הריגת שבעת העממין: '"אחר הדברים האלה כשוך חמת" (כשהפך) [כשהפיג] את יינו בקש את ושתי, אמרו לו הרגת אותה. אמר להם: מה עשתה שהרגתי אותה ומי נתן לי עצה שהרגתי אותה? אמרו לו: שבעת שרי פרס ומדי, יש אומרים שטרדן שכן אתה מוצא שאינם נזכרין עוד אלא ויאמרו נערי המלך משרתיו, ויש אומרים שנתנו עצה לבטל הבנין לפיכך נגזר עליהם הריגה' (ילקו"ש אסתר רמז תתרנ"א), הרי מפורש קשרם נגד ירושלים, ולכן גם ניראה בנוסף שדינם כעין שבעת העממין שצריך להשמידם בהקשר לא"י. וכך מתה ושתי ועלתה אסתר בהקשר לא"י. גם המן העמלקי קשור נגד א"י וירושלים: 'כתוב אחד אומר "תמחה את זכר עמלק”, וכתוב אחד אומר "מחה אמחה את זכר עמלק” עד שלא פשט ידו בכסא - תמחה את זכר עמלק. ומשפשט ידו בכסא, כי מחה אמחה את זכר עמלק. וכי בשר ודם יש בו כח לפשוט ידו בכסאו של הקב"ה?! אלא על ידי שהוא עתיד להחריב את ירושלים' (ילקו"ש בשלח רמז רס"ז) כך שחורבן ירושלים זה עניין חמור בעמלק, ואף בני המן שניתלו היו: '"עשרת בני המן" - ראיתי בסדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים... ומה היא השטנה? לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית' וכו' (רש"י. אסתר ט,י). וניראה שלכן נעשה ע"י אסתר שני משתים, כנגד שני בתי מקדש (שהשלישי יהיה בלי שליטת יד אדם בו, שלא כשני המקדשות שנחרבו, כמו אחשורוש שמלך עליהם. וגם זמן אסתר קשור לבית השני שהחל קודם תחילת בנייתו [ונעצר] ולכן באה מכח א”י המתגלה בשיאו במקדשים. וכן לאחר שני המשתים הומתו עמלקים, כמו שלעתיד יהיה מחיית עמלק לפני שלמות כסא ה' בשלישי, ולכן עד השמדתם כעין מקושר לשני). כן ניראה “ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו" (אסתר ב,טז) כנגד העולם שניברא בעשרה מאמרות, וה' נח בשבת ואנו מקדשים את העולם ע"י שביתת השבת, וזה דומה לא"י שדרכה מקדשים את כל העולם, שעיקר התורה בא"י (ספרי "עקב" מג) ואף הגשמי שבה קדוש. וכן ושתי פשעה בעניין השבת 'שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת. היינו דכתיב "אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה" כשם שעשתה כך נגזר עליה' (מגילה יב,ב) וקשורה במשפחתה לנזק לא"י, ועוד "שבע" מזכיר את שבעת העממין (ואף הם ניראה שהיו שבעה כנגד שבת, לומר שמא"י מתקנים את העולם כולו לה'). וכן אסתר הלכה לאחשורוש להודיע על המשתה "ביום השלישי" (אסתר ה,א) ניראה כרמז לשלושת אבות שא"י קנויה לנו מכוחם (“והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'”. שמות ו,ח) שבאה מכוחם, ולכן גם כנגד זה זכתה לשלושת מלאכים שיעזרו לה ('אמר רבי יוחנן: ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה: אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט'. מגילה טו,ב). וניראה שאף אחשורוש הרגיש שזה קשור לכח א"י ,ולכן אמר "ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך" (ה,ג) '"ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש" חצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ למלכות. ומאי ניהו? בנין בית המקדש' (מגילה טו,ב) הרי שהרגיש שייכת כאן לא"י והמקדש בראשו, ולכן מיד הדגיש שלא תבקש לבנות את ביהמק"ד. עוד ניראה שהיה כאן כעין כנגד יציאת ישראל ממצרים (שקשור היציאה לא"י): "בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן" (אסתר ג,ז). שבנ"י יצאו ממצרים בחודש ניסן ולכן הוא הראשון (שמות יב,ב) שנת שנים עשר כנגד שבטי בנ"י שיצאו. ובהמשך "ויקרא ספרי המלך.. בשלושה עשר יום בו" (יב) כנגד שבא"י מחולקיוסף לשני שבטים (אפרים ומנשה) ולכן כעין שיש 13 שבטים. המן בא לומר לאחשורוש להרוג את מרדכי, ובמקום זה נידרש להרכיבו ולכבדו ביותר, כעין עמלק שיצאו להרוג בישראל ביציאת מצרים, ולבסוף שמעו בזה את כבודם של ישראל (שלכן יתרו בא ליתגייר בעקבות שמועת מלחמת עמלק. זבחים קטז,א). ולבסוף בנ"י קיבלו על עצמם את התורה מעין השלמת מתן תורה (שבת פח,א). והמן רצה לתלות את מרדכי על עץ חמשים אמה (ה,יד) כנגד שבנ"י כמעט נפלו במצרים לשער החמישים ואז לא היו יוצאים.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (1)
יניב (26/3/2016)
נ.ב. בדברי רבא הסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'לזמן הזה', 'פורים א"י' וכו') שהגלוהו בעל כורחו, אלא שכיון שעלה חזרה אז לכן נחשב כאילו גלה מעצמו כי גרם לעצמו שיגלוהו שוב (ובזה עוד יותר מודגש קשרו של מרדכי לא"י).