קריעת ים סוף בשביעי של פסח

נכתב על ידי יניב ב-16/4/2017


בשביעי של פסח היה קריעת ים סוף. למה דווקא ביום השביעי?- בפשטות אפשר שחג הפסח הוא שבוע ימים, ששבוע זה זמן מוגדר לחג, כמו סוכות (ששמ"ע הוא חג לעצמו). [ואפילו בשבועות יש לו שבוע ימים להקרבת קרבן אם לא הקריב]. ולכן כיון שפסח זהו זמן יציאת מצרים, אז ראוי שבו יהיה סוף היציאה, וזהו קריעת ים סוף שהיתה הסיום של הקשר למצרים, שבו טבעו המצרים. ועוד, במכות מצרים כל מכה היתה שבוע: '...היתה באה המכה, והיתה עושה ז' ימים והלכה לה' וכו' (דברים רבה ז,ט) מימלא כיון שכל מכה היתה של שבוע, אז גם מכת בכורות היתה ראויה להיות שבוע, אולם היא היתה רק יום אחד, ולכן באה מכת ההרג בקריעת ים סוף וכעין משלימה את זמן מכת בכורות שיהיה חל כעין שבוע, שהמכות תוחמות את הזמן, וכך מכת בכורות מזה ומכת הטביעה מזה מציינות את זמן השבוע. ובמכת בכורות מתו החשובים שבמצרים: '"כי אין בית אשר אין שם מת" - יש שם בכור- מת, אין שם בכור, גדול שבבית קרוי בכור, שנאמר (תהלים פט,כח) "אף אני בכור אתנהו"' (שמות יב,ל. רש”י). וכך גם בטביעה מתו חיל מצרים, שהם הכבוד של מצרים. ובפרט נאמר: '"בחור" – נבחרים. בחור לשון יחיד, כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור' (שמות יז,ד. רש"י) הרי שהמרכבות היו ניבחרות, כעין שמדמה לגדולי הבית שהם הניבחרים שמתו במכת בכורות. וכן נאמר על מכת בכורות: 'ר' שמעון אומר: אין פחות משש מאות אלף בכורות שמתו באותו הלילה, שנאמר "נתתי כפרך מצרים" (ישעיה מג,ג) והכופר אחד תחת אחד' (מכילתא דרשב"י. שמות יב,ל), וברכב שרדפו מצרים נאמר: “ויקח שש מאות רכב בחור" (שמות יד,ז) הרי שדומים במספר שש מאות (רק שבמכת בכורות זה באלפים). וכן במכת בכורות הבכורות מתו, למעט פרעה: 'מבכור פרעה היושב על כסאו - בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור, והוא נשתייר מכל הבכורות, ועליו הכתוב אומר: "ואולם בעבור זאת העמדתיך"' (מכילתא שמות יב,כט ['פסחא' יג]) וכן בטביעה בים סוף: 'ר' נחמיה אומר: חוץ מפרעה, עליו הכתוב אומר: "בעבור זאת העמדתיך”' (מכילתא שמות יד,כח ["ויהי" ו]). הרי ששוב פרעה הוא היחיד שנשאר, וטעמו כדי לפרסם גודל כוחו של הקב"ה. כך שמכת בכורות וקריעת ים סוף דומים, ולכן משלימים זה את זה להגדרת המכה בזמן של שבוע. עוד אפשר ששבת קשורה ליציאת מצרים: "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך. ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת" (דברים ה,יא-יד). ומלאכות השבת קשורות לעבדות מצרים: '...ושמעתי מהר"מ שיש במדרש: לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך, ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל, שהם מלאכות ארבעים חסר אחת. וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותם ל"ט מלאכות' (פסחים קיז,ב. תוס' ד"ה 'למען'). לכן כיון שיציאת מצרים ושבת קשורים זה בזה, לכן ביציאת מצרים נעשה קשר לשבת, ולכן היציאה עצמה היתה בשבוע, כשמודגש יום השביעי כסיום ממש, שזהו קריעת ים סוף וטביעתם. ויותר מזה, ע"פ דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' “בא",ג) במכות מצרים נקבע בעולם בגלוי יחידת זמן של שבוע, כשסיום הקביעה היתה בקריעת ים סוף, לכן יש חשיבות לזמן של שבוע לקריעת ים סוף. ובפרט שבקריעת ים סוף התנבאו בגדולה: '"זה א-לי" - בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע. ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' (שמות טו,ב. רש"י) כך שזה גם בא לרמז על קדושת הזמן של שבת. אולי לכן בשבת נאמר שיצאו "ביד חזקה" שזה נאמר על קריעת ים סוף "וירא ישראל את היד הגדלה" וגו' (שמות יד,לא) רמז שקריעת ים סוף בשבוע קשור לקביעת מציאות השבת בעולם. ואולי אפשר שהנה שבת קשורה לא"י: '...אם מקבלים בניך את השבת, הם נכנסין לארץ. ואם לאו - אינם נכנסין' (ב"ר מו,ט). וכן 'א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (ישעיהו נח, יד) "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וגו'. לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה" וגו', ולא כיצחק שכתוב בו (בראשית כו, ג) "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"' (שבת קיח,א-ב). הרי ששבת נלמדת בהקשר לגבולות א"י, שיש קשר בין א"י והשבת. והנה יציאת מצרים היתה כדי לקבל תורה ולעלות לא"י, ולכן יש קשר לא"י, שזה הכיוון מראש: “ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג,יז) ונרמז לקשר לא"י ושבת בר"ת "זבת חלב ודבש" כידוע, שיציאת מצרים היתה לבא לא"י בקדושה (ולכן קבלת תורה בדרך) שזה מתגלה בשבת, שאנו שובתים ממלאכה כשבת של בריאת העולם, לקשר את כל העולם לה'. לכן היציאה קשורה לשבוע כשסיומו בשביעי כנגד שבת. ובקריעת ים סוף נאמר על פחדם של האומות שבא”י: “...אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות טו,טו-יז). שקריעת ים סוף הטילה מורא עליהם, שלא העיזו לילחם בישראל (עד שבא עמלק..) כך שזה קשור לכיבוש א"י, ולכן קשור לשבת. אמנם קריעת ים סוף לא היתה בשבת, אבל זה משום שעדיין לא הצטוו על שבת, ולכן רק התבטא עניין של כעין שבת. ובכניסה לא"י כבר חל שבת ממש, ולכן הקיפו את יריחו שבוע ונפלה החומה וכבשוה בשבת (במדבר רבה יד,א) כעין השלמה לקריעת ים סוף. אולי זהו: 'דָּבָר אַחֵר: בִּשְׁבִיל הַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתִּי אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בְּרֵאשִׁית כח,יד) "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה"' (מכילתא שמות יד,טו [ויהי ג]) שמפס' זה גם למדים לשבת בקשר ליעקב... ואולי יום יציאת מצרים היתה מיוחדת לעצמה, וכן היה לחץ של הגירוש ממצרים, ולכן רק ממחרת החלו לראות כהליכה בדרך למתן תורה, ולכן ביום השישי בדרך נעשה קריעת ים סוף, רמז ליום השישי של מתן תורה (“יום השישי" כמובא בשבת פח,א), וכן יום השביעי ליציאת מצרים, כנגד יום שבת בה ניתנה תורה (שבת פו,ב). וזה קשור לקריעת ים סוף, כיון שבו התעלו לנבואה גדולה והיה גילוי ה' (“זה א-לי" שהצביעו באצבע) כעין הנעשה במעמד מתן תורה. ואולי שבת כנגד לעתיד לבא: 'מזמור שיר ליום השבת, ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולם הבא' (פרקי דר"א יט) ולעתיד לבא נאמר "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד,ט) ומלך ישראל מייצג את מלכות ה', ולכן קשור לעניין שביעי, שהוא כעין שבת (כמו שלעתיד הוא כעין שבת), וזה קשור לקריעת ים סוף כיון שבו נבחר שורש המלכות בישראל: 'אמרו לו: ר', למדנו באי זו זכות זכה למלכות? אמר להם: כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה, שנאמר: "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל" מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים. לפיכך זכה למלכות, שנאמר: "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו" לכך: "ישראל ממשלותיו”. אמר להם הקב"ה: מי שקדש שמי על הים, יבא וימשול על ישראל' וכו' (מכילתא שמות יד,כב [מסכת "ויהי" ה]). קריעת ים סוף היתה קידוש ה' בעולם כולו, שכולם שמעוהו (כמו שאמרו בשירת הים שנפל פחד על כולם “שמעו עמים ירגזון”) ולכן קשור למלכות ה', ולכן מחובר לבחירת מלכות בישראל בקידוש השם אז, ולכן קשור לשביעי שהוא קידוש השם בעולם. אולי זהו: 'דָּבָר אַחֵר: "נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ", בִּזְכוּת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד' וכו' (מכילתא שמות טו,יג ['שירה' ט]) שקריעת ים סוף קשורה למלכות דוד. (ודוד חי 70 שנה כעין רמז לשבע של שבת). ועוד: 'שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי אוֹמֵר: בִּזְכוּת הַמִּילָה אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יִרְמְיָה לג,כה) "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה,חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. אָמַרְתָּ, צֵא וּרְאֵה: אֵי זוֹ הִיא בְּרִית שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה? הֱוֵי אוֹמֵר, זוֹ מִילָה' (שם, יד,כב ["ויהי" ג]) ומצוות מילה היא ביום השמיני כדי שיעבור שבת (ויקרא רבה כז,י) שמילה קשורה לכח שבת (ולכן עושים שלום זכר בשבת). לכן קשור קריעת ים סוף עם כח השבת, ולכן נרמז ביום השביעי. ואולי: '"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים לוֹמַר:בְּנֵי אָדָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְהַלְּכִין בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם? וּמְנַיִן שֶׁאַף הַיָּם נִתְמַלָּא עֲלֵיהֶם חֵמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוֹת יד,כב) "וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה", אַל תִּקְרֵי "חוֹמָה", אֶלָּא 'חֵמָה'. וּמִי גָּרַם לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לְהִנָּצֵל? "מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם", "מִימִינָם", בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל מִימִינָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דְּבָרִים לג,ב) "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ", "וּמִשְּׂמֹאלָם" זוֹ תְּפִלָּה' (מכילתא שם,כז [ויהי ו]) ועל התורה נאמר:'דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט,א) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ספרי תורה' (שבת קטז,א) ולזה מרמז בשביעי.


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע