עלון לשבת חול המועד

נכתב על ידי דניאל מוליאן ב-14/4/2017

 בס"ד


לעלון המלא נא לפנות למייל  danielbar158@gmail.com 

העלון מורכב מחידושים וסיפורים על צדיקים קדושים והפעם סיפור על הבעל שם טוב ועל רבי אליעזר בן הורקנוס.. אשריכם ישראל..

תוכן העלון : 

רבים שאלו האם מותר לעשות מלאכה בחול המועד, ופסקו שימים אלה הם ימים מקודשים ביותר וצריך לכבדם בבגדים נאים, לשמוח בהם בבשר ויין, וכו'.. ומכל מקום התירו לעשות מלאכת דבר האבד, שהיא כל מלאכה שאם לא יעשנה במועד לא יוכל לעשותה אחר כך, מותר לעשותה בחול המועד. לפיכך, מי שיודע שאם לא יעבוד בימי חול המועד, יפטרו אותו מעבודתו, רשאי להמשיך לעבוד בימים אלה, או כל מי שיודע שאם לא יעבוד יגיע לנזק התירה התורה לעבוד במצבים אלה. ולעניין כתיבה, האם מותר לכתוב דברי תורה בחול המועד, אז ההלכה אומרת שאסור לכתוב בחול המועד אלא אם כן לאחת משלוש סיבות:    א) "דבר האבד" ב) צורכי רבים ג) צורך המועד.  
והינה אין דבר יותר אבד והפסד כל כך גדול מדברי תורה וזיכוי הרבים וגם יגרם פה נזק רוחני שזה יותר חשוב מאשר יגרם נזק גשמי ולכן אף על פי שכתבנו בגיליון הקודם שדברי התורה יהיו לכבוד כל חג הפסח וגם עבור שבת חול המועד, וגם לאחר שמעט אנשים ביקשו שנוציא דברי תורה גם לשבת הקרובה, לכן החלטתי לכתוב דברי תורה גם עבור שבת זו, וכל אותם אנשים שפנו וביקשו שנכתוב גם עבור השבת הזו זכות הדפים תעמוד בעדם ובעד אנשי ביתם ובעד כלל עם ישראל. ובגלל שפתחנו בנושא התורה, נספר סיפור ידוע על רבי אליעזר בן הורקנוס ונבין עד כמה היא מעלת התורה הקדושה.

בן 22 שנה היה רבי אליעזר ולא למד תורה. אביו הורקנוס היה עשיר גדול, פעם אחת היו אחיו חורשים על גבי המענה (אדמת מישור) והוא היה חורש בטרשים (אדמה סלעית וקשה לעיבוד). התחיל רבי אליעזר לבכות. אמר לו אביו "מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשים? אתה תעבור לחרוש על גבי המענה". שוב פעם היה רבי אליעזר בוכה, בא אליו אביו הורקנוס ושאלו "מפני מה אתה בוכה? מפני שאתה חורש על גבי המענה(אדמה נוחה לעבודה) ?" אמר לו "לא" אמר לו הורקנוס "אז מדוע אתה בוכה?" אמר לו רבי אליעזר "מפני שאני מבקש ללמוד תורה". אמר לו אביו "הלא בן עשרים ושתיים שנה אתה ואתה מבקש ללמוד תורה! אלא קח לך אישה ותוליד לך בנים ואתה מוליכם לבית הספר."                                                                                                                 פעם אחת אמר רבי אליעזר, "אלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי". אמר לו אביו ללכת ולחרוש. השכים וחרש, נפלה פרתו ונשברה רגלה. אמר לעצמו רבי אליעזר "לטובתי נשברה רגלה של הפרה" ראה זאת סימן מלמעלה והלך וברח לירושלים ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי.  לרבי אליעזר לא היה כלום לאכול, לא היה לו אוכל משישי בצהריים ועד מוצאי שבת, פעם אחת ישב אצל רבי יוחנן בן זכאי ובכה. אמר לו מפני מה אתה בוכה? אמר לו רבי אליעזר "רצוני ללמוד תורה". שאלו רבי יוחנן "לא למדת מימיך?" אמר לו שלא. התחיל רבי יוחנן ללמדו קריאת שמע וברכת המזון ושתי הלכות כל יום ובשבת היה חוזר עליהן ומשנן את ההלכות. עברו 8 ימים ולא טעם כלום, עד שעלה ריח פיו לפני רבי יוחנן. אמר לו רבי יוחנן "אליעזר בני, כלום סעדת היום?" שתק אליעזר. שוב שאלו ושוב שתק רבי אליעזר. אמר לו רבי יוחנן שהיום הוא בא לסעוד אצלו. אמר לו רבי אליעזר שהוא כבר סעד אצל אכסניא שלו. נפטר ממנו לשלום והלך לדרכו. רבי יוחנן מהר קרא לתלמידיו וביקש לברר האם הדבר נכון, האם רבי אליעזר סעד היום או לא. הלכו לאכסניא שלו וחיפשו בכל השווקים ולא מצאו כלום. עד שפגשו אישה אחת ואמרה להם שכן הוא השאיר פה שק אחד אצלה שהוא כל פעם פותח את השק טועם, והולך לדרכו. ביקשו התלמידים לראות את השק, הראתה להם את השק ולהפתעתם הם ראו עפר ואדמה בתוך השק. שאלו אותה "רבי אליעזר סעד אצלכם היום?" אמרה להם שלא והיא אמרה להם ש 8 ימים לא טעם אצלה כלום והיא מניחה שהוא אוכל אצל רבו. הלכו וסיפרו את הכל לרבי יוחנן בן זכאי. קרא לו רבי יוחנן ואמר "כשם שעלה ריח פיך לפני כך יצא ריח התורה מפיך מסוף העולם ועד סופו." והביא לו כמובן לאכול באותו הרגע. בנתיים עבר הזמן, אמרו בניו של הורקנוס לאביהם "ראה מה עשה לך אליעזר בנך. הניחך בזקנתך והלך לירושלים לשבת וללמוד תורה." ניסו לשכנע אותו להשיל את אחיהם אליעזר מהנכסים. וכמובן שהורקנוס השתכנע ועלה לירושלים להודיע לכולם שהוא מנשל את אליעזר בנו מנכסיו. אותו היום שעלה לירושלים היה יום טוב לרבי יוחנן בן זכאי וכל גדולי המדינה היו מוזמנים אליו. בן ציצית הכסת, נקדימון בן גוריון וכלבא שבוע שלושת עשירי העולם היו שם. שמע רבי יוחנן בן זכאי על הורקנוס שגם הגיע וביקש שיפנו לו מקום. היה יושב בין כל החכמים והגדולים כשלפתע פתח רבי יוחנן את פיו וביקש מרבי אליעזר לקום ולדרוש בדברי תורה. אמר לו רבי אליעזר "איני יכול לפתוח בדברי תורה. כמו בור שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. כך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקיבלתי ממך." אמר לו רבי יוחנן "בני, משל למעיין שהוא נובע ומוציא מים אף אתה כך" דחק אותו רבי יוחנן לדבר וגם התלמידים דחקו בו לדבר. עמד ופתח בדברי תורה שלא שמעה אוזן מעולם והיו פניו מאירות באור החמה ואין אדם יודע אם יום ואם לילה. עמד רבי יוחנן ונשקו על ראשו ואמר "אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם". וכולם בירכו והתלהבו מרבי אליעזר. אמר רבי הורקנוס "למי אמר כך?" אמרו לו : לאליעזר בנך. אמר להם "לא כך היה צריך לומר. אלא "אשרי אני שיצא זה מחלציי". עלה הורקנוס על הספסל ואמר לפני כולם "רבותיי, אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסיי, עכשיו כל נכסיי יהיו נתונים לאליעזר בני וכל אחיו אין להם כלום. אמר לו רבי אליעזר "אם קרקעות ביקשתי מלפני ה' הוא היה נותן לי שנאמר "לה' הארץ ומלואה". ואם כסף וזהב ביקשתי היה נותן לי שנאמר "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות". לא ביקשתי מלפני ה' אלא תורה בלבד."

הבעל שם טוב והגזירה הקשה

חסידים רבים הגיעו לבעל שם טוב כדי לחגוג איתו את חג הפסח והבחינו מהר מאוד בשוני. אם תמיד ההכנות לחג היו בשמחה ובהתלהבות הפעם פניו של הבעל שם טוב היו ניראות מודאגות ועצובות. ליל הסדר היה בכל שנה באווירה מרוממת ביותר, הבעל שם טוב מספר את ההגדה תוך כדי סיפורים חוצבי להבות, ואילו השנה נתון היתה הרגשה של צער ויגון. בלילה לאחר בדיקת חמץ קרא הבעל שם טוב לעשרה מתלמידיו וציווה עליהם לערוך תיקון חצות בכוונה רבה. עתה היה ברור לכולם שהבעל שם טוב מנסה לבטל גזירה קשה, שרק עיניו הטהורות צופות אותה. בזמן תיקון חצות נפתחה הדלת שאותה פתח אחד החסידים בשם רבי צבי והודיע כי הבעל שם טוב נמצא מעולף שוכב על הרצפה בחדרו. למחרת בבוקר התעורר הבעל שם טוב, פניו היו חיוורות והוא ביקש מכולם להתפלל בכוונה גדולה ועצומה. בסוף תפילת שחרית כינס הבעל שם טוב את כולם, והחל לספר להם על מידת הביטחון בה'. "הביטחון האמיתי הוא שגם כאשר האדם איננו רואה שום מוצא ושום מבוא לישועה הוא עדיין מאמין ובוטח בה' ובטוח שישועתו קרובה לבוא". מאותו רגע השתנו פניו של הבעל שם טוב, הוא החל לשמוח, כולם חשבו שהגזירה שהיתה התבטלה. הבעל שם טוב הלך לטבול במקווה הטהרה לפני החג ואז התפנה לאפיית המצות. לאחר מכן ביקש מהחסידים שבתפילת מנחה יכוונו בכוונות עצומות כמו שכיוונו בימים שלפני ראש השנה וכיפור. החסידים לא הבינו מה קורה, איזה גזירה עצומה יש והאם היא התבטלה או שמא היא עדיין קיימת. לאחר תפילת ערבית כולם ניגשו לביתו של הבעל שם טוב הקדוש שנהג לארח את חסידיו הקדושים. כולם התרגשו וחיכו לשמוע את סיפוריו ודברי התורה של רבם הקדוש על יציאת מצרים, על ההגדה, פרושים שאוזן לא שמעה מעולם. אך לצערם ולהפתעתם, הפעם הבעל שם טוב לא אמר דבר, הוא לא הרים עיניו מההגדה, הוא קרא ממנה בנעימה אך לא פסק ממנה ולא פירש כלום. לא מספיק שהחסידים ראו שניכרת על פניו של רבם דאגה וצער, הם אף הצטערו עוד יותר שלא זכו לשמוע דברי תורה חזקים כמו בכל שנה. לפתע הבעל שם טוב עצם את עיניו והפסיק לקרוא מההגדה, הוא שתק והחסידים לא הבינו מה מתרחש, עיניו היו עצומות ופניו היו לוהטות כחמה, לפתע החל הבעל שם טוב לחייך כשעיניו עצומות והחסידים לא העזו לפצות פה. כעבור שעה קלה פתח את עיניו ואמר "מזל טוב ברוך הוא וברוך שמו הגדול הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו, אשרי ישראל שפועלים יותר מאשר ישראל הבעל שם טוב". החסידים שמחו מאוד שסוף סוף רבם שמח ורוחו חזרה אליו, אך הם השתוקקו לדעת מה קרה ומה התרחש, מה ראה הבעל שם טוב בעיניו הקדושות שהם לא ראו. הם קיוו שהבעל שם טוב יספר להם מה קרה, והינה פתח הבעל שם טוב וסיפר : "בערב החג נגזרה גזרה קשה על אחד מהכפרים היהודים שבאיזור, הגויים באותו כפר החליטו בליבם להתעלל ולהרוג יהודים דווקא ביום הקדוש ליל הסדר, הם החליטו שיגיע ליל הסדר הם התנפלו על כולם בבתיהם ויהרגו אחד אחד. אני לא הצלתי לבטל את הגזירה, ביקשתי גם את עזרתכם בתפילות אך גם התפילות שלנו לא עזרו לבטל את הגזירה, לאחר מכן המשכתי עם מידת הביטחון והשמחה אך ראיתי שגם זו לא עזרה,  אך לא איבדתי את מידת הביטחון בה', צריך תמיד לחזק את האמונה והביטחון בה' לכן המשכתי להאמין שתבוא הישועה והתחלנו את ליל הסדר כרגיל.. בליל הסדר קראתי מההגדה לא הייתי מסוגל להתרכז ולדבר דברי תורה כי שעת הגזירה התקרבה והאסון עמד לקרות, אך לפתע השתנו פני הדברים מהקצה והגזירה התבטלה". אתם בטח שואלים כיצד התבטלה הגזירה ? שאל הבעל שם טוב את תלמידיו. הם שתקו ורצו לשמוע מיהו הצדיק  שהם לא מכירים שבזכותו התבטלה הגזירה. והינה המשיך הבעל שם טוב לספר :                  "באותו כפר שבו היתה הגזירה ישבו להם זוג חשוך בילדים, מעולם לא הצליחו להביא ילדים לעולם, האיש הזה הוא חסיד משלנו, בינינו בידיעת התורה, אבל תמים במעשיו עם ה', בעל מעשים טובים, הוא ישב עם אשתו בשולחן ליל הסדר, קרא את ההגדה וסיפר לה על הצרות שפרעה עשה לעם על פי המדרשים היפים. כשסיפר לה על פרעה שגזר "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" פרצה האישה בבכי מר וקורע, "מדוע תבכי" שאל הבעל את אשתו, "הרי לבסוף ניצלו בני ישראל ונגאלו.." ניחם הבעל את האישה. אמרה האישה "אילו היה מזכה אותי ה' בבן זכר הייתי נוהגת אחרת, לא הייתי נותנת לאיש לפגוע בו,לא הייתי נוהגת עם בני כפי שה' נוהג עימנו..". הבעל כמובן שהיה ירא שמיים וחסיד ותמים עם ה', אמר לאשתו שעליהם להאמין בה' כי צדיק ה' בכל דרכיו ונסתרות דרכי ה'. אך האישה הוסיפה לטעון "איפה מידת הרחמים של ה' ? איך יכול ה' לתת לגזירה הזאת של פרעה לקרות? איפה הרחמים של ה' על ילדיו ? " כך המשיכו הבעל והאישה לדון והבעל מנסה להחדיר באשתו אמונה ולהצדיק את הדין ולהגיד לה שכל מעשיו של ה' ישרים. בזמן שהם מנהלים ויכוח והבעל מצדיק את מידות ה' והאישה אומרת שה' היה צריך להתנהג במידת הרחמים, תוך כדי הויכוח הזה במקביל התנהל אותו ויכוח גם בעולמות העליונים. בזמן שהאישה המליצה בעד עם ישראל ודיברה דברי סנגוריה על העם בדיוק באותו זמן למעלה גם המלאכים סינגרו על עם ישראל, אך מלאכי החבלה באו וקיטרגו על עם ישראל והתנהל ויכוח בעולמות העליונים בין המלאכים הטובים לבין מלאכי החבלה. לאחר הכוס הרביעית של ליל הסדר הבעל התייאש ואמר "הצדק איתך ה' אכן היה צריך לרחם יותר על בניו.." ומכיוון שהסתיים הוויכוח והיו שניהם אחרי 4 כוסות יין, קמו והחלו הבעל והאישה לרקוד מתוך שמחה."  הבעל שם טוב סיים את הסיפור. ואמר "מאותו רגע, קיבלו בשמיים את דברי האישה הזאת שסינגרה על עם ישראל, וכאשר יצאו הבעל והאישה בריקודי שמחה, התפרצה למעלה בעולמות העליונים גם שמחה גדולה, גם אני הבעל שם טוב המתלאתי שמחה עצומה מהמחזה הזה, וכמובן שמכוח השמחה ומכוח דברי הסנגוריה על עם ישראל התבטלה הגזירה ואותו כפר ניצל.." הבעל שם טוב סיים עם הסיפור וראה שהתלמידים שקועים בסיפורו והיו משתוקקים לראות במו עיניהם גם, לכן הוציא הבעל שם טוב מכיסו מטפחת ואמר לתלמידיו "אחזו במטפחת ועצמו עיניכם" התלמידים צייתו לרבם עצמו עיניהם אחזו במטפחת ופתאום ראו כולם את הבעל הכפרי ורעייתו רוקדים בשמחה עצומה על גאולתם של ישראל...

רשום בשמע ישראל "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" והרי היה ראוי לומר "ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם" כי העין רואה והלב חומד. אז מדוע לא נאמר ההפך? והינה בתניא נאמר שצדיקים ליבם ברשותם. שהצדיק מוציא קודם כל לפני הכל את הדבר מהלב, וברגע שליבו של האדם לא חפץ בדבר גם עינו לא יחפצו לראות בדבר. והינה בעניין זה אפשר לספר מעשה ידוע אך יש בו מוסר גדול על היצר הרע ומה שהוא מנסה לעשות לאדם. היה אדם בירושלים שהיה עולה קבוע על אוטובוס. פעם אחת הוא ראה מודעה גדולה מאוד מאחורי גבו של הנהג של בחורה לא צנועה, מהר מאוד הוא קם בשקט וברוגע לנהג ואמר שזה לא יפה שבמקום ציבורי ככה מחטיאים את הרבים בדברי תועבה כאלה, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה בביתו הפרטי וברכבו הפרטי, אך באוטובוס שזה ציבורי זה לא יפה שמחטיאים את הרבים. הוא ביקש ממנו להגיד להנהלה שיורידו את המודעה או שהוא יורד מהאוטובוס. והינה לפתע ניגש לאותו האדם הזה מישהו ואמר לו " אתה לא כזה צדיק כמו שאתה חושב, אם היית צדיק התמונה לא היתה מפריעה לך, הינה לדוגמה לי התמונה לא מפריעה בכלל. אני אפילו לא מעוניין להסתכל בה. אבל אתה שאתה צדיק, מה מפריעה לך התמונה? אמר לו אותו אחד בוא אמשול לך למה הדבר דומה. לדייג שדג דגים ושם את מה שהוא תופס בדלי. לאחר שעתיים שהוא תופס דגים מהים לדלי, ראה אותו אדם אחד וניגש אליו, אמר לו מדוע אתה דג בתוך הים? אתה יכול לדוג מתוך הדלי יהיה לך קל יותר לדוג מהדלי ולא מהים. כך אמר הכפרי לאותו אדם. אמר לו האדם לכפרי "שוטה שכמוך, מתוך הדלי זה הדגים שלי, אין לי מה לדוג אותם, אני דג מתוך המים את הדגים שלא שלי, כדי שיהיו שלי ואשים אותם בדלי.." אותו דבר אמר האיש באוטובוס , היצר הרע הוא דג אנשים מתוך הים ( התורה שנמשלה למים) ואותך הוא כבר דג, לכן התמונה לא מפריעה לך, כי אתה בתוך הדלי שלו. אך אני שאיני בתוך הדלי שלי הוא רוצה לדוג גם אותי... נזכה כולנו ללכת בדרך ה' הדרך האמיתית והטובה ונזכה לגאולה כמו שנגאלנו אבותינו במצרים..

שבת שלום ומועדים לשמחה

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה