"ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלם וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה" תנא משום רבי יוסי: עת היא מזומנת לפורענות. (ירמיהו נא, יח) "בעת פקודתם יאבדו" תנא משום רבי יוסי: עת מזומנת לפורענות. (ישעיהו מט, ח) "בעת רצון עניתיך" תנא משום ר' יוסי: עת מזומנת לטובה. (שמות לב, לד) "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" תנא משום רבי יוסי: עת היא מזומנת לפורענות. (בראשית לח, א) "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" תנא משום ר' יוסי: עת מזומנת לפורענות. (מלכים א יב, א) "וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו" תנא משום ר' יוסי: מקום מזומן לפורענות. בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד' (סנהדרין קב,א). בכל קטע מופיע רק פרט אחד, ואילו בשכם מופיעים כמה פרטים, מדוע? בפשטות כיון שיש כמה דברים אז הביאו אותם, שלא כאחרים שהם דבר אחד. ואמנם על "וביום פקדי" ישנם כמה דברים: 'וביום פקדי - בתשעה באב שבכל השנה מאותן מ' שנה שעמדו במדבר יום מזומן לפורענות. בו חזרו מרגלים, בו נחרב הבית בראשונה ובשניה' (רש"י) אולם דברים אלו מפורסמים מאוד (שכולם יודעים על ט באב) ולכן לא הוצרכה הגמ' לפרטם. ועוד אפשר שיש להבחין בין זמן המיועד לפורענות (או זכות) שכיון שמדובר על דבר שאינו פיזי בהגדרתו (שזמן הוא משהו הגדרתי ולא פיזי גשמי) אז גם פעם אחת מספיקה בכדי להגדירו ככזה (לטוב או לרע) אבל על מקום, שהוא פיזי, יש צורך בחזקה של שלוש פעמים בכדי להגדירו ככזה. וניראה שבאה הגמ' לומר על שכם, שיש בו עניין פנימי שמקשר בין כל הדברים האלו, ולכן פרטו אותם. ששכם ניתנה ליוסף: “ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" (בראשית מח,כב) 'שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך' (רש"י). שכיון ששכם ניתנה ליוסף סימן שיש בה קשר אליו. והנה כל שלושת המקרים קשורים ליוסף: התפצלות המלכות לשני ממלכות גרמה ליוסף להיות מלך, ועוד על רוב ישראל כך שזה ודאי קשור אליו. מכירת יוסף שהיתה בשכם וזה ודאי קשורה ליוסף (שנימכר). וגם מעשה דינה קשור ליוסף, כיון שדינה נחטפה בעקבות שיצאה לראות בבנות הארץ, ואמרו על זה חז"ל: '"ותצא דינה בת לאה" ולא בת יעקב היא?! תלאה הכתוב באמה, מה לאה יוצאנית אף זו יוצאנית. ומנין? דכתיב: "ותצא לאה לקראתו"' (תנחומא וישלח סימן ז) הרי שמעשה דינה נעשה בעקבות היותה בת לאה. והנה אמרו בגמ': '"ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה" מאי "ואחר”? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות הרי עשרה. אם זה זכר, לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות? מיד נהפכה לבת שנאמר "ותקרא את שמה דינה"' (ברכות ס,א) (ויותר מזה מובא במכמה מקורות שממש התחלפו העוברים, שיוסף הועבר לבטן רחל, ודינה לבטן לאה, [ראה ב'תורת המקרא' "תזריע" למרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א]) מימלא יוצא שגם מעשה דינה נעשה בעקבות קשר ליוסף. ויותר מזה, בכל המקרים האלו יש קשר למעלתו של יוסף, ולכן היה חשוב לגמ' לומר שאע"פ שיש כאן גם תוצאה של טובה לאחר, בכ"ז זה נחשב לרעה. שהנה יוסף הוחלף בדינה, ואלמלי זאת היה נולד ללאה, ומימלא לא היה במעלתו כיוסף בהיותו בן רחל (שלכן היה חשוב אצל יעקב), כך שדינה בהיותה בת לאה, זה מטובתו של יוסף. וכן מכירת יוסף, אמנם מכירתו היתה לרעתו אבל בעקבות זה עלה למלכות במצרים. ולכן גם מכרוהו באזור שנחשב לשכם ולא בשכם ממש, כמו שפרש"י בפרוש הראשון: 'בשכם מכרו אחיו את יוסף - כדכתיב "הלא אחיך רועים בשכם", ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם, ונקראת על שם שכם'. שנימכר בדותן כיון שעצם המכירה היא רעה לו, ולכן לא נימכר בעיר שכם עצמה, אלא רק לידה, שקשורה אליה, כמו שטובתו שעלה למלכות קשורה למכירתו. ופיצול המלכויות ודאי שזה טוב לו, שהרי נעשה מלך לישראל. הרי שיש בכל שלושת המקומות האלו יש קשר לטובת יוסף, בהיות שכם קשורה אליו. וכן ניראה שבאה הגמ' לומר על קשר בין הדברים, שבעקבות דינה שמעון ולוי הרגו את אנשי שכם, ובעקבותם יעקב התכונן למלחמה ולכן נתן ליוסף את שכם: '"בחרבי ובקשתי" - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן' (בראשית מח,כב. רש"י) כניראה כוונתו שמלחמה מול גוים קשורה ליוסף "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" (עובדיה א,יח) ולכן בהקשר לזה שהתכונן למלחמה נתן ליוסף את שכם, כמקור הכח למלחמה. ושמעון ולוי הם אלו שרצו להרוג את יוסף: '"שמעון ולוי אחים"- בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (בראשית לז יט): "ויאמרו איש אל אחיו... ועתה לכו ונהרגהו" - מי הם? אם תאמר ראובן או יהודה - הרי לא הסכימו בהריגתו; אם תאמר בני השפחות - הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (בראשית לז ב): "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה..." יששכר וזבולן - לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם; על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם "אחים"' (בראשית מט,ה. רש"י) הרי שגם בזה יש קשר לשמעון ולוי. וניראה שאף יעקב איחד בין הדברים שאמר כללית שהם "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם" ולכן פרש"י על שכם ועל יוסף, שזה מראה את קשרם להרג, כך שבשני הדברים קשור גם אליהם, למידותיהם. ושמעון ולוי רצו לרצחו על חלומותיו ומעשיו, והרי החלומות שלו היו בהקשר למלכות ישראל שהתפצלה מיהודה (ראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זע"א ב'תורת המקרא' "וישב") הרי שיש קשר מזה גם להתפצלות הממלכות. (ובפרט גם שבעקבות מכירת יוסף ירד יהודה, וכך נעשה בהמשך מעשה תמר, ובעקבותיו זכה למלכות 'אמר להן ר"ע: מפני מה זכה יהודה למלכות? מפני שהודה בתמר' (תוספתא ברכות ד,טז). [אמנם שם ממשיכה התוספתא שר"ט חולק] כך שיש קשר בין המכירה למלכות יהודה, ומימלא בפיצול זה מול מלכות יהודה). וכן בהקשר ללוי (לכהנים) יש איסור נוסף למלכות, מעבר לאיסור הכללי (יר' הוריות ג,ב) כך שבו במיוחד מתגלה הבעייתיות לאי מלכות יהודה (כבפיצול), וכן מלכו בבית שני מהלוים (החשמונאים) במקום מיהודה, שזהו כעין הפיצול שבבית ראשון, שע"י מלכות ישראל, שמיוסף. ניראה שלכך הגמ' הביאה שלושתם, לומר על הקשר הפנימי שבניהם.