[1] [הקדמת המכתב וכן סופו לא הבאנו דלא שייך כלל לענין הצ"ג כלים:

[2]  והוא משנה בתמיד פ"ג מ"ד, וברע"ב שם לא אתפרש למה הוצרכו למנין של כלים, וזה בא לפרט לנו רבינו הגאון זצ"ל מנין הכלים במדויק ועפ"י הירושלמי שציין. והיות שדברי הירושלמי הם האבן היסוד של המכתב נעתיק כאן לשון הגמ' שם 'תמן תנינן נכנסו ללישכת הכלים והוציאו משם תשעים וג' כלי כסף וכלי זהב ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כנגד תשעים ושלש אזכרות שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי א"ר חונה חישבתים ואינן אלא שמונים ושלש כנגד שמונים ושלש חותמות שכתוב בעזרא שהיה כל א' ואחד מיחד שמו של הקדוש ברוך הוא וחותם אית דבעי מימר כיום מרובה של תמיד כנגד י"ג פרים וי"ד כבשים ואילים שנים ושעיר אחד' ועי' בסמוך, והנה בתוי"ט לומד דרב חונה לא מצא אלא פ"ג אזכרות, ועי' שם דמקשה דאדרבא קיים ריבוי של אזכרות יותר מצ"ג, אבל רבינו מפרש לה ע"ד הרמ"ע מפאנו שבסמוך דלא מצא אלא פ"ג כלים אלא דחולק על הרמ"ע בביאור תי' דירושלמי וכדיבואר:

[3]  הלשון צ"ב קצת דמשמע דהרמ"ע מפרט לנו הכלים והדוחק שבדבריו היינו עיקר מנין הכלים שמפרט, אך א"א ללמוד כן דהרי לא מפרט הרמ"ע מנין הכלים ולא הביא הגאון מדבריו אלא במה שחידש בעיקר פי' הירושלמי דהא חיפש רב חונה מנין צ"ג ולא מצא אלא פ"ג קאי על חיפוש הכלים, ולא שחיפש מנין האזכרות וכשאר מפרשים וכנ"ל, אלא דלדעת הרמ"ע מסקנת הירושלמי מחמת קו' ר"ח הוא דהצ"ג כלים אינן כנגד צ"ג אזכרות אלא כנגד צ"ג קרבנות שביום סוכות שחל בשבת, י"ג פרים ול"ט עשרונים המצורף להם למנחה ס"ה 52, י"ד כבשים וי"ד עשרונים שלהם ס"ה 28, שני אלים וארבע עשרונים ס"ה 6 ושעיר אחד לחטאת, סך הכל קרבנות החג עם מנחותיהם 87, בנוסף לזה תמיד של שחר עם עשרון אחד ס"ה 89, שני כבשים למוסף עם שני עשרונים סך הכל 93, ותמיד של בין הערבים אינו מן המנין שחילוף המשמרות מפסיק, וכנגד מעלת ריבוי הקרבנות תיקנו להוציא כמנין זה של כלים בכל יום, וחשבון זה הוא מה שנראה בעיני הגאון זצ"ל כדוחק רב ובפרט שמחמת מנין הקרבנות שבסוכות יוציאו מנין כלים בכל השנה: 

[4]  לומד הגאון זצ"ל דר' חונא מקשה בזה דהיה רק פ"ג ומתרץ לה דאף דמספר הכלים בשבת שבשנה כך אבל מנין הכלים של 'יום מרובה של תמיד' יש ס"ה צ"ג כלים וכדיבואר ולכן גם כל יום הוציאו כמנין המרובה שבתמיד ומתבאר הירושלמי בלי דוחק:

[5]  מחתת הכסף שחתה בזה מן המאוכלות הפנימיות לתרומת הדשן, תמיד פ"א מ"ג:

[6]  כלי גדול שבו היה מוריד הדשן מהמזבח, תמיד פ"ה מ"ה [ועי' מש"כ הגאון זצ"ל בהשלמה בסוף המכתב]:

[7]  יעים להסיר הדשן ולפנותו לתפוח, תמיד פ"ב מ"א ורע"ב שם, ומדנשנית שם בלשון רבים נקט רבינו דהיו שתים ולא יותר [והמגרפה דתנן בפ"ה שם מ"ו דהיה משמיע קול כשהגיעו בין האולם ולמזבח אינו בכלל החשבון, כנראה משום דלא הוי כלי שעושים בו העבודה, ועי' בתוי"ט שם (מתוס' ערכין י') דהיה עוד מגריפה שהיה כלי שיר וגם זה אינו בתוך החשבון וכדמבאר בהמשך דשאר כלי שיר חוץ מהחצוצרות אינו בכלל החשבון]:

[8]  טני דומה לתרקב גדול של זהב מחזיק קבין וחצי, תמיד פ"ג מ"ו ושם פ"ו מ"א:

[9]  השקו את התמיד בכוס של זהב, תמיד פ"ג מ"ה [והוא ודאי תוך החשבון של הכלים דעל זה שנינו במשנה שם שהוציאו צ"ג כלי כסף וכלי זהב]:

[10]  לקבלת דם התמיד [אבל סכין של שחיטה אינו בכלל המנין, עי' בתוס' חולין ג' א' וזבחים מ"ז א' דאף קרומית של קנה כשר לשחיטת קדשים רק דצריך להיות כעין כלי ועי' תוס' פסחים ס"ו א', ואינן בכלל שאר כלי שרת דנחלקו אם עושין של עץ וכמבואר שם בתוס' חולין וזבחים]:

[11] קערה לחלבים, פסחים פ"ח מ"י [אך לע"ע לא מצאתי שלצורך התמיד השתמשו עם מגס, והרי נתנו הפדר על בית שחיטת הראש וכך העלו להקטרה ורק הקרבים שמו בבזך וכבסמוך]:    

[12]  ככף גדול וכמו קערה [תוי"ט], תמיד פ"ד מ"ג:

[13]  שמהפך בהן האברים כשהם על המזבח (עי' שבועות י"ז ב' ועוד מקומות), תמיד פ"ב מ"א ותוי"ט שם, וזה כנ"ל לענין המגרפות דנשנית שם בלשון רבינו לומר דהיו שתים [וגם לא יותר וכנ"ל]:

 [14] למדידת מדת עשרון למנחת סולת (במדבר כ"ח ה), מנחות פ"ט מ"א:

[15]  כלי שרת שבו בוללין מנחה, רש"י מנחות ז' א', ועי' בסדר המנחה ברייתא סוטה י"ד ב':

[16]  (במדבר שם) מנחות פ"ט מ"ב ז' מדות של לח וכו' ורביעית ההין:

[17]  אחר הקמיצה, עי' סוטה שם בסדר המנחה ומשנה מנחות פ"ג מ"ד:

[18]  (במדבר שם פסוק ח):

[19]  לא מצאנו כן במנחות פרק ט' ואף לר"מ רק ביבש מצאנו וצ"ב:

 [20] וכמו ששנינו בתמיד פ"ז מ"ג ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי החצוצרות של כסף בידם תקעו והריעו ותקעו:

[21]  פ"ב מ"ו, אבל החצוצרות שהכהנים היו תוקעין בהם על התמיד אינן בכלל כלי שיר והם היו מוחזקים בלשכת הכלים:

[22]  ויקרא ו' י"ד 'על מחבת בשמן תעשה':

[23] מנחות פ"ט מ"א חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כהן גדול וכו':

[24]  למדוד השמן לכל חלה של החביתין דסך הכל ג' לוגין [וכמבואר המקור לשיעור זה במנחות נ"א א'], ועי' במשנה מנחות פ"ט מ"ב דלר"ש היה מודד במדה של לוג ומחצה בבוקר וכן בערב, וגם לדבריו יש להוסיף מדה זו ברשימת הכלים:    

[25]  שם בפסוק י"ד וככלותם הביאו וגו' ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת והעלות וכפות וכלי זהב וכסף, ולביאור תיבת 'והעלות' כתב הרד"ק (אחרי שמקדים פי' אחר בשם יש מפרשים) 'ולפי דעתי שהוא כלי קטן ששואבין בו היין מן ההין לנסכים ומצאנו אותו בדברי רז"ל וכו' [עי' עירובין נ"ג ב']: 

[26] יומא פ"ד מ"ד בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב וכו' בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה בתוך של שלשת קבין:

[27]  תמיד פ"ה מ"ד מי שזכה בקטורת היה נוטל את הכף וכו' והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטרת ע"כ והיינו דבלי הכף היה מתפזר הקטורת על הארץ – רע"ב ועיי"ש למה לא הביא הקטורת מתוך הכף הגדול:

 [28] שם וכסוי היה לו [עיי"ש במפרשים אם הכסוי להכף או להבזך]:

[29]  הכוונה למשנה פ"ז תמיד מ"ב דתנן וחמשה כלים בידם וכו', והכף והכסוי נחשבין לשתים שם:

[30]  נראה דצ"ל פי"ב והוא במ"ב שם דנחלקו ר"ג וחכמים בכסוי טני של מתכת דלר"ג כסוי כלי שיש לו בית קיבול חשוב כלי וטמא ולחכמים לא חשוב כלי וטהור והלכה כחכמים:

[31]  עי' משנה מנחות פ"ט סוף מ"ג דחצי לוג שמן לכל נר ועי' בגמ' מנחות פ"ח ב' דנמשח כלי מדה של חצי לוג לצורך זה:

[32]  תמיד פ"ג מ"ו כוז דומה לקתון גדול של זהב, והיו משתמשין בו לדישון הפתילות והשמן כמבואר ברמב"ם פ"ג מהל' תמידין ומוספין הי"ז:

[33]  מלקחיה ומחתותיה זה המלקטים והצבתים. וכדברי הגאון זצ"ל דלכל נר היה מיוחד כלי בפנ"ע כן הוא גם באדרת אליהו ריש דברים [וספרים נוספים בשם הגר"א], ולפני רבות בשנים אמר לי מרן הגר"ח שליט"א שלא ידוע לו מקור לזה מחז"ל:

[34] מנחות צ"ד א' ת"ר ושמת אותם בדפוס שלשה דפוסים הם נותנה לדפוס ועדיין היא בצק וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל:

 [35] נמצא דלצורך אפיית י"ב לחם הפנים היו שלשים ושש דפוסים:

[36]  להבזיכין היה צורך לעריכת השלחן בשבת וזה אף אם נאפה בחול ורק המנין של הדפוסים לא שייך אלא לר"י דנאפה גם בשבת:

[37]  (שמות כ"ה כ"ט) דמפרש הרמב"ן לפי תרגום אונקלוס דמנקיותיו של השלחן היינו המדה דהיתה מדה מחזקת שני עשרונים קמח למדוד בה החלה האחת ולא היו מודדין בעשרון של מנחות ודלא כמתני' מנחות פ"ט דהיו רק שתי מדות של יבש. וכיון דעיקר הפירוש מחודש ודלא כסתם משנה לכן לא ניחא ליה להגאון זצ"ל בזה לבד ולכן ממשיך להציע כלי אחר להשלים המנין וכדלהלן:

[38]  ר"ל דר' יהודה לשיטתו דעתו במשנה יומא פ"ה מ"ה דלעולם כה"ג מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב ודלא כהת"ק שם דרק ביוה"כ עושה כן ובשאר ימות השנה מקדש מן הכיור:

[39]  צ"ל פ"ב [ה"ד] ר' יוסי בי ר"ב בשם ריב"ל בכל יום כה"ג מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר וכו' ר' עוקבא בשם ריב"ל לא היה עושה כן אלא בשבתות וימים טובים [והובא בתוס' חגיגה י"ז א ד"ה אין]:

[40]  בירושלמי הנ"ל:

 [41] סופ"ק תנא ר' חייה בר אדא זה סדר תמיד לעבודות בית אלקינו בין בחול ובין בשבת:

[42]  דתנן בתמיד פרק ז' משנה ג':

[43]  ר"ת הבאר שבע, בתמיד ל"ג ב' ד"ה זהו סדר התמיד, וז"ל כל ימי תמהתי למה לא המתין התנא מלומר זהו סדר התמיד עד אחר סיום המסכת הואיל שהשיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש דקא מפרש ואזיל הוא נמי מענין עבודת התמיד:

[44]  דלפי הירושלמי נתבאר דזה דתנן זה סדר התמיד היינו דסדרו שוה בחול ובשבת לכן משנה האחרונה על השיר של יום אינו בכלל דבזה חלוקין הימים:

[45]  היינו דמחדש הגאון זצ"ל דהא דשנינו בירושלמי אית דבעי מימר כיום מרובה של תמיד וכו' הוא תירוץ להא דהובא מר' חונא דמצאו רק פ"ג כלים:

[46]  משנה מעילה פ"ג מ"ז מבואר דהשתמשו בצלוחית שממנו מנסכין:

[47]  י"ג ב' ותיקננו בפנים:

[48]  נראה דנזהר כאן משאלה דהרי במשנה מבואר שם דהיה גם כד וגם צלוחית לניסוך המים, אך כפי מה שמפרשים תוס' שם עם הכד מילאו המים מלפני שבת וא"כ רק הצלוחית היו צריכים להוציא בבוקר מלשכת הכלים שממנו היו מנסכין המים:

 [49] צ"ל נ"ה א' מסקנת הגמ' שהכל לפי המוספין תוקעין הכוונה שמרבה בתוקעין וברש"י שם שמוסיפין חצוצרות ותוקעין יחד:

[50]  לא מצאנו מפורש דהוסיפו דוקא שתים אך יתכן דעם כל שופר שמוסיפין מוסיפין ב' חצוצרות וכדמצינו כיו"ב בר"ה כ"ו ב' במשנה וצריך בירור:

 [51] לנסכי הפר, וכנ"ל דקיים שינוי במדת הגודש של שמן ושל יין ולכן היו מייחדים לכל אחד כלי בפנ"ע, וכיוצא בזה בסמוך:

[52]  הכוונה לתוספתא שם פרק י' ה"א ר"ש אומר לא היתה מדת שבעה במקדש הין שאין נותנין מדה אחת לשני פרים מדה אחת לשני אילים, ולומד הגאון זצ"ל דלפי החכמים דחולקים על ר"ש סוברים דהיו משתמשים עם מדת הין שלם למדוד לשני פרים בבת אחת ולפי"ז ביום א' דסוכות דהיו י"ג פרים השתמשו עם מדת ההין ליין ומדת ההין לשמן ו' פעמים לכל אחת. אך פירושו בתוספתא מחודש קצת, ומפירושי החסדי דוד והחזון יחזקאל שם נראה דלא בזה נחלקו, דלכו"ע לא השתמשו עם מדת ההין למדוד לשני פרים יחד ולת"ק היה מדה כזה במקדש רק משום שהשתמשו בו פעם אחת לקדש השמן המשחה ולא גנזוהו ור"ש סובר דאינו ראוי להחזיק כלי שרת לעולם משום שהשתמשו פעם אחת ולכן גנזוהו משום שלא היה צורך בו והוצרך להוסיף דלא היה ראוי לשימוש לנסכי הפר משום דלזה השתמשו רק עם מדת חצי ההין שלא מדדו לב' פרים כאחת, ואולי משום דאין עניות במקום עשירות ואין זה כבוד לעשות כן או משום דחששו דלא ידקדקו אח"כ לחלק במדוייק כראוי חצי ממנו לכל פר, ואמנם לפי דבריהם לכו"ע לא השתמשו בהין לב' פרים:    

[53] ירושלמי יומא פ"ג ה"ח ור"ל בהא דדרשינן שם קרא דעזרא א' דכתיב אגרטלי זהב שלשים אגרטלי כסף אלף, דכלים אלו היינו מזרקות, דאגרטל היינו מקום שאוגרין בו הדם, והיו משתמשין עם של זהב לדם של טלה דדמו מועט, והיו משתמשין עם מזרקות של כסף לקבל דם של פר שהיה דם מרובה וכמבואר שם, ונמצא דבנוסף להמזרק לקבלת דם התמיד ומוסף של שבת שהיה של זהב היה צריך מזרק לקבלת דם הפר של סוכות:

 [54] נראה הכוונה להרמב"ם בפיה"מ תמיד פ"ג מ"ב וכן הוא ברע"ב שם, ולעיל הבאנו דהתוי"ט הקשה שם דלמסקנא אין הטעם כן, ולזה כתב דע"כ להרמב"ם דאינו עולה הכלים שהוציאו ביום א' של סוכות לצ"ג ע"כ דקיים רק הטעם של כנגד צ"ג אזכרות, אך עי' ברמב"ם בפ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"א דסתם בזה וכתב 'ואח"כ נכנסין ללשכת הכלים ומוציאין כל כלי השרת הצריכין להם כל היום' ולא כתב כלל שיעור צ"ג כלים ומשמע דלהלכה לא קיי"ל כשיעור צ"ג כלים כלל ועי' בתוי"ט שם בסוה"ד וצ"ע:    

[55]  וכמבואר שם בפ"ה ה"י דאינו דוחה שבת [ולרבינו שי' מיוחדת דאע"פ דנאפית בפנים וכמבואר שם בהלכה ז' ותנור מקדש אינו דוחה שבת ולא נפסל בלינה וכבר האריכו הנו"כ וגדולי האחרונים], ולכן חסר בשבת שלשים ושבע כלים דהיינו הל"ו דפוסים לאפייה וגם מדת שני עשרונים, אבל הבזיכין היו נצרכים לכו"ע כדי להכניס בשבת לסידור השלחן עם הלחם החדש: 

[56]  דהרי מבואר לעיל דלר"י כה"ג היה מקדש כל יום בקתון של זהב ולא קיי"ל כן אלא כת"ק שם וכמפרט הרמב"ם דברים מפורשין בפ"ב מעבודת יוה"כ ה"ה:

[57]  דבשמו הוא דאמר שמואל דצ"ג כלים נגד צ"ג אזכרות ולא נגד הכלים הנצרכין ליום מרובה של תמיד משום דאין החשבון עולה לפי שיטתו מטעם אחר וכדמבאר הגאון זצ"ל:

[58]  ולכן חסר מדת עשרון למנחת התמיד [וגם מדת שני עשרונים ללחה"פ להרמב"ן הנ"ל]:

[59]  יש לציין בשולי מכתב הזה שבס' עזרת כהנים (להגאון ר' יהושע יוסף אב"ד מארד מלפני כק"נ שנים בביאורו הנפלא והמקיף) למס' מדות בפ"ה מ"ג שם מונה והולך מנין הכלים ולדעתו היו רק ל"א כלים שהיו צריכים כל יום ויום (ומה דמסיק שם 'הרי לך נ"א כלים' ט"ס וצ"ל ל"א) אלא דלכל הכלים שבמקדש היו להם שניים ושלישיים וכדתנן בסוף חגיגה לכן היה להם ג' פעמים כמנין הזה, אך החשבון שלו צ"ע טובא בכמה דברים, והמעיין ימצא החילוקים בין מניניהם ואכ"מ [ויתכן דגם ראה הגאון זצ"ל מנין העז"כ, (דהביא גם שם הרד"ק על כלי ה'עלי' הנ"ל להיות בתוך חשבון הכלים) אלא דחולק עליו בכמה וכמה דברים, ומנין הגאון זצ"ל מחוור]:    

[60]  שמות כ"ז ג' על הפסוק ועשית סירותיו לדשנו וגו' לכל כליו תעשה נחשת מתרגם אונקלוס ותעבד פסכתרותה למספי קטמה, ונמצא דע"כ אינו בכלל הצ"ג כלים דהיו של כסף וזהב דוקא, ואם סירותיו היינו פסכתר נמצא דהיה של נחשת:

[61]  מקובצת:

[62]  שם ח' ב' אות כ"ו וז"ל וי"ל שהיה בביסא [של החביתין] ג' גומות אחת לשמן ואחת ללבונה ואחת לסולת והיה נותן הכל בבוקר כל אחד בגומא לבדה ואח"כ חוצה [ודקדק לכתוב דוקא לפי השטמ"ק דאמנם גם תוס' כתבו שם ח' א' ד"ה ולר"ח כיו"ב אך כתב רק דשם כל אחד בפנ"ע בכלי בענין שלא יתערב אבל לא כתב דהיה לזה גומות מיוחדות לזה וא"כ הכלי דומה לשאר כלים ולזה הביא דוקא מהשטמ"ק:

[63]  היינו דביסא לא צריך להיות כל שרת וכמבואר שם דיכול ללוש ע"ג חתיכת עור:

[64]  דהא דלשין ע"ג קטבליא היינו למ"ד דמדת יבש לא מקדש וכמבואר שם ולומד כן מקרא דלחם הפנים דלא נתקדש עד האפיה דלכן הוצרך הגמ' לאוקמי בענין שעשה גם הלישה שלא בכ"ש אבל למ"ד דעשרון מקדש אף דאין זה עיכוב במנחה אם ממשיך בעשיית מעשה הלישה בכלי חול כקטבליא אבל לכל הפחות הוי גנאי להוציא לכלי חול ולכן משתמשין דוקא בכלי קודש וכמבואר בתוס' מנחות ח' א' בד"ה ולר"ח עיי"ש:

[65]  כנדצ"ל, והיינו דבשאר מדת יבש נחלקו תנאים בזה וכמבואר שם נ"ז ב' אבל חצי עשרון לחביתין דעת רש"י דנמשח לכו"ע דדוקא מדת עשרון לא נתקדש מפני שכל אדם מודד מנחתו ופעמים שמודד בחוץ אבל מדה זו אינה נמסרה אלא לכהנים וא"כ ודאי הוי גנאי לעשות הלישה בכלי חול אחרי שנתקדש:

[66]  ד"ה בפנים: