מאת: יונתן שטנצל

לתגובות והערות

[email protected]

מה המקור והטעם למצוות ניסוך המים?

·       הגמ' במסכת ראש השנה דף טז.  מביאה את הסיבה של מצוות "ניסוך המים" שגורם לגשמים מבורכים באותה שנה: "ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג - אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה"

·       ובמסכת סוכה דף מד. "דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים - הלכה למשה מסיני"

·       ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קנ מביא טעמים נוספים :

·       "אף נסוך המים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. ר' יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם ונאמר בששי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם הרי מים נמצינו למדים לנסוך המים מן התורה. ר' נתן אומר בקודש הסך נסך שכר לה' למה נאמר להביא את המים"

·       רבינו חננאל מסכת תענית דף כה: א"ר אליעזר בשעה שמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימך קול ב' רעים אני שומע פי' קול ב' צנורים ניסוך המים וניסוך היין הנמשכין מנקבי הספלים שעל המזבח כדכתיב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.

מאיפה היו שואבים את המים?

המשנה מסכת סוכה פרק ד משנה ט  מגלה לנו שהיו שואבים את המים לניסוך על המזבח ממעיין השילוח: "ניסוך המים כיצד? צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגים היה ממלא מן השילוח"

היכן ממוקם מעיין השילוח?

רש"י מסכת סוכה דף מח עמוד א :"מן השילוח - מעיין הוא, סמוך לירושלים"

 וקשה לי כי משמע מהירושלמי כי  השילוח היה בתוך העיר:  תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק א :"איכן היו מראים פנים בהר הבית או בעזרות א"ל נישמעינה מן הדא הטמא פטור מן הראייה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה ואין טמא מת נכנס להר הבית הדא אמרה בעזרה היו מראים פנים מאיכן את מודד מן החומה או מן הבתים תני שמואל מן השילוח ושילוח היה באמצע המדינה"

פסקי ריא"ז (רבי ישעיה די טראני מחשובי הראשונים) מסכת סוכה פרק ה - החליל :"צלוחית של זהב היו ממלאין מים מן השילוח, שהוא מעיין חוץ לירושלם"

 קרבן העדה מסכת חגיגה פרק א :"מן השילוח. שם נהר והוא היה באמצע ירושלים"

ר"ש מסכת זבים פרק א משנה ג כדי טבילה וסיפוג - אם הפסיק פחות לא הוי זב גמור:

גד יון - מלשון העורכים לגד שלחן (ישעיה סה) מקום שהעמידו שם מלכי יון עבודה זרה כדאמרינן במס' ע"ז פ' ר' ישמעאל (דף נב ב) מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששיקצו אנשי יון ששקצום לעבודה זרה ואותו מקום קרוב לשילוח היה: תני"א בתוספת"א [פ"א] וכמה הוא כדי טבילה וסיפוג כדי שירד ויטבול ויעלה ויסתפג וכמה שיעורה של ראייה מרובה שהיא כמגד יון לשילוח שהן כדי שתי טבילות ושני ספוגין ר"ש אומר כדי הקפת הר הבית מבפנים משלו משל למה הדבר דומה לחבל של מאה אמה ראה בתחלת מאה ובסוף חמשים ובסוף מאה הרי זה זב גמור ראה בתחלת מאה ובתוך חמשים ובסוף מאה הרי זה זב גמור ראה בתחלת מאה ובתוך חמשים ובתוך מאה הרי זה זב גמור ראה (בתחלת מאה ובתוך חמשים ובסוף מאה או) בתחלת מאה ואחר חמשים ובסוף מאה אין זה זב גמור היה מפסיק ורואה כ"ש היא טומאתו. פי' כדי הקפת הר הבית מבפנים במסכת מדות תנן הר הבית היה ת"ק אמה על ת"ק אמה ואם באת למנות היקפו היינו אלפים אמה והאי משלו משל לת"ק ולא לר"ש ותימה הוא שכל כך חלוקין זה מזה. היה מפסיק ורואה. בין ראייה לראייה ששים אמה או שבעים אמה ואח"כ רואה כ"ש היא טומאתו דטפי עדיף כשיש הפסק הרבה אלא שיש הראיות בג' ימים רצופים:

מה מיוחד במים של מעיין השילוח?

·       איכה רבה  פתיחתא יט :"אמר ירמי' לישראל אלו זכיתם הייתם יושבין בירושלים ושותין מי השילוח שמימיו נקיים ומתוקים, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם גולים לבבל ושותין מי פרת שמימיו עכורין וסרוחין"

מלכים א פרק א פסוק לג :

·       "וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לָהֶ֗ם קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ אֶת־עַבְדֵ֣י אֲדֹנֵיכֶ֔ם וְהִרְכַּבְתֶּם֙ אֶת־שְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֔י עַל־הַפִּרְדָּ֖ה אֲשֶׁר־לִ֑י וְהוֹרַדְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אֶל־גִּחֽוֹן: ומסביר רש"י מלכים א פרק א :"אל גיחון – "הוא מעיין השילוח מכאן שאין מושחין את המלכים אלא על המעיין סי' שתמשך מלכותו"

·       רש"י מסכת מעילה דף יג עמוד א :"שלא היו מנסכין אלא ממי השילוח שהן מים חיים"

·       (האם להסיר את קטעים אלה?) ר' עובדיה מברטנורא מסכת זבים פרק א משנה ה :"כמן גד יון לשילוח - מקום בירושלים שהעמידו בו מלכי יוונים עבודה זרה, והיה אותו מקום רחוק מן השילוח שיעור שתי טבילות ושני סיפוגים. כמגד יון, לשון העורכים לגד שלחן (ישעיה סה) שילוח, שם הנהר, כדכתיב (שם ח) יען כי מאס העם הזה את מי השילוח":

·       .מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לה  וכשהיו מרבים לאכול בשר הקדשים היו שותים את מי השילוח ומתעכל במיעיהן כדרך שהמזון מתעכל

באיזה שעה שאבו ממעיין השילוח את המים?

·       תוספות רי"ד  סובר שהיו שואבין את המים בלילה אבל את הניסוך עצמו ביצעו ביום. תענית דף ב: וזה לשונו: "והניסוך אף על פי שלא היו מנסכין אלא ביום, מ"מ מן הלילה היו מתעסקים בו במילוי המים"

·       תפארת ישראל - הלכתא גבירתא מסכת סוכה פרק ד ט י :"מצות ניסוך המים במזבח בתמיד דשחר הלממ"ס, ונוהג ז' ימים בחג, והיו ממלאין בכל יום בבוקר צלוחית זהב דג' לוגין כניסוך דכבש ממעין שילוח הסמוך לירושלים"

מה כמות המים ששאבו?

משנה מסכת סוכה פרק ד משנה ט :"ניסוך המים כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגים היה ממלא מן השילוח" רבי יהודה סובר שניסכו רק  בלוג אחד.

באיזה שעה הכניסו את צלוחית המים  ששאבו ממעיין השילוח לעזרה?

תו"ס ריד תענית דף ב סבור כי בשעת קריאת הגבר היא מביאים לעזרה את הים: "למלאות המים מן השילוח ולהביאם בעזרה מקרות הגבר"

מהיכן הכניסו לעזרה את המים ששאבו ממי השילוח?

משנה מסכת שקלים פרק ו משנה ג  :"שער המים ולמה נקרא שמו שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים של נסוך בחג"

 רש"י מסכת סוכה דף מח.  :"שער המים - אחד משערי עזרה נקרא כן, על שם שמכניסין בו צלוחית של מים של ניסוך בחג".

האם הכהנים תקעו כשיצאו לשאוב או מתי שחזרו ממעיין השילוח?

משנה מסכת סוכה פרק ד משנה ט :"הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו"

תקעו כשהלכו לשאוב

·       ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוכה פרק ה כותב שהתקיעות היו לפני יציאת לשאוב. "תקעו והריעו ותקעו - זה סימן לילך ולמלאות מים לניסוך מן השילוח"

·       קרבן העדה מסכת סוכה פרק ה :"מתני' תקעו והריעו ותקעו. זהו סימן לילך ולמלאות מים לניסוך מן השילוח":

תקעו ששבו ממעיין השילוח

·       תפארת ישראל - יכין מסכת סוכה פרק ד משנה ט :"הגיעו לשער המים. שם שער שבעזרה שבו מכניסין המים כששבו מהמעין"

במה תקעו?

·       רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ז :"וכל אלו התקיעות בחצוצרות הן".

האם ניסכו מידי יום בחג הסוכות?

רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק י הלכה ו :"כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח, ודבר זה הלכה למשה מסיני, ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו".

מדוע לא  שאבו מים גם בשבת ממעיין השילוח?

משנה סוכה פרק ד משנה י :

·       "כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהיין והמים המגולין פסולים לגבי מזבח"

·       תפארת ישראל - יכין מסכת סוכה פרק ד משנה י :"דבשבת לא הלכו בשחר חוץ לעיר לשאוב המים, דאסור לנשאן מרשות הרבים לרשות היחיד"

·       ואמר לי הרב ישראל מאיר דרמר שליטא: תלמוד בבלי מסכת פסחים דף יט עמוד ב אמר רב אשי: זאת אומרת עזרה רשות הרבים היא, והוה ליה ספק טומאה ברשות הרבים, וכל ספק טומאה ברשות הרבים - ספיקו טהור.

·       מצד שני רואים שיש הבדלים לגבי דיני רשות הרבים בין טומאה לבין שבת, תלמוד בבלי מסכת שבת דף ו עמוד ב והא תנן: הבקעה, בימות החמה - רשות היחיד לשבת, ורשות הרבים לטומאה. בימות הגשמים - רשות היחיד (לכאן ולכאן) +מסורת הש"ס: [לכך ולכך]+! - אמר עולא: לעולם כרמלית הויא, ואמאי קרי לה רשות היחיד - לפי שאינה רשות הרבים. רב אשי אמר:

·       רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק כ הלכה ג יש שם מקומות שאף ע"פ שהן רשות היחיד לשבת הרי הן כרשות הרבים לענין טומאה ואלו הן: השבילין המפולשין לשיחין ולבורות ולגתות והבקעה המוקפת גדר בימות החמה ובסילקי מלכים שהוא בניין רחב הרבה לעמוד בו אנשי המרכבה ויש לו פתחים הרבה פתוחים לר"ה והפורן והוא הבניין הגדול שיש לו שני פתחים זה כנגד זה וחצר שהרבים נכנסין בפתח זה ויוצאין בפתח אחר, וכן מבואות היורדים לים או לנהר אף על פי שהן גדורין מכאן ומכאן ורבים מטפסין ועולין בהן והבימוסות והמרחצאות הרי הן כר"ה לטומאה, וכן כל העזרה כר"ה לטומאה.

·       שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שמט סעיף א :"כל אדם יש לו ארבע אמות ברשות הרבים שיכול לטלטל בהם. ומודדים לו (ג) ב באמה שלו, ג ואם (ד) אמתו קטנה נותנים לו ארבע אמות בינוניות של כל אדם שכל אחת מהן ששה טפחים (וע"ל (ה) סי' שצ"ו).

·       רמב"ם הלכות שבת פרק יב הלכה ח הוצאה מרשות לרשות מלאכה מאבות מלאכות היא, ואף על פי שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו, הרי הוא אומר בתורה +שמות ל"ו+ איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא, הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה, וכן למדו מפי השמועה שהמעביר ברשות הרבים מתחלת ארבע לסוף ארבע הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב.

·       תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מב עמוד ב גמרא. :"אמאי? טלטול בעלמא הוא, ולידחי שבת! - אמר רבה: גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד. ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דמגילה".

·       רש"י מסכת סוכה דף מג עמוד א ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים - הוא הדין דמצי למימר: ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אלא שברוב מקומות וענינים אמרינן יש לחוש להעברת ארבע אמות, ואין לחוש להוצאה, כגון אם היה מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה, דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא, ויש כאן איסור העברה ברשות הרבים, או הגביהו על מנת ליטלו ולא להוציאו, ונמלך להוציאו - פטור משום הוצאה אם לא עמד לפוש בינתים, כדאמרינן במסכת שבת (ה, ב).

·       רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק י הלכה ט:"כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב ואינה מכלי השרת ומניחה בלשכה ולמחר ממלא ממנה".

האם שאבו מממעיין השילוח  ביום טוב הראשון או ששאבו בערב יום טוב בדומה לשבת?

·       לגבי שמחת בית השואבה המשנה כותבת במפורש כי לא היו מנגנים בכלי השיר לא ביום טוב ולא בשבת. משנה מסכת סוכה פרק ה משנה א:"החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה שאינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב"

·       המשנה בסוכה אומרת שבשבת היו שואבים את המים ממעיין השילוח בערב שבת ולא בשבת. וזה לשון המשנה:" משנה י :"כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור שהיין והמים המגולין פסולים לגבי מזבח"

·       במקרה של שאיבת המים, המשנה התעלמה מיום טוב, והתייחסה רק לשבת, לעומת שמחת בית השואבה שהמשנה כותבת במפורש שלא ניגנו ביום טוב,  ואולי צריך לומר שאם לא ניגנו ביום טוב, אז לא שאבו ביום טוב, ושאבו בערב יום טוב בדומה לשבת.  וכותב התפארת ישראל  כי  הסיבה של איסור השאיבה בשבת זה איסור הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד.

·       ושאלתי את הפוסק הדיין הגאון רבי מרדכי אייכלר שליטא והוא ענה לי שביום טוב אין איסור הוצאה והכנסה מרשות לרשות וכך נפסק בשלחן ערוך שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקיח סעיף א :"מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה, (ב) הותרה שלא לצורך, (ג) כגון * א קטן (ד) ולולב * וספר תורה וכלים. הגה: * (ה) <א> הצריכים לו * קצת, או שמתירא (ו) ב [ב] שלא יגנובו או שאר פסידא (הגהות סמ"ק ורבינו ירוחם), (ז) אבל אבנים ג וכיוצא בהן" וכותב המשנה ברורה שאפילו מחזורים מותר להביא ביום טוב לבית הכנסת: משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקיח סעיף א :"ומ"מ המחזורים שהביאם ביום טוב לבהכ"נ ומתירא מגנבה אף על פי שא"צ להם עוד ביום טוב מותר להביאן לביתו לד"ה דהתירו סופן משום תחלתן דאל"כ לא יביאם בתחלה לבהכ"נ"

·       והראה לי הגאון רבי אליהו לרנר מהרשא מהרש"א חידושי הלכות מסכת סוכה דף נד עמוד ב בפרש"י בד"ה זמנין דלא משכחת לה כו' דשמחת בית השואבה לא דחיא יום טוב כדתנן מוצאי יום טוב כו' עכ"ל בהדיא תנן במתני' בריש פרקין דהחליל של שואבה אינו דוחה לא שבת ולא יום טוב אלא משום דאיכא לפרושי דדוקא חליל וכלי שיר הצריכין תיקון תדיר גזור אבל התקיעות דוחות כמו התקיעות דלהבטיל ולהבדיל דדוחות יום טוב דאינן נמי אלא מדרבנן להכי הוצרך לפרש תלמודא דהכא דאית ליה בפשיטות דלא דחי היינו מדתנן במוצאי יום טוב הראשון של חג כו' וחשיב נמי בהך מתני' התקיעות דמשמע במוצאי יום טוב הראשון דהיינו ביום ראשון דחוה"מ היו התקיעות אבל ביום טוב ראשון גופיה לא היו תוקעין משום דגזור גם התוס' בר"פ לא פסיקא להו דהתקיעות דשואבה אינו דוחה יום טוב אלא מהך פירכא דשמעתין אך קשה מה שפירש"י לעיל בשמעתין לפי שאין תוקעין למילוי מים בשבת משום שכבר נתמלאו מערב שבת כו' עכ"ל ל"ל האי טעמא שכבר נתמלאו מערב שבת הא ביום טוב שנתמלאו בו ביום נמי לא דחו התקיעות יום טוב דלא לשתמיט לומר בשום מקום שנתמלאו נמי מעיו"ט כן נראה מדברי התוס' בר"פ דביו"ט נתמלאו וצ"ע וק"ל:

·       והנה דברי התו"ס תוספות מסכת סוכה דף נ עמוד ב

·        

·       ורבנן סברי עיקר שירה בפה - תימה דבפ' המוצא תפילין (עירובין קב:) תנן קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה ואיכא תנא בגמ' דאמר לא היה קושרה אלא עונבה ועד כאן לא פליגי אלא בתיקון כלי אי דחי שבת משום מכשירי קרבן אבל שיר עצמו לכ"ע דחי ותנן נמי פרק שני דערכין (דף י.) בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ובפסח שני ובי"ט הראשון של פסח ובי"ט של עצרת ושמנה ימי החג אלמא דחי שבת וי"ט דא"א לשמנת ימי החג בלא שבת ולרב ירמיה בר אבא דמסיק בשמעתין בשיר של שואבה פליגי אבל שיר של קרבן לכ"ע דחי ניחא ורב יוסף דהכא איתותב מברייתא וצ"ל דמתניתין דערכין ודעירובין הוה מוקי להו רב יוסף כרבי יוסי בר יהודה ומיהו אכתי קשה דבסוף תמיד נשחט (פסחים סה.) משמע דמילתא דפשיטא היא דאין שבות במקדש ואפי' ר' נתן דמחמיר התם מודה דשבות צריכא התירו ועוד תנן בפירקין (דף נג:) גבי תקיעות של מקדש דבכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות ואפילו בשבת כדדייק בגמרא דבכל יום תנן ולא אשתמיט דפליג שום תנא ואין לומר דהנהו תקיעות דאורייתא דהא (דקתני) שלש לפתיחת שערים ותקיעות נמי שלש כדי להבטיל העם ממלאכה דוחות י"ט שחל להיות בערב שבת כדתנן פרק קמא דחולין (דף כו:) י"ט שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין שהיו משנין בהם במקצת כדמפרש התם טעמא בגמרא וכל הני דהתם דרבנן ולא גזור במקדש ובמילוי המים דכתיב ושאבתם מים בששון גזור וי"ל דלפי שהיה שם רוב כלי שיר חלילים כנורות מצלתים נבלים שצריכים לתקן תדיר גזור בהו טפי מהנך דסגי בשופר דלא בעי תיקון ואגב דגזור בהו גזור נמי שלא יתקעו למילוי המים בי"ט כדמוכח בפירקין (דף נד:) דפריך אי הכי ערב שבת שבתוך החג נמי לא ליחשביה זימנין דלא אשכחן כגון דחל יום טוב ראשון של חג בע"ש כלומר דבצרי להו תקיעות משום דלא תקעי למילוי המים והיינו טעמא כדפרישנא לפי שרגילין בהו להרבות בשאר כלי שיר בלא מספר כדתנן בפירקין (דף נא:) גזרו שלא יתקעו כלל.

·        

·        

האם תקעו בשבת על ניסוך המים?

רש"י מסכת סוכה דף נד עמוד א :"לפי שאין תוקעין למילוי המים בשבת - שכבר נתמלאו מערב שבת, כדתנן בפרק לולב וערבה (לעיל /סוכה/ מח, ב): אלא שהיה ממלא מערב שבת".

מאיזה חומר היה הספלים של ניסוך היין והמים?

משנה מסכת סוכה פרק ד משנה ט: תנא קמא סובר  שהם היו עשויים מכסף טהור :"שני ספלים של כסף היו שם"  ורבי יהודה חולק ואומר: "רבי יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרין פניהם מפני היין"

הרמב"ם פוסק שהספלים של הניסוך היו מכסף ולא מסיד :"הלכות תמידין ומוספין פרק י :"ושני ספלים של כסף היו שם"

מה כמות המים שניסכו?

משנה מסכת סוכה פרק ד  בתחילת המשנה תנא קמא סובר שהיו ממלאים שלושה לוגים של מים  :"ניסוך המים כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגים היה ממלא מן השילוח"  בהמשך המשנה "רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה"

רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק י :"צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגין היה ממלא אותה מן השילוח"

היכן היה מקום ניסוך המים על המזבח?

בקרן דרומית מערבית של המזבח שם היו שני ספלי הניסוך כמפורש במשנה זבחים פרק ו משנה ב. ובהערה הקרובה.

האם הזוכה בניסוך המים פנה ימינה ועשה סיבוב עד שהגיע לדרומית מערבית או פנה ישירות שמאלה לדרומית מערבית?

הגמ' מסבירה את דברי המשנה  את הטעם שלא היו מקיפים מימין את המזבח  אלא ברגע שעולים לראש המזבח  עם היין המים או עולת העוף פונים ישר לשמאל המזבח לפינה הדרומית מערבית של נקודת הניסוך של היין או ניסוך המים וחטאת העוף : זבחים דף סד. וזה לשון הגמ':"אמר רבי יוחנן: נסכים שמא יתעשנו, ועולת העוף שמא תמות בעשן"

מדוע חששו מהעשן הרי העשן עמד במקומו ולא זז?

מדוע  לא הקיפו את המזבח מצד ימין  מאחר וחששו מעשן המערכה לניסוך המים, היין ועולת העוף. וקשה לי,  הרי העשן לא התפזר  מעל המערכה גדולה ועמד במקומו? ולכאורה זה לא אמור להזיק לעולת העוף, ליין ולמים של הניסוך ומהיכן אנו יודעים שהעשן לא התפזר  יש גמ' במסכת יומא דף כא.  ושם מונה הגמרא מהניסים שנעשו בבית המקדש  :"עשרה נסים נעשו בבית המקדש: ומוסיפה לרשימה שניים נוספים  גם שעשן המערכה לא זז מהמערכה. :"דתניא: מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו". אם כן העשן לא זז מהמקום של המערכה וזה לא היה מגיע למקום הילוך הכהנים מסביב למזבח ולכן מדוע הם עשו קיצור דרך משמאל, והרי  יש משנה המשנה:" משנה מסכת זבחים פרק ו משנה ב : כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל"

האם הכהנים שזכו בניסוך היין והמים פנו ימינה והקיפו את המזבח או הלכו שמאלה ישירות למקום הניסוך  בקרן דרומית מערבית ?

מלשון המשנה משמע  כי הכהנים  שזכו בניסוך היין והמים  בניגוד לכל הכהנים שהיו פונים ימינה במזבח ומקיפים עלו לראש המזבח ופנו ישר שמאלה לכיוון דרומית מערבית דרומית ששם היו ספלי הניסוך שעל המזבח וזה לשון המשנה:" משנה מסכת זבחים פרק ו משנה ב :

"חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית בכל מקום היתה כשרה אלא זה היה מקומה.

 ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטן ושלשה מלמעלן מלמטן חטאת העוף וההגשות ושירי הדם.

מלמעלן ניסוך המים והיין, ועולת העוף כשהיא רבה במזרח:

משנה ג: "כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו שהיו עולים וחוזרים לעקב"

וכך כותב הרמב"ם בפירוש המשנה  מסכת זבחים פרק ו :"כבר בארתי לך בפרק החמישי כי כאשר עולה הכהן למזבח ופונה לצד ימין הרי הוא פוגש תחלה קרן דרומית מזרחית, והרי הוא סובב את כל המזבח ואחר כך יגיע לקרן דרומית מערבית כמו שיתבאר לך מאותה הצורה. אלא שהעולה לנסוך המים או היין או עולת העוף אם הוצרכנו לכך שאמרנו ששלשת דברים אלו צריך שיהיו בקרן דרומית מערבית לא חייבנוהו לפנות דרך ימין שאז יצטרך לסוב את כל המזבח, אלא יפנה בהם לאותה הקרן ויקריב שם ויחזור לאחוריו, והטעם לכך לפי שאם יסוב את המזבח והיין הזה בידו או המים יתעשן מעשן המזבח בעת סבובו ויתקלקל ריחו ואנחנו צריכים תמימים יהיו לכם ונסכיהם כמו שיתבאר במנחות. וכך גם עולת העוף אנו חוששין שתמות מחמת העשן".

וכן משמע פסקי רי"ד מסכת סוכה דף מח: שהזוכה פנה ישר שמאלה ולכן ניסך קודם של יין ולא של מים מאחר וספל של מים היה לצד מערב. וממזרחית לספל של מים היה ספל של יין מאחר ואין מעבירין על המצוות ותדיר ואינו תדיר תדיר קודם לכן הכהן הזוכה מנסך בשל יין תחילה.   :"הילכך בההוא ספל דפגע ברישא הוה מנסך שאין מעבירין על המצות"

·       מצד שני כותב הרמב"ם  כותב דבר אחר כי הזוכים כן מקיפים את המזבח מימין ושהגיעו לצד דרומית מערבית מקום הניסוך מוסרים להם כהנים נוספים את היין והמים ודבר זה לא כתוב במשנה ובגמ' לכאורה.  רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ז הלכה יא כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לאחד משלשה דברים אלו שלמעלה בקרן זו שהן עולין ונפנין על השמאל לקרן ועושין מלאכתן וחוזרין לעקב, ומפני מה נפנין לשמאל כדי שיפגעו בקרן מערבית דרומית תחלה, שאם נפנין על ימין ומקיפין את כל המזבח עד שיגיעו לקרן דרומית מערבית שמא יתעשן המים והיין או שמא ימות העוף בעשן המזבח.רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ז הלכה יב: "לפיכך המנסך מים או יין כשהוא מקיף את המזבח לא יהיה בידו כלום, ומתחיל ומקיף מקרן דרומית מזרחית למזרחית צפונית לצפונית מערבית למערבית דרומית ולא יהיה בידו כלום, וכשמגיע למערבית דרומית נותנין המים או היין בידו ומנסך, ואם לא הקיף עולה ופונה על שמאלו ועושה מלאכתו ויורד".

תוספתא מסכת   פרק ז :"עולין במזרח ויורדין במערב בימין ויורדין בשמאל חוץ מניסוך המים והיין ועולת העוף שעולין במערב ויורדין במערב בימין ויורדין בימין"

מתי ניסכו על המים בתמיד של שחר?

רש"י מסכת יומא דף כו: :"למה לי למיתני באתרוגיהן אם לא בא ללמדנו שניסוך המים אינו אלא בשעת נטילת לולב".

האם פתח הניסוך היה צר יותר או רחב יותר במזבח?

משנה מסכת סוכה פרק ד משנה ט: המשנה מסבירה כי הנקב של המים היה צר יותר ושל היין היה רחב יותר "ועל מנת שהם יסיימו להישפך ביחד לתוך השיתין:"מנוקבין כמין שני חוטמין דקין אחד מעובה ואחד דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת" ורש"י מסביר מסכת סוכה דף מח:  וזה לשונו:"אחד מעובה ואחד דק - אחד מנקבים מעובה, אותו של יין, ואחד דק, אותו של מים".

במה ניסכו קודם בשל יין או בשל מים?

·       פסקי רי"ד מסכת סוכה דף מח: וזה לשונו :"אילו הספלים היו עומדין בקרן דרומית מערבית זה בצד זה, ואותו הסמוך למערב קורא מערבי והוא היה של מים, והשיני היה סמוך לצד מזרח קורא מזרחי, והוא היה של יין מפני שניסוך היין היה תדיר, הילכך בההוא ספל דפגע ברישא הוה מנסך שאין מעבירין על המצות"

·       רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק י הלכה ו :"כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח, ודבר זה הלכה למשה מסיני, ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו".

·       כסף משנה הלכות תמידין ומוספין פרק י הלכה ו [ו] כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח. משנה בפרק לולב וערבה (דף מ"ד). ומ"ש ודבר זה הל"מ שם ובריש תעניות (דף ג'). ומ"ש ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדן. בפרק שני דיומא (דף כ"ו:) אין מנסכין מים בחג אלא עם תמיד של שחר ובתוספתא דסוכה פ"ג מאימתי מנסכין אותן עם איברי תמיד ומשמע לרבינו דהיינו בשעת ניסוך היין:

מה קרה לצדוקי שניסך את המים על רגליו?

באיזה צד מוקם הספל של ניסוך המים ובאיזה צד היה ספל של ניסוך היין?

משנה מסכת סוכה פרק ד משנה ט: מאחר ושני הספלים מוקמו בצד הדרומית מערבית של המזבח המשנה אומרת כי הספל של ניסוך המים מוקם  יותר קרוב להיכל שהוא הצד המערבי והספל של ניסוך היין היה מזרחי ממנו וזה לשון המשנה: "מערבי של מים מזרחי של יין"

מה קורה אם הכהן התבלבל ומזג מים בספל של יין ויין בספל של מים?

משנה מסכת סוכה פרק ד משנה ט:"עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא"

האם ניסכו ניסוך המים גם בתמיד של בין הערביים או רק תמיד של שחר?

רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק י :"ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו".